ע"א 334/15 יד שרה נ. מרדכי פרץ הירשנבוים

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם ) בגדרו נקבע כי המשיב ביטל כדין הסכם שכרת עם המבקשת לרכישת מקרקעין (להלן: ההסכם ), וכי כתוצאה מכך על המבקשת להשיב לו את התמורה ששולמה בעבור המקרקעין וכן לשלם לו את הפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכם. יצוין, כי סכומים אלה מצטברים לסך של למעלה מ-35,000,000 ש"ח.

רקע והליכים קודמים

1.בשנת 2007 רכש המשיב מן המבקשת מגרש בעיר ירושלים. במבוא להסכם שנכרת בין הצדדים הצהירה המבקשת כי המגרש "חופשי מכל ... זכות צד ג'". בשנת 2010, ולאחר שהמגרש נרשם על שמו, התברר למשיב כי במסגרת הליך משפטי שהתנהל בין המבקשת לבין בעל החלקה הסמוכה למגרש (להלן: אלבוים ) הושג הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, שבו התחייבה המבקשת להגביל את הבנייה בחלק של המגרש הגובל בחלקה של אלבוים. לאחר שבא בדברים עם נציגי המבקשת, שלח המשיב למבקשת ביום 23.5.2011 הודעה על ביטול ההסכם בעילות שונות, וביניהן, הפרה יסודית של ההסכם, אי גילוי עובדה מהותית, הטעייה וחוסר תום לב במשא ומתן. במכתב תשובה דחתה המבקשת את טענות המשיב והלה הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

2.בפסק דין מפורט ומנומק מיום 30.11.2014 קיבל בית המשפט את תביעת המשיב. בית משפט קמא דחה את טענת המבקשת, כי אין בהתחייבותה כלפי אלבוים כדי לחייב את המשיב ועל כן אין מדובר בהפרה של ההצהרה מטעמה שנכללה במבוא להסכם. נקבע, כי בין המבקשת לבין המשיב, אליו הועברו זכויות המבקשת במגרש, מתקיימת קרבה משפטית שבעטיה התחייבות המבקשת, במסגרת ההתדיינות המשפטית מול אלבוים, מחייבת גם את המשיב, ככל שתתעורר התדיינות משפטית בינו לבין אלבוים. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי מחויבות המבקשת כלפי אלבוים, אשר, כאמור, מחייבת גם את המשיב, היא "בעלת משמעות של ממש", שכן יש בה להשפיע על אפשרות ניצול זכויות הבנייה במגרש וכן על השימוש בו, ועל כן מדובר ב"עובדה מהותית" שהיתה חובה לגלותה במסגרת המשא ומתן בין הצדדים. בנסיבות אלה, נקבע, המבקשת הפרה את הצהרתה במבוא להסכם ודבר זה, על-פי ההסכם, מזכה את המשיב בפיצויים מוסכמים. מעבר לצורך, ציין בית משפט קמא כי בכל מקרה ניתן גם לקבוע שבשל חומרתה והשלכותיה ניתן לראות בהפרת ההסכם מצד המבקשת כהפרה יסודית מסתברת. בית המשפט פרש בפסק דינו תשתית עיונית רחבה לביסוס מסקנותיו שתמציתן הובאה לעיל, ולבסוף קבע כי נוכח קבלת התביעה על המבקשת לשלם למשיב את הסכומים הבאים: השבת התמורה ששולמה עבור המגרש בסך של 33,577,512 ש"ח - בכפוף להשבת הזכויות במגרש למבקשת, כשהן נקיות מכל זכות של צד ג, ותשלום הפיצוי המוסכם בסך של 2,852,333 ש"ח. כן נפסקו לזכות המשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 118,000 ש"ח.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע.

טענות הצדדים

3.בבקשתה מתארת המבקשת, באריכות יתרה, את טענותיה כלפי פסק דינו "הדרמטי", כלשונה, של בית משפט קמא. טענתה המרכזית של המבקשת מופנית כלפי קביעת בית משפט קמא לפיה הזכות שרכש אלבוים מהמבקשת במסגרת הסכם הפשרה "דבקה" גם במגרש, כך שהחובה כלפי אלבוים עברה לצד ג' שרכש את המגרש; אף, שלטענת המבקשת, מדובר בזכות חוזית שאינה מגיעה כדי זכות קניינית. לטענת המבקשת, בנסיבות אלה אין בסיס לקביעתו של בית משפט קמא כי ישנה "אפשרות סבירה" שהתחייבות המבקשת כלפי אלבוים תחייב את המשיב וגם דוקטרינת מעשה בית דין שנדונה בפסק דינו של בית משפט קמא אין בה כדי לבסס מסקנה זו. למבקשת טענות גם באשר לחישובו של סכום התביעה. באשר למאזן הנוחות, נטען, כי קיים חשש ממשי שהיא לא תוכל להיפרע מן המשיב במידה וערעורה יתקבל. המבקשת טוענת בהקשר זה, כי המדובר בהעברת סכום כסף משמעותי לידיו של אדם פרטי. המבקשת מוסיפה, כי מלכתחילה המשיב לא מימן את רכישת המגרש מהונו הפרטי וההון ששימש לתשלום התמורה גם לא גויס "ממקורות מימון מקובלים", אלא ממקורות "עלומים", ולא ברור אם מקורות אלה יעמדו לצד המשיב אם הערעור יתקבל. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי לאחרונה המשיב שעבד את המגרש לטובת בנק. לבסוף טוענת המבקשת, כי אין מקום שהצדדים ינקטו בהליכים לשינוי רישום הבעלות על המקרקעין עד שיסתיימו הליכי הערעור.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו סיכויי הערעור נמוכים מאחר, שבניגוד לטענת המבקשת, אין מדובר בפסק דין "דרמטי", אלא בפסק דין שיישם מושכלות יסוד על מקרה עובדתי. המשיב דוחה גם את טענות המבקשת באשר למאזן הנוחות. לטענת המשיב, לא היה מקום לזקוף לחובתו את טיב המקורות שבאמצעותם מימן את רכישת המגרש, שכן בסופו של יום הוא עמד בהתחייבויותיו כלפי המבקשת, וזאת בניגוד למבקשת אשר הסתירה ממנו מידע מהותי. המשיב מלין גם על כך שהמבקשת מנסה לגייס לטובת בקשתה את העובדה כי לאחרונה שיעבד המשיב את המקרקעין לטובת בנק, שכן, לטענתו, במסגרת חובתו להקטנת הנזק דווקא נדרש ממנו לעשות שימוש במקרקעין, שבמקרה זה, יסייע לו בצרכיו העסקיים.

המבקשת הגישה ביום 9.2.2015 בקשה כי אתיר לה להגיש "תגובה קצרה לתשובת המשיב". עם זאת, בהתחשב באופי הטענות שהצדדים מעלים במסגרת בקשה זו והתגובה לה, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה

5.לאחר העיון באתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שהסכומים שנפסקו לזכות המשיב בפסק הדין קמא - סכום ההשבה וסכום הפיצוי המוסכם - לא יועברו לידי המשיב, אלא יופקדו בקופת בית המשפט וזאת בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד ערובה משמעותית, כמפורט בפסקה 8 שלהלן. ויובהר, האמור אינו מתייחס לסכום בסך 118,000 ש"ח שנפסק לזכות המשיב בגין אגרת משפט, שכר מומחה ושכר טרחת עורך דין, שתשלומו אינו מעוכב.

6.השיקולים המרכזיים אליהם יידרש בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות - וכן היחס ביניהם, ידועים ואיני רואה להרחיב לגביהם.

כפי שיפורט, סבורני כי בענייננו, שיקולי מאזן הנוחות הם השיקולים העיקריים לצורך ההכרעה בבקשה דנא, ועל כן לא ארחיב לגבי סיכויי הערעור ורק אומר בקצרה שסבורני, כי על פני הדברים, נראה שבפני המבקשת ניצבת משוכה גבוהה. אמנם הסוגיה שהתעוררה בפני בית משפט קמא היא משפטית בעיקרה, וככלל אינה נשענת על קביעות עובדה או מהימנות, אך, בגדרי הבחינה הנדרשת לצורך הכרעה בבקשה דנא ומבלי שיש בכך קביעת עמדה נחרצת לגופם של דברים, נראה כי קביעותיו של בית משפט קמא מבוססות וכי יקשה על המבקשת לשכנע כי נדרשת התערבות ערכאת הערעור.

7.באשר למאזן הנוחות. בעניינו מתבקש עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, ובמקרה כזה, רובץ לפתחו של מבקש עיכוב הביצוע נטל מוגבר לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן, כשמדובר בחיוב כספי, לא אמור להתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו אם תשונה תוצאת הפסק. סבורני, כי בענייננו המבקשת עמדה בנטל זה באופן חלקי. לא יכול להיות חולק שלזכות המשיב נפסק סכום כסף משמעותי העומד על למעלה מ-35,000,000 ש"ח ונתון זה, כשלעצמו, מהווה שיקול בבוא בית המשפט להעריך את הקושי בהשבת המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל (השוו: ע"א 10399/08 פרוטס נ' צ'ירגייב , פסקה 4 וההפניה שם (6.4.2009)). המשיב אמנם מכנה עצמו "בעל דין אמיד מאוד" ומבקש שתיזקף לזכותו העובדה שמילא את כל התחייבויותיו כלפי המבקשת במסגרת ההסכם ביניהם. עם זאת, סבורני, כי בנסיבות, בהן המשיב אינו מכחיש כי מימון רכישת המגרש לא נעשה באמצעות הונו הפרטי או באמצעות גופים פיננסיים מקובלים שניאותו להעמיד לרשותו מקורות מימון לאחר שבדקו את איתנותו הפיננסית, מתעורר קושי לקבל את הטענה כי המבקשת לא תתקשה להיפרע ממנו ככל שערעורה יתקבל. לצד זאת, יש מקום להתייחס לכך שגם עבור המבקשת אין המדובר בסכום של מה בכך, ועל כן נדרש להבטיח שהמבקשת תוכל לעמוד בחיוב שהוטל עליה בפסק דינו של בית משפט קמא, ככל שערעורה יידחה, וזאת גם אם המבקשת מדגישה בבקשתה את איתנותה הפיננסית והשם שיצא לה ברחבי תבל. בנסיבות אלה, סבורני כי האיזון בין השיקולים השונים והנסיבות שאופפות אותם, הוא כי ביצוע פסק הדין קמא יעוכב כך שהסכומים שנפסקו בו לזכות המשיב לא יועברו לידיו אלא יופקדו בקופת בית המשפט. זאת, כאמור, למעט סכום של 118,000 ש"ח שנפסק לזכות המשיב כהוצאות משפט.

8.בנוסף, וגם אם המשיב לא תמך את הדברים בתשתית מספקת, תתכן האפשרות שלמשיב ייגרמו נזקים כספיים מסוימים בשל קבלת הבקשה, ולכן כניסתה של החלטה זו לתוקף תותנה בכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 19.2.2015 סך של 200,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית (בנוסף להתחייבות העצמית שהוגשה). לעניין זה אציין, כי נראה שהפגיעה במשיב עקב עיכוב ביצוע פסק הדין, הגם שברי שהמשיב היה מעדיף שיבוצע לאלתר, מתמתנת, כיוון שהמשיב יכול בינתיים להקטין נזקיו, כפי שאכן נעשה על-ידו, בדרך של קבלת אשראי כשהקרקע משמשת כבטוחה.

9.סיכומם של דברים. הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כך שהמבקשת אינה נדרשת להעביר למשיב את הסכומים שנפסקו לזכותו בפסק הדין קמא, ואשר מגלמים את השבת התמורה עבור המגרש וסכום הפיצוי המוסכם, ועליה להפקיד סכומים אלה בקופת בית משפט זה עד ליום 3.3.2015. עם הפקדת הסכומים האמורים בצירוף הערובה שעל פי פסקה 8 דלעיל עד למועד הנ"ל, תיכנס ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע לתוקף. מובהר, כי מעוכבת גם העברת הזכויות במגרש.

בנסיבות לא ייעשה צו להוצאות.