עע"מ 7442/17 משה ג'בלי נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל אבי

הנשיאה א' חיות:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (השופט ש' שוחט ) בעת"מ 27034-12-16 מיום 13.6.2017 אשר דחה את עתירתו של המערער נגד החלטת המשיבה 1 מיום 27.10.2016 לדחות את בקשתו ליתן לו רשות לערור למועצה הארצית לתכנון ולבנייה (להלן: המועצה הארצית ) על החלטת המשיבה 2 לדחות את התנגדותו לתוכנית מתאר כפי שיפורט להלן.

1.

ביום 8.8.2016 דחתה ועדת המשנה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז תל-אביב, המשיבה 2, את התנגדות המערער לתכנית תא/4130 – תכנית נקודתית להתחדשות עירונית (פינוי בינוי) החלה על שטח של כ-14.5 דונם במתחם הרחובות לה-גוארדיה - הגיבור האלמוני ועמק איילון בתל-אביב (להלן: התכנית ). המערער הוא יורש ובעלים של שביעית מהזכויות בדירה במתחם שעליו חלה התכנית. ביום 14.9.2016 פנה המערער למשיבה 1 וביקש רשות לערור למועצה הארצית לתכנון ולבנייה על ההחלטה הדוחה את התנגדותו ובקשתו נדחתה ביום 27.10.2016 (להלן: ההחלטה ). המערער לא השלים עם ההחלטה ועתר נגדה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב אשר דחה את העתירה, כאמור.

2.

בית המשפט קמא קבע כי על פי סעיף 110(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ) אין למגיש התנגדות זכות מוקנית לערור בפני המועצה הארצית אלא אם קיבל רשות מיו"ר הוועדה המחוזית. התכלית העומדת בבסיס הוראה זו, כך נקבע, היא לסנן את היקף העררים המוגשים למועצה הארצית ולקצר בכך את הליכי התכנון. בית המשפט ציין כי על פי ההלכה הפסוקה, על מנת שתינתן רשות לערור למועצה הארצית על העניין להיות בעל השלכה רחבה – אם בשל אופיו העקרוני או בשל רגישותו הציבורית, שאם לא כן יתארכו הליכי האישור בניגוד לתכליתו של סעיף 110(א) לחוק. עוד נקבע כי אין בחשיבות התכנית עצמה כדי להוות טעם מספיק למתן רשות לערור, וכי על מבקש הרשות להראות כי גם ההשגות שהועלו על ידו בהתנגדות מעוררות כשלעצמן שאלות בעלות השלכות עקרוניות ציבוריות ורחבות. במקרה דנן, כך קבע בית המשפט, בחנה המשיבה 1 את בקשת המערער על פי אמות המידה הללו, ומסקנתה כי לא מתקיימים טעמים המצדיקים דיון נוסף בהתנגדותו לפני המועצה הארצית היא סבירה ומתחייבת בנסיבות העניין. בית המשפט ציין כי מדובר בתכנית פינוי-בינוי אחת מיני רבות המבוצעות בעיר תל-אביב, אשר תחומה מצומצם לשטח מוגבל ואין באישורה כדי להשליך על תוכניות אחרות. בית המשפט הוסיף וציין כי המשיבה 1 הבהירה שהתוכנית תואמת את המדיניות התכנונית הכוללת לרובע העירוני הרלוונטי ולתכנית המיתאר הכוללת לעיר, ואין בה דבר יוצר דופן. בית המשפט קבע כי טענת המערער להיעדר הנמקה נטענה ללא בסיס וכי ההחלטה מנומקת ומדברת בעד עצמה. עוד נקבע כי לא נפל פגם של אי חוקיות וכי טענות המערער בדבר מינהל תקין וחשד לעבירות פליליות נטענו בעלמא וללא כל תימוכין. לסיום ציין בית המשפט כי בניגוד לטענת המערער הוא אינו "עותר ציבורי" אלא בעל עניין ואינטרס אישי בתכנית וחייב אותו בהוצאות המשיבים על הצד הנמוך בסך 7500 ש"ח.

2.

בערעור דנן שב המערער, שאינו מיוצג, וטוען כי היה מקום ליתן לו רשות לערור על ההחלטה הדוחה את התנגדותו לתכנית. לגישת המערער נפלו בתוכנית פגמים רבים ולטענתו הוועדה המחוזית "אפשרה ליזם לגזול מהבעלים את זכויות הבניה, להן ערך כלכלי רב".

המשיבים כולם טוענים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא והמשיבה 3 מוסיפה ומציינת כי דין הערעור להידחות גם מכיוון שהתכנית כבר פורסמה וכן מכיוון שהמערער לא צירף להליך את בעלי הזכויות בתחום התכנית הצפויים להיפגע כתוצאה מקבלת הערעור.

3.

דין הערעור להידחות.

כפי שציין בית המשפט קמא, השאלה העומדת לדיון במקרה דנן היא האם היה מקום ליתן למערער רשות לערור למועצה הארצית. המערער שב וטוען כי הנימוקים שהעלה כתמיכה לבקשתו למתן רשות לערור למועצה הארצית נוגעים לנושא עקרוני ובעל השלכה רחבה ועל כן היה על המשיבה 1 להיענות לה. לא מצאנו ממש בטענות אלו. עיון בטענות המערער מלמד כי כפי שקבע בית המשפט קמא, המקרה דנן אינו נושא אופי עקרוני ואינו מעורר טעמים כלשהם המצדיקים מתן רשות לערור למועצה הארצית. מסקנתו של בית המשפט קמא מנומקת ומבוססת היטב והיא מעוגנת בהלכה הפסוקה (עע"מ 3663/02 שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית ירושלים , פ"ד נז(2) 882 (2003); עע"מ

5839/06

אלפרד בראון נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז המרכז , פסקה 19 (25.9.2008); עע"מ 5937/14 אניאט ו נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה , פסקה 22 (19.7.2015)). אנו סבורים על כן כי יש לאמץ את פסק הדין, מטעמיו, כסמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה בענייננו מתוקף תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

הערעור נדחה, אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיבים 2, 3

ו-4 בסך 5,000 ש"ח לכל אחד.