ע"א 3212/07 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. לאה חכים

לפני בקשה למחיקת ההליך ככול שהוגש נגד המשיבה 3, רבוע כחול ישראל בע"מ (להלן: החברה) .

1.

לצורך דיון בבקשה אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו לה. המשיבה 1 נפגעה מהתמוטטות קיר אבנים אשר גידר את מחסני החברה בעת שהמשיב 2 (להלן: הנהג) יצא ממתחם המחסנים כשהוא נוהג משאית סמיטריילר. המשיבה 1 הגישה לבית המשפט קמא תביעת נזיקין בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה נגד החברה וכן הוגשה על ידה תביעה נגד המערערת, קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית) לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק) . בית המשפט פיצל את הדיון כך שתחילה דן בשאלת האחריות לנזק. ביום 24.1.01 ניתנה על ידי בית המשפט החלטה אשר במסגרתה נקבע כי האירוע אשר במסגרתו נפגעה המשיבה 1 הינו "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק. עוד נקבע, כי אין מקום לקבל את טענת קרנית לפיה חל בנייננו סעיף 7(6) לחוק המגביל את זכאותם של נפגעים לפיצויים על פיו. התוצאה היתה, אפוא, כי נדחתה התביעה כנגד החברה והתקבלה התביעה לפי החוק נגד הנהג וקרנית. הדיון לעניין גובה הנזק המשיך בין המשיבה 1 לנהג ולקרנית וביום 13.2.07 ניתן פסק דין סופי בתביעה. ביום 11.4.07 הגישה קרנית ערעור הן על ההחלטה והן על פסק הדין. בערעורה, לא השיגה קרנית על קביעת בית המשפט קמא לפיה עסקינן ב"תאונת דרכים" אולם נטען על ידה כי אין היא חבה לפצות את המשיבה 1 שכן חל בענייננו החריג הקבוע בסעיף 7(6) לחוק. קרנית

צרפה את החברה כמשיבה פורמאלית לערעור.

2.

לטענת החברה, החלטת בית משפט קמא מהווה פסק דין חלקי, ומשלא הוגש ערעור על ידי מי מהצדדים, הפך פסק הדין החלקי לחלוט. בכך, לפי הנטען, נותקה החברה באופן סופי מהפרשה והיא חדלה להיות צד בהליך. במצב דברים זה, טענתה היא, כי לא היה מקום להוסיפה כמשיבה לרשימת המשיבים, אף לא כמשיבה פורמאלית. לטענת החברה, למקרא הודעת הערעור עולה שיש בכוונת קרנית לערער על הקביעות נשוא פסק הדין החלקי ובכך לפגוע בזכויותיה על ידי חשיפתה לסיכון מחדש. ב"כ החברה מציין כי בתגובה למכתב שנשלח בעניין זה לב"כ קרנית, עולה כי קרנית עומדת על דעתה לערער על פסק הדין החלקי בכל הקשור לשאלת חבותה לפי סעיף 7(6) לחוק וכי לדעתה אין מקום למחיקת החברה מרשימת המשיבים. לטענת החברה, ערעור על קביעה זו עשויה לדחות את התביעה המקורית נגד קרנית ולהשיב למשיבה 1 את זכותה לתבוע אותה בנזיקין. קרנית מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את ערעורה של קרנית בכל הקשור לשאלת החבות, וזאת גם במערכת היחסים שבין קרנית למשיבה 1. זאת, שכן אם יקבל בית המשפט של ערעור את הטענה האמורה, עלולות לנבוע מכך שתי תוצאות אפשריות, שאף אחת מהן אינה רצויה. האחת, שהמשיבה 1 תוכל לשוב ולתבוע את החברה, וזאת לאחר שניתן פסק דין חלוט בעניינה. השנייה, שתיחסם בפני המשיבה 1 האפשרות לשוב ולתבוע את החברה, ובכך תצא וידה על ראשה. לחילופין, מבקשת החברה כי שמה יוסר מרשימת המשיבים.

לטענת קרנית, במישור היחסים שבינה לבין המשיבה 1, היא לא היתה זכאית לערער בזכות על החלטת בית משפט קמא אשר קבעה את אחריותה לנזק, שכן מבחינתה זו היתה "החלטה אחרת". לטענתה, משהכריע בית המשפט בשאלת גובה הנזק וניתן פסק הדין הסופי, קמה לה הזכות לתקוף את ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין, כפי שאכן עשתה. עוד נטען על ידי קרנית כי טועה החברה בסברתה שאם יתקבל הערעור וייקבע שאין עילת תביעה כנגד קרנית, תוכל המשיבה 1 לשוב ולתבוע את החברה, שכן לו רצתה המשיבה 1 תקוף את קביעת בית משפט קמא לדחיית התביעה נגד החברה, היה עליה להגיש ערעור מטעמה במועד. בתשובה לתגובת קרנית טוענת החברה, בין היתר, כי מרגע שפסק הדין הפך חלוט מבחינתה, לא היה מקום לצרפה כמשיבה בהליך שבכותרת וכן לא היה מקום לכלול בתגובה רמזים בדבר האפשרות שהחברה תינזק כתוצאה מהגשת הערעור.

3.

כפי שהובהר על ידי בהחלטתי בבש"א 3499/07 מיום 5.7.07, בכל הנוגע לחברה, החלטת בית המשפט קמא מיום 24.12.01, לפיה האירוע אשר במהלכו נפגעה המשיבה 1 הינו "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק, מהווה פסק דין חלקי שכן התובענה נגדה נדחתה. לעומת זאת, במישור היחסים בין המשיבה 1, קרנית והנהג, עסקינן ב"החלטה אחרת" ולפיכך רשאית היתה קרנית להגיש ערעור על החלטה זו לאחר קבלת פסק הדין הסופי (ראו לדוגמא: בש"א 223/97 גאנם נ' איילון חברה לביטוח , תק-על 97(2) 70; בש"א 9144/05 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אורי צעירי , תק-על 2006(1) 1235).

משלא הוגש ערעור במועד על ידי יתר הצדדים להליך, הפך פסק הדין החלקי לחלוט כלפי החברה, ובהתאם החברה לא נטלה חלק בהמשך הדיון ושמה נמחק מרשימת הנתבעים. במצב דברים זה, צודקת קרנית בטענתה כי אף אם ייקבע שחל בענייננו החריג הקבוע בסעיף 7(6) לחוק, אין באפשרותה של המשיבה 1 לשוב ולהגיש תביעה בעילה נזיקית כנגד החברה. אם סברה המשיבה 1 כי קיים סיכון שטענה זו תתקבל, היה עליה להתכבד ולהגיש ערעור על פסק הדין החלקי במועד שנקבע לכך בדין. אכן, יש ממש בטענת החברה כי אם תתקבל טענת קרנית לעניין תחולת סעיף 7(6) לחוק,

עלולה המשיבה 1 למצוא עצמה במצב בו תוכל לתבוע את נזקיה מהנהג בלבד. ברם זהו סיכון שהמשיבה 1 נטלה כאשר בחרה שלא לערער על פסק הדין החלקי. בתגובת קרנית לא הובהר, מדוע בנסיבות אלה, משניתן פסק הדין החלקי והוא הפך לחלוט, היא הוסיפה את החברה כמשיבה פורמאלית למרות שהחברה יצאה לחלוטין מהתמונה והיא פסקה מלהיות צד בהליך בכל הנוגע להגשת הערעור.

נוכח האמור, מסקנתי היא שאין מקום להיעתר לבקשת החברה לדחיית הערעור על הסף

ככול שהוא מופנה כנגד המשיבה 1 והנהג, וזאת גם לעניין ערעורה של קרנית על אחריותה לפצות את המשיבה 1. לעומת זאת, מתקבלת בקשת החברה למחוק את שמה מרשימת המשיבים ואני מורה למזכירות לעשות כן. המערערת תגיש הודעת ערעור מתוקנת בהתאם תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. הודעת הערעור שכנגד שהוגשה על ידי החברה תוצא מתיק בית המשפט ותושב לבאי כוחה. אין צו להוצאות. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין.