ע"א 3130/19 רוברט גזיאל נ. רחל בן אור

1.

בבית המשפט המחוזי נדונה תביעת יורשי המנוח משה בן אור ז"ל, הם המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) כנגד המערערים ואחרים, לאכיפת הסכמים שנכרתו בין הצדדים. בהסכם מיום 30.5.2011 עליו חתומים המערערים, נקבע כי המערערים וחברות נוספות הקשורות אליהם מתחייבים למכור למנוח ולמשיב 5 את כל זכויותיהם בפרוייקטים שפורטו בהסכם. בסעיף ג להסכם נכתב "מובהר בזאת כי לאחר חתימת הסכם זה מתחייבים הצדדים להעביר מניות בגין הזכויות המפורטות לעיל לרוכשים".

נחלקו הצדדים לגבי נפקותו ופרשנותו של סעיף זה, באשר לטענת המערערים הסכם זה, כמו גם ההסכם מיום 11.11.2011 (שהמערערים אינם חתומים עליו באופן אישי), לא נועד להעברת מניות אלא להעברת זכויות בפרוייקטים מסוימים המוחזקים על ידי החברות הרלבנטיות.

2.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה טענת המערערים, ובית המשפט הכריע בשאלה מה אחוז המניות שיש להעביר על שם המשיבים כלהלן: 25% ממניות משיבה 9 הרשומות על שם המערער, ו-12.5% ממניות המשיבה 6 הרשומות על שם המערער.

3.

על כך נסב הערעור שבפנינו, בו נטען על ידי המערערים, בין היתר, כי המנוח לא מילא את התחייבויותיו הכספיות כלפיהם כאמור בהסכם, וכי על אף הוראת סעיף ג להסכם לא היתה מעולם כוונה להעביר את המניות בחברות הנ"ל.

4.

לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את הצדדים, נחה דעתנו כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, בכפוף להערה בסעיף 5 להלן, ואנו מאמצים את פסק הדין מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.

בהינתן שהפרוייקט בבילינסון 7 אינו מפורט ברשימת הפרוייקטים, ובהינתן ניסוח סעיף ד להסכם, מצאנו להחריג פרוייקט זה מרשימת הזכויות והנכסים המגיעים למנוח ולמשיבים הבאים בנעליו. עם זאת, מובהר כי אין בהערתנו זו כדי לשנות את אחוז המניות כפי שנקבע בפסק הדין.

6.

סוף דבר, שהערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ₪.