ע"א 3343/10 עזר שמש נ. בנק החקלאות בע"מ

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט ) בה.פ. 1724/09 שניתן ביום 18.2.2010, בו נדחתה תובענתו של המבקש להורות למשיבים לאפשר לו לעיין במסמכים נוספים של המשיב 1. לבסוף, חויב המבקש בהוצאות ובשכר טרחת המשיבים בסך של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

רקע עובדתי

1.כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיב 1 (להלן: הבנק ) היה מאוגד כחברה ממשלתית ועסק במתן הלוואות ואשראי לגורמים חקלאיים בהתאם למדיניות שנקבעה על ידי ממשלת ישראל. בין השנים 1998-1983 רכש המבקש 31,010 מניות בכורה א' של הבנק. ביום 5.3.2008 החליטה ממשלת ישראל על פירוק הבנק מרצון וביום 25.9.2008 החליטה האסיפה הכללית של הבנק על פירוק הבנק מרצון ומינויה של המשיבה 2 כמפרקת הבנק (להלן: המפרקת ). ביום 18.12.2008 פנה המבקש אל המפרקת וביקש לקבל מידע ומסמכים הקשורים בפעילות הבנק, ולאחר תאריך זה שב ופנה אליה בכתב מספר פעמים. לאחר שקיבל המבקש מהמפרקת תשקיף שפרסם הבנק, פנה שוב המבקש אל המפרקת ואל מנהל רשות החברות הממשלתיות ואף התייצב במשרדי הבנק בבקשה לקבל מידע ומסמכים נוספים אולם פניותיו אלה לא נענו.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.לפיכך, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי להורות למשיבים לאפשר לו לעיין בתזכיר הבנק, ספרי הבנק לרבות מרשם בעלי המניות, פרוטוקולים של הבנק, ספר שעבודים, מאזנים מבוקרים משנת 2000 ומאזן בוחן אחרון, ריכוז הוצאות שכר של הבנק בחמשת השנים האחרונות, דו"חות ביקורת של הבנק משנת 2000 ואילך ושמות חברי ועדת הביקורת של הבנק בתקופה האמורה. כן עתר המבקש להורות למשיבים לאפשר לו וליתר בעלי המניות לעיין או להעתיק כל מסמך שהינו זכאי לעיין בו לפי סעיפים 187-184 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ולהורות לבנק לשלב בוועדת הביקורת נציג של בעלי מניות הבכורה ו/או בעלי המניות בכלל שאינם נציגי מדינת ישראל. לאחר הגשת התובענה התקיימה ביום 30.12.2008 פגישה בה קיבלו באי כוח המבקש מסמכים של הבנק. המבקש לא הסתפק במסמכים שקיבל ועמד על בקשתו כמפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.בית המשפט המחוזי הורה על דחיית התובענה לגופה מהנימוקים המפורטים בפסק הדין. כמו כן חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של עשרים אלף ש"ח בצירוף מע"מ כדין. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מהנימוק שמדובר בעיכוב ביצוע תשלום סכום ההוצאות ואילו הכלל החל הוא כי אין מעכבים ביצועו של פסק דין אך בשל הגשת ערעור, ובוודאי לא כאשר עסקינן בחיוב כספי גרידא. מכאן הבקשה שלפניי לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה.

נימוקי הבקשה

4.לטענת המבקש סיכויי הערעור שהגיש לבית משפט זה טובים מן הנימוקים המפורטים בבקשה, ואשר לא מצאתי צורך לפרטם לצורך ההכרעה בבקשה. יוער כי הערעור מופנה גם כנגד חיובו של המבקש בהוצאות. לעניין מאזן הנוחות, טוען המבקש כי הינו "אזרח עמל מן הישוב" ותשלום הוצאות בסך של 20,000 ש"ח בנוסף לסך של 25,000 ש"ח שנדרש להפקיד בבית משפט זה כעירבון בערעור מכבידים עליו. לעניין מאזן הנוחות מוסיף המבקש וטוען כי הבנק נמצא בפירוק ללא יכולת פירעון ומשכך אם יתקבל ערעורו לא יוכל להיפרע מהבנק.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה וכן בהודעת הערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על קבלת תגובת המשיבים.

6.כידוע, זכותו של הזוכה לפי פסק דין ליהנות ממנו בסמוך לנתינתו ולכן עיכוב ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית יינתן אך במקרים חריגים כאשר סיכויי הערעור טובים וקיים חשש כי באם לא יעוכב לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל, דהיינו כאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. נטל השכנוע כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה מוטל על כתפי המבקש [ראו למשל: החלטתו של השופט ס' ג'ובראן בע"א 1789/07

רובין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 27.2.2007)]. עסקינן במבחנים מצטברים [ראו למשל: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)].

7.במקרה דנן עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש שכן כאשר עסקינן בחיוב כספי תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו [ראו למשל: החלטתו של השופט מ' בייסקי בבש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי

המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 174 (1989)]. אכן, במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור יתכן כי יחול החריג לכלל ובית המשפט יורה על עיכוב תשלומו של החיוב הכספי ( שם ). ואולם, גם אם אצא מנקודת ההנחה כי במקרה דנן הבנק חסר יכולת פירעון כטענת המבקש, הרי שאין בכך להועיל לו שכן על פניו סיכויי ערעורו לגבי ההוצאות שחויב בהן אינם טובים היות שכידוע, פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בסוגיה זו [ראו למשל: ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ , פ"ד נט(6)490, 514 (2005)]. היות שעסקינן במבחנים מצטברים די בקביעה כי סיכויי ערעורו של המבקש אינם טובים לכאורה על מנת להביא לדחייתה של הבקשה שלפניי.

8.אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.