ע"א 3133/21 משה ג'יבלי נ. אהובה כהן ואחרים

השופט י' עמית :

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' פרגו ) בת"א 52856-10-19 מיום 7.2.2021, במסגרתו נדחו התנגדויותיו של המערער לתכנית פינוי בינוי ואושרה ההתקשרות בעסקה חרף סירובו.

1.

המערער הוא בעלים של 1/7 דירה שהיא אחת מ-106 דירות בארבעה בנייני "רכבת" בעיר תל אביב אשר מיועדים להריסה במסגרת פרויקט פינוי בינוי. תחת הבניינים הישנים עתידים להיבנות בנייני מגורים וכן שטחי מסחר, כך שעל פי הנטען יתווספו למעלה מ-250 יחידות דיור ושטח ציבורי ירוק תוך שיפור תנאי מחייתם ורווחתם של הדיירים בבניינים הקיימים.

המערער, שאינו מתגורר בדירה שבבעלותו החלקית, הוא היחיד שעומד בסירובו לחתום על הסכם פינוי בינוי (להלן גם: ההסכם ), לאחר שנתבעים נוספים בהליך שהתנהל בפני בית משפט קמא הסירו את התנגדותם לפרויקט. המערער ניהל מספר הליכים בקשר לפרויקט והגיש התנגדויות לתכניות שמאפשרות את ביצועו, וטענותיו נדחו על ידי מוסדות הועדה המחוזית לתכנון ובניה. המערער שב והשיג על ההחלטות שניתנו בעניינו בהליכים שהגיעו עד לפתחו של בית משפט זה, וראו עע"מ 7442/17 ג'בלי נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אביב (21.10.2018),

ועת"מ (מחוזי ת"א) 70495-01-20 ג'יבלי נ' ועדת ערר מחוזית למחוז תל אביב (29.6.2020) שהערעור עליו תלוי ועומד (עע"מ 5778/20).

2.

בית המשפט עמד על שרשרת ההליכים הקודמים שניהל המערער וקבע כי התנגדויותיו של המערער, שלא נתמכו בחוות דעת מקצועית, הן התנגדויות סרק אשר נדונו ונדחו בערכאות קודמות. עוד נקבע כי הסכם הפינוי בינוי מלמד עד כמה ישפרו הדיירים את איכות חייהם ויעלה הערך הכספי של דירתם, ולא בכדי הפרויקט העתידי זכה לתשבחות (על פי הנטען תכנון הפרויקט זכה במקום הראשון בקטגוריות "פינוי-בינוי" בכתב עת העוסק באדריכלות ישראלית). להתרשמותו של בית המשפט, "מדובר באחד הפרויקטים היפים של פינוי בינוי [...] זהו גם אחד הפרויקטים בו זוכים בעלי הדירות לתמורה גבוהה מאוד [...] מהראיות שהוצגו בפני למדתי, שזו התמורה הגבוהה והטובה ביותר שהוצעה לבעלי הדירות". על כן, בית המשפט דחה את התנגדויותיו של המערער והסמיך את ב"כ המשיבים לחתום בשמו על כל מסמך הדרוש לקיום ההסכם מכוח סמכותו לפי סעיף 2(א)(2) ל חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס"ו-2006.

על כך נסב הערעור שלפנינו.

3.

אקדים ואומר כי דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 .

ככל שניתן להבין את טענותיו של המערער, המייצג את עצמו, עיקר השגותיו נוגעות לאישור התכניות החלות בשטח הפרויקט, ונטען כי הוועדה המקומית חרגה מסמכותה והפרה הוראות חקוקות, בין היתר בכך שאישרה את הסגת קו הבינוי והרחבת המדרכה לטובת ציבור הולכי הרגל תוך הוספת קומה לבניינים העתידים להיבנות. כאמור, השגות המערער במישור התכנון והבניה נדחו על ידי הגורמים המוסמכים באופן שמכשיל את טענתו כי סירובו לתת הסכמתו לפרויקט אינו בלתי סביר. כמו כן, טענותיו ביחס להפרת ההסכם, חוסר תום לב וחוסר כדאיות העסקה אינן מובנות, אינן מגובות באסמכתאות מתאימות וכן עומדות בניגוד לקביעתו העובדתית של בית משפט קמא כי התמורה הכלכלית הינה הטובה ביותר שהוצעה לדיירים וכן לחוות דעת השמאית שצוטטה בפסק הדין ולפיה והתועלת הכלכלית הצפויה לבעלי הדירות הסרבנים עומדת על סך של 1,122,000 ₪ לדירה בממוצע.

4.

אדרבא, עסקינן בפינוי והריסת בניינים שנבנו בשנות החמישים ומצבם הפיסי ירוד, במסגרת פרויקט אשר זכה לתשבחות ולהתרשמותו החיובית של בית המשפט המחוזי. כמו כן, על פי המצוטט מחוות הדעת השמאית, הנזק שיגרם למשיבים בגין הסירוב להסכם מגיע לסך של כ-111,000,000 ₪ (כ-1,120,000 ₪ לדירה). לא ניתן להבין את פשר התנגדותו של המערער להסכם שכיום זוכה להסכמה גורפת מכלל בעלי 106 הדירות, לרבות שאר בעלי הזכויות בדירתו של המערער, כשהמערער מחזיק אך ב-1/7 (!) מהזכויות בדירה וכלל לא מתגורר בה (ולא נעלמה מעיני טענתו כי הוא "מגיע יום יום לדירה אל אחותו הרווקה; שובת בדירה את השבתות; בימי שישי צולה בשר לשבת; בונה סוכה בחצר בחג הסוכות וישן בה שבעה ימים").

בשולי הדברים אזכיר את התנהלותו הדיונית של המערער כפי שפורטה בפסק דינו של בית המשפט קמא, ואוסיף כי אף הערעור שלפנינו הוגש באיחור והתקבל לרישום בהיעדר תשובה מטעם המשיבים.

5.

לנוכח כל האמור ובהתחשב בהליכים שכבר נוהלו, איני סבור כי יש לערעור דנן סיכוי להתקבל . כפי שציין בית משפט קמא, הגיע העת לשים קץ לניסיונות המערער להטריד את הערכאות השונות בטענות שאינן מבוססות ולאפשר לפרויקט לצאת אל הפועל ללא עיכובים נוספים.

אשר על כן, הערעור נדחה בלא צורך בתשובה, וממילא מתייתרת ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לצידו.

לפנים משורת הדין, בשים לב להוצאות שהוטלו על המערער בערכאה קמא, משלא התבקשה תשובה לערעור ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה הכרעתנו – לא ייעשה צו להוצאות .