ע"א 3259/08שרנוע מכונות ממחושבות תל אביב בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

הנשיא א' גרוניס:

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה ) נתן ביום 21.1.2008 אישור לתובענה ייצוגית נגד שלושת הבנקים המבקשים בשלוש בקשות רשות הערעור שבפנינו. בהחלטת האישור נקבע כי העילה העומדת לתובעת הייצוגית, היא המערערת בע"א 3259/08, מבוססת על חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. בית המשפט דחה את בקשת האישור ככל שזו סמכה על חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. עוד מצא בית משפט קמא כי לתובעת הייצוגית אין עילת תביעה אישית נגד בנק הפועלים בע"מ (הוא המבקש ברע"א 3432/08), ולפיכך נקבע כי ההליך נגד בנק זה יימשך באמצעות תובע ייצוגי אחר, שיבוא תחת התובעת הייצוגית. בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי, שמהווה אף פסק-דין חלקי, הוגשו שלוש בקשות רשות ערעור על ידי כל אחד מן הבנקים, וכן ערעור על ידי התובעת הייצוגית. ארבעת ההליכים נשמעו יחדיו. יצוין, כי היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליכים המתנהלים בבית משפט זה.

2.

הטענה המרכזית בבקשה לאישורה של התובענה הייצוגית נגד הבנקים הייתה כי הבנקים תיאמו שלא כדין את שיעורי הריבית שנגבו מלקוחותיהם במסגרתם של חשבונות מסוג מסוים. מדובר בתובענה שמוערכת על ידי התובעת הייצוגית במיליארדי שקלים. בית המשפט המחוזי אישר, כאמור, את התובענה הייצוגית, בכפוף לסייגים מסוימים שצוינו (שלגביהם הוגש הערעור מצידה של התובעת הייצוגית).

3.

טענה מרכזית של שלושת הבנקים בגדר בקשותיהם לרשות ערעור, ונציגה בקיצור נמרץ, היא כי לא הוכח, ולוּ לכאורה, שהיה תיאום בין הבנקים בכל הנוגע לשיעורי הריבית הרלוונטיים. אף אם שיעורי הריבית דומים ואולי אף זהים, כך נטען, הרי ניתן להסביר זאת לאור העובדה ששוק הבנקאות בישראל הינו שוק אוליגופולי, קרי שוק שיש בו מספר קטן של מתחרים עם חסמי כניסה גבוהים. הבנקים מוסיפים וטוענים כי אין די בזהות של שיעורי הריבית בשוק אוליגופולי, אלא יש להוכיח דבר מה נוסף, מה שמכונה בלע"ז plus factor , על מנת שניתן יהיה לקבוע שאכן נעשה תיאום שלא כדין. לטענתם, הוכחה כאמור לא הובאה בהליך בפני בית המשפט המחוזי.

4.

ביום 26.4.2009 קבעה הממונה (דאז) על הגבלים עסקיים כי בין חמישה בנקים ישראליים, כולל שלושת הבנקים המבקשים, נתקיימו הסדרים כובלים בנוגע להעברת מידע באשר לעמלות מסוימות. קביעה זו ניתנה לאחר שבית המשפט המחוזי נתן את החלטתו נשוא ההליכים שבפנינו. חמשת הבנקים הגישו עררים על החלטתה של הממונה בפני בית הדין להגבלים עסקיים. עררים אלה תלויים בפני בית הדין. בדיונים שנערכו בערכאתנו עלתה השאלה האם קביעתה של הממונה יכולה לשמש כדבר מה נוסף, הנדרש לשיטתם של הבנקים. אלה האחרונים תוקפים, כמצוין, את הקביעה בפני בית הדין. בכל מקרה, עמדתם של הבנקים היא כי אף אם הקביעה תעמוד אין בה כדי לקיים את הדרישה של דבר מה נוסף. זאת, בין היתר, משום שהקביעה ניתנה לגבי עמלות (ואף זאת לגבי עמלות מסוימות) ולא בנושא בו עוסקת התובענה הייצוגית – שיעורי ריבית.

5.

בנסיבות המתוארות, ובשל כך שייתכן כי לקביעתה של הממונה עשויה להיות השלכה משמעותית על אישורה של התובענה הייצוגית, איננו רואים מנוס מהחזרת ההליך לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש בבקשת האישור. יש להבהיר, שאין להבין מדברינו כי סבורים אנו שהקביעה באשר לעמלות מסוימות מהווה אומנם דבר מה נוסף. אף סוגיה זו טעונה ליבון שאין מקומו לעת הזו בערכאת הערעור. והבהרה נוספת: אין להסיק מדברינו כי התובעת הייצוגית לא תוכל לסמוך את בקשת האישור על דבר מה נוסף אחר, אם יוכח. החזרת העניין לערכאה הדיונית בנסיבות שצוינו מצדיקה שאף הסוגיות שעלו בערעורה של התובעת הייצוגית יידונו מחדש בערכאה המבררת.

6.

אשר על כן, החלטנו לדון בבקשות רשות כאילו ניתנה רשות וערעורים הוגשו על פיה. הערעורים מתקבלים תוך שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת, אף לעניין ערעורה של התובעת הייצוגית. בית משפט קמא ידון מחדש בבקשת האישור וישמע אף את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

לא ייעשה צו להוצאות.