ע"א 3208/11 עזרא ששון נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.4.2011 אשר אישר הסדר נושים של חברה שהמערער הוא בעל מניות בה. במסגרת הסדר הנושים שאושר יימכר השלד הבורסאי של החברה. בית המשפט עמד על הדחיפות במתן החלטתו נוכח אפשרות מחיקת מניות החברה מהמסחר בראשית מאי 2011 – דהיינו בעוד מספר ימים מועט. בית המשפט עמד על כך שמחיקת המניות תמנע למעשה את אפשרות מכירת השלד הבורסאי במחיר המוצע, ותגרום נזק בלתי הפיך.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בערעור וכן בתגובה שהוגשה לבית משפט המחוזי שצורפה לבקשה, החלטתי לדחות את הבקשה. המבקש עמד על כך שמכירת השלד הבורסאי מהווה למעשה ירידה לנכסיו ללא כל הצדקה וכאשר הנהנים היחידים יהיו לטענתו בעלי מניות השליטה כאשר השקעותיו שלו ירדו לדבריו לטמיון. ואולם, בית המשפט עמד על כך שההסדר דווקא מיטיב עם כל בעלי המניות נוכח הכספים שיתקבלו. בית המשפט הוסיף וקבע כי ממילא החברה אינה בעלת יכולת פרעון, כך שעמדת בעלי המניות נדחית מפני עמדת הנושים שתמכו פה אחד בהסדר. בהודעת הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע אין התמודדות של ממש עם קביעה זו. באשר לשווי המתקבל עבור השלד הבורסאי העלה המערער שלל טענות אך בית המשפט קבע כי הטענות בדבר שווי מופלג שהעלה המערער לא גובו בראיות מהימנות וכל שטען המערער לא היה אלא "הפרחת סיסמאות ריקות מתוכן, שבית המשפט אינו יכול לאמצן". הערעור עוסק אפוא גם בעניינים עובדתיים שלא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור. ואולם איני נדרשת לקבוע מסמרות בכל העניינים הללו. העיקר לדעתי הוא כי אם יעוכב פסק הדין – ייגרם נזק בלתי הפיך ולמעשה יסוכל פסק הדין שאישר את ההסדר. זאת בשל מחיקתן הצפויה של מניות החברה בעוד ימים ספורים. בנסיבות אלה גם אם נקבל את טענות המערער על הנזקים שיגרמו לו הרי שמדובר בהכרח בבחירה בין שתי "רעות". בכגון דא כבר נקבע כי "בבחירה בין שתי הרעות: סיכול הערעור כתוצאה מדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, או סיכול פסק הדין בדרך של מתן עיכוב ביצוע ... האפשרות הראשונה עדיפה." (עע"ם 9257/04 טיולי עתיד בע"מ נ' עיריית אום אל פחם , פסקה 7 (טרם פורסם, 9.11.2004); ראו גם ע"א 6261/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן השקעות בע"מ , פסקאות 8-7 (טרם פורסם, 28.9.2010)). אכן, בין שתי הרעות ביניהן אין מנוס אלא לבחור עדיפה האפשרות המקיימת את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ששמע את כל טענות הצדדים בכתב ובעל פה על פני האפשרות של סיכול פסק הדין. בענייננו הדברים מקבלים משנה תוקף שהרי לגבי טענותיו השונות של המערער לרבות טענת העושק והעדפת בעלי המניות האחרים קבע בית המשפט מפורשות כי הטענות שמורות למבקש במסגרת הליך שיבחר לנכון לנקוט בו, כך שנזקיו הנטענים של המבקש בהקשר זה ממילא קטֵנים ואין הם בלתי הפיכים (ראו סעיפים 9 ו-11 סיפא לפסק הדין).

3.

למען הסדר אבהיר כי אפילו הייתי נעתרת לבקשה הייתי מתנה את עיכוב הביצוע בערבות בנקאית נכבדה של 3,755,555 ש"ח (ראה החישוב שבסעיף 23 לתגובת הכונסים לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי). נראה מהכתובים שלפניי כי המבקש אינו יכול לעמוד בערבות בגובה כזה. מכל מקום הוא לא הציע זאת בבקשתו, על אף שהכונסים עמדו על עניין זה עוד בתגובתם לבית המשפט המחוזי (ראו סעיף א לתגובה).

4.

הבקשה אפוא נדחית. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.