ע"א 3354/05 אחים אום עבודות בניין ופיתוח נ. אנה (ברינוב) פומיצב

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט יוסף אלון), אשר קיבל את תביעת המשיבה 1, וחייב את המבקשים לשלם לה סכום של 199,000 דולר.

2.

עיקרי העובדות הם אלה: למבקשות 1 ו-2 ולמשיבה הפורמאלית (שתכונה להלן - חברת עציון) היה מיזם משותף לבניית מגדלים בני מאות דירות בבאר שבע. המבקשים 3 ו-4 הם השותפים במבקשת 1, וגם הם נושאים בחבות על-פי פסק הדין שעיכוב ביצועו מבוקש.

3.

על השטח נשוא המיזם, ניצב, בין היתר, ביתה של המשיבה 1 (להלן - המשיבה). בשנת 1996 נכרת הסכם בין חברת עציון לבין המשיבה, בו התחייבה המשיבה למכור לחברת עציון את מלוא זכויותיה בדירתה. בתמורה, התחייבה חברת עציון לשלם למשיבה סכום של 290,000 דולר באמצעות העברת הזכויות בשלוש דירות, אחת מהן עתידה הייתה להיבנות במיזם המשותף. ואולם, המיזם לא יצא אל הפועל. חרף האמור בהסכם, קיבלה המשיבה מידי המבקשת 1 את החזקה רק באחת מתוך שלוש הדירות שהובטחו לה בהסכם, והיא המחזיקה בדירה זו כיום. המשיבה מחזיקה אף בדירה אותה התחייבה למכור, ושעודנה עומדת על מכונה.

4.

המשיבה תבעה את המבקשים ואת חברת עציון בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בטענה כי אלה מפרים הפרה יסודית את ההסכם עמה, בסרבם להעביר לה את יתרת התמורה - הזכויות בשתי דירות נוספות. בית המשפט המחוזי (השופט יוסף אלון) קיבל את תביעת המשיבה, וחייב את המבקשות 1 ו-2 ואת חברת עציון, יחד ולחוד, לפצות את המשיבה בסך של 199,000 דולר. כן נפסק כי חיוביה של המבקשת 1 יחולו גם על המבקשים 3 ו-4, יחד ולחוד. בנוסף חויבה המבקשת 1 לרשום על שם המשיבה את מלוא הזכויות בדירה האחת שהועברה לחזקתה, תוך שישים ימים ממתן פסק הדין, ובלבד שהמשיבה תמסור למבקשת 1 עד לאותו מועד את החזקה בדירה שמכרה המשיבה על-פי ההסכם.

5.

המבקשים פנו לבית המשפט קמא בבקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין, בנימוק כי תשלום הסכום שנפסק ורישום הזכויות כאמור בפסק הדין, יגרמו להם נזק בלתי הפיך, בעוד נזקה של המשיבה יתמצא בהמתנה לשמיעת הערעור. כן נטען כי המשיבה היא תושבת חוץ, שמרכז חייה בארה"ב, וכי אין לה נכסים בארץ למעט דירת מגוריה. במידה שתחויב המשיבה להחזיר את כספי פסק הדין, נטען, ספק אם תוכל לעשות כן. המבקשים אף עתרו לעיכוב פסק הדין ככל שהוא נוגע לרישום הזכויות בדירה שהועברה לחזקת המשיבה.

6.

בית המשפט המחוזי מצא טעם בטענה כי בשל היות המשיבה תושבת חוץ, יקשה על המבקשים להיפרע ממנה אם יתקבל ערעורם. על כן נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשה לעיכוב הביצוע, וקבע כי על המבקשים למסור לידי בא-כוח המשיבה ערבות בנקאית שוות ערך ל-199,000 דולר ארה"ב. ערבות זו, כך נקבע, תהא בת-דרישה כנגד הצגת אישורו בכתב של בא-כוח המשיבה לבנק, לפיו נדחה ערעורם של המבקשים. בית המשפט הורה למסור את הערבות הבנקאית, לידי בא-כוח המשיבה, עד ליום 15.5.05. היה ולא ייעשה כן, נקבע, לא יעוכב ביצוע החיוב הכספי שבפסק הדין.

אשר לחיוב המבקשים ברישום הזכויות על שם המשיבה, לא ראה בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב ביצוע. עם זאת, נקבע, "רשאים יהיו המבקשים לפנות בבקשה נוספת להתנות רישום הזכויות כאמור ברישום 'הערת אזהרה' שתמנע דיספוזיציה באותה הדירה בטרם יינתן פסה"ד שבערעור".

7.

לפניי שבים המבקשים על הטענות האמורות, ועותרים לביטול חיובם בהפקדת הערבות הבנקאית כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין. לדידם, התניית עיכוב הביצוע בהפקדת הערבות, כמוה כמימוש פסק הדין הלכה למעשה, שמשמעו סירוב לעכב את הביצוע. הם מוסיפים, בין היתר, כי הפקדת הערבות הבנקאית בה חוייבו, תגרום להם נזקים אדירים בלתי הפיכים. יצויין, כי לא ניתן ללמוד בבירור מהאמור בהחלטת המבקשים אם הופקדה הערבות כמצוות בית המשפט המחוזי, אם לאו. ככל הנראה, הדבר טרם נעשה. עוד סבורים המבקשים, כי סיכוייהם לזכות בערעור גבוהים ביותר, נוכח טענות שונות שמפנים הם כלפי פסק הדין. אשר לרישום הזכויות, צויין בבקשה שלפניי, "...נחה דעתם של המבקשים כי אכן אין כל מניעה כי חלק זה בפסק הדין לא יעוכב, וזאת בכפוף לכך כי בית המשפט הנכבד יתנה את רישום הזכויות ברישום הערת אזהרה שתמנע דיספוזיציה בנכס בטרם יינתן פסק הדין שבערעור וזאת כפי שהנחה בית המשפט קמא".

8.

בחנתי את טענות המבקשים והגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשתם להידחות. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) קובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ההחלטה עליה מערערים. בנוסף, כשמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, הלכה היא, כפי שציינו המבקשים עצמם, כי ככלל לא יעוכב ביצועו (ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 861-859; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 623) . בית המשפט ייאות לעכב ביצועו של פסק דין, כאשר יראה המבקש כי סיכויי ערעורו טובים, וכי אם יתקבל הערעור יקשה עליו מאוד להשיב מצב לקדמותו. בבקשה לעיכוב פסק דין כספי, על המבקש להראות שלא יוכל להיפרע מהמשיב, אם הערעור יתקבל (ע"א 1869/01 כל בו 2000 הרצליה (1990) בע"מ נ' סטבניסקי (לא פורסם); ע"א 9236/03 ברוך מקל בע"מ נ' צח השקעות בע"מ (לא פורסם), פסקה 2). בהתנגשות בין האינטרס של הזוכה על-פי פסק הדין, לבין האינטרס של החייב על-פי פסק הדין, הוא מבקש עיכוב הביצוע, שמור מעמד הבכורה לאינטרס הזוכה (זוסמן בספרו הנ"ל, בע' 861).

9.

בכפוף לעקרונות האמורים, ותוך התחשבות בנסיבות העניין, קבע בית המשפט המחוזי פתרון ביניים, המחייב את המבקשים להפקיד בידי בא-כוח המשיבה ערבות בנקאית על הסכום שחויבו לשלם. פתרון זה עונה, לפחות באופן חלקי, על האינטרס של הזוכה בביצוע מיידי של פסק הדין, ויחד עם זאת מונע קיומה של פגיעה בלתי הפיכה ביכולת המבקשים להיפרע מהמשיבה, אם יזכו בערעורם. בכך נהג בית המשפט קמא אף בהתאם לסמכותו הקבועה בתקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, להורות על עיכוב ביצוע, תוך התניית העיכוב בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מתאימה מאת בעל הדין המבקש את העיכוב. לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו.

10.

מעבר לנדרש אוסיף, כי לא עלה בידי לבחון את סיכויי הערעור שהגישו המבקשים. רבות מטענותיהם בערעור נוגעות לסעדים, שלטענתם לא תבעה המשיבה בבית המשפט המחוזי, אך נפסקו לה בפסק הדין נשוא הערעור. כן טוענים המבקשים כי חויבו בעילת תביעה אשר לא נטענה. דא עקא, המבקשים לא צירפו לבקשתם את כתב התביעה או מסמכים אחרים מהם ניתן היה לעמוד על טיבן של טענות אלו. נוכח זאת לא ניתן להעריך, אף על פני הדברים, את סיכויי הערעור.

11.

גם בקשת המבקשים כי ערכאה זו תתנה את רישום הזכויות בדירה בה מחזיקה המשיבה, על שמה, דינה להידחות. ברור כי החלטת בית המשפט המחוזי לעניין זה, המאפשרת למבקשים לפנות בבקשה מתאימה לרישום הערת אזהרה, מכוונת להגשת בקשה כזו לערכאה הדיונית, ולא לערכאת הערעור. על כן נראה כי בעניין בקשה ספציפית זו לא מילאו המבקשים את חובתם לפנות תחילה לערכאה הדיונית (ראה תקנות 467-468 לתקנות סדר הדין האזרחי), ואף לא מילאו אחר החלטת בית המשפט קמא לעניין זה.

הבקשה נדחית.