ע"א 4705/06 יונה אטלנוב נ. שמואל חורש

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ברון ), מיום 23.4.2006.

2.המבקש, אזרח ישראל ותושבה, עסק בסחר במוצרי אופנה ולשם כך ניהל חנות בגדים בתל-אביב. המשיב 1 (להלן – המשיב ), תושב חוץ, עסק בסחר בטקסטיל וביגוד באירופה באמצעות המשיבות 2 ו-3, חברות פרטיות זרות המצויות בניהולו ובשליטתו. הצדדים קיימו ביניהם קשרי מסחר, בשורה של עסקאות, במסגרתן מכר וסיפק המשיב למבקש מוצרי טקסטיל שונים לשם מכירתם ברוסיה ובמדינות חבר העמים. בין הצדדים נתגלע סכסוך כספי, כאשר המשיבים טענו כי המבקש נותר חייב להם סכום כולל של 619,187.8 דולר ארה"ב, בעוד המבקש טען כי נותרה יתרה לזכותו. בעקבות זאת, הגישו המשיבים כנגד המבקש תביעה כספית לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, והמבקש מצדו הגיש תביעה שכנגד.

3.בית-המשפט המחוזי קיבל את התביעה במלואה ודחה את התביעה שכנגד, תוך שקבע כי גרסת המבקש בלתי-מניחה את הדעת בעוד גרסת המשיב סבירה ומהימנה ונתמכת בחומר הראיות. בית-המשפט קבע כי על המבקש לשלם למשיבים סך של 2,204,309 ש"ה (שהם שווי ערך ל- 619,187.8 דולר ארה"ב, נכון למועד הגשת התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ש"ח. המבקש הגיש לבית-משפט זה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובד בבד הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

יצוין, כי בפני בית-המשפט המחוזי הסכימו המשיבים להצעת הסדר דיוני לפיו כנגד פירעון מלוא סכום פסק-הדין לידי בא כוח המשיבים, ימציאו המשיבים ערבות בנקאית על מחצית הסכום ששילם המבקש (כשהמבקש הוא שיישא במימון הערבות), ורק לאחר המצאת הערבות הבנקאית יועבר לידיהם סכום פסק-הדין. המבקש, מצדו, לא הסכים להסדר זה.

בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע, ציין בית-המשפט המחוזי כי עסקינן במחלוקת עובדתית, ומשכך, סיכויי ההצלחה בערעור נמוכים. ברם, בשל הבעייתיות הכרוכה בבדיקת סיכויי הערעור בערכאה הדיונית, הניח לצורך הדיון כי קיים סיכוי כאמור. לעניין מאזן הנוחות, קבע בית-המשפט המחוזי כי לא עלה בידי המבקש לשכנע בטענתו שהמשיבים מצויים במצב כלכלי שלא יאפשר להם להחזיר את הסכומים שנפסקו להם, אם הערעור יתקבל. טענה זו, קבע בית-המשפט, ככל טענה עובדתית, מחייבת אימות בתצהיר, אך כזה לא הוגש בידי המבקש. עם זאת, ציין בית-המשפט המחוזי כי מדובר בסכום כספי גבוה ביותר וכי המשיבים הנם "תושבי חוץ". בהתחשב במכלול השיקולים, החליט לקבל את הבקשה באופן חלקי ולעכב תשלומו של מחצית מהסכום שנפסק לטובת המשיבים, כשעיכוב זה אינו חל על ההוצאות שנפסקו.

4.בבקשה שלפניי עותר המבקש לעיכוב ביצוע מלוא הסכום שנפסק לחובתו בפסק-הדין, העומד כיום לטענתו על כ- 4,000,000 ש"ח. המבקש טוען כי אם יתקבל הערעור, קיים חשש ממשי וכבד שמא לא יוכל לקבל בחזרה את הכספים שישלם למשיבים, שכן המשיב הנו תושב חוץ אשר מקום מגוריו הנוכחי אינו ידוע, והמשיבות 2 ו- 3 הנן חברות זרות שלא ברור היכן הן רשומות, מיהם מנהליהן ובעלי מניותיהן, והאם הן פעילות בימים אלה ובנות-פירעון. ועוד זאת, המבקש טוען כי נתברר במהלך המשפט שהמשיב הנו אדם נוכל ושקרן שאינו מהסס לעבור על החוק, וכי יש בכך כדי לתמוך בחשש האמור. המבקש מדגיש כי הסכום שנפסק הנו גבוה ביותר, ואף מחציתו מהווה סכום עתק. עוד טוען המבקש כי סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים ביותר, באשר בית-המשפט המחוזי התעלם מעובדות ברורות שהוכחו בפניו, אימץ עובדות שמעולם לא הוצגו בפניו ולא הוכחו, והגיע למסקנות בלתי-סבירות המנוגדות לעובדות ואינן מתיישבות עם ההגיון והשכל הישר.

5.לאחר שעיינתי בטענות המבקש, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). יתר על כן, כשמדובר בפסק-דין בו הוטל חיוב כספי, הנטייה שלא לעכב את הביצוע אף גוברת וזה יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , נ(5) 403, מפי השופט מצא ; ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל , החלטה מיום 19.11.2000, מפי השופטת ביניש (להלן – עניין בצלאל ); ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי , החלטה מיום 20.7.2006, מפי השופטת פרוקצ'יה ). בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, על בית-המשפט להידרש לשני מבחנים מצטברים: ראשית, עליו לבחון את סיכויי הערעור, ואם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו ובכלל זה לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור (ראו עניין בצלאל ). מאזן הנוחות הוא העיקר (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); ב"ש 751/86 מ.ש.א.ב. מחזור שאריות אורגניות בישראל בע"מ נ' אגריקו בע"מ , פ"ד מ(3) 825, מפי השופט חלימה ; ראו גם בר"ם 1190/06 סנדל נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסק-דין מיום 18.5.2006, מפי השופטת נאור ).

בהתאם לעקרונות אלה, ולאחר ששקל את הנסיבות המיוחדות שלפניו, קבע בית-המשפט המחוזי כי יש לעכב את מחצית הסכום שנפסק. נראה לי כי פתרון ביניים זה הנו ראוי, ויש בו משום איזון נכון בין האינטרס של המשיבים בביצוע מיידי של פסק-הדין לבין האינטרס של המבקש להיפרע מהם, אם וכאשר יזכה בערעורו. במקרה שלפנינו, המחלוקת בין הצדדים הנה עובדתית בעיקרה, ורוב רובו של הערעור מופנה כנגד הממצאים העובדתיים שקבע בית-המשפט המחוזי. חרף זאת, מוכן אני להניח כי הערעור אינו משולל יסוד. אשר למאזן הנוחות, הסכום שהמבקש חויב בו בפסק-הדין הוא אכן סכום נכבד, שאף מחצית ממנו מהווה סכום גבוה מאוד. עם זאת, המבקש לא טען כי תשלום הסכום עשוי לפגוע במצבו הכלכלי באופן אנוש ולגרום לו נזק כבד, עד שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (השוו עניין בצלאל ). עיקר טענותיו מופנה לקיומו של חשש ממשי להשבת הכספים אם ערעורו יתקבל, ומתמקד בהיות המשיב תושב חוץ והמשיבות 2 ו- 3 חברות זרות.

ככלל, אין זה סביר לחייב בעל דין שזכה בפסק-דין כספי בערכאה הראשונה להמתין למימושו עד לאישור זכייתו בערכאת הערעור אך בשל היותו תושב חוץ. כלל גורף שכזה אין לו מקום, במיוחד כשהחיוב הכספי הנו תולדה של סכסוך בין בעלי דין אשר התקשרו ביניהם באופן רצוני בקשרי מסחר, בידיעה ברורה מראש כי אחד מהם הנו תושב חוץ (בשונה ממקרה שבו הנושה על-פי פסק-הדין הכספי איננו רצוני, כגון חיוב נזיקי שמקורו בתאונת דרכים, שאז יהיה מקום להתחשבות רבה יותר בתושבותו הזרה של הנושה). עם זאת, אין משמעות הדבר כי אין לתושבות הזרה כל נפקות, ונראה כי יש ליתן על כך את הדעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (השוו ע"א 6824/97 בן שחר נ' סוחה , החלטה מיום 26.3.1998, מפי השופט י'

גולדברג ; ע"א 8680/03 איסמעיל נ' סוב לבן , החלטה מיום 12.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה ; ע"א 3354/05 אחים אום עבודות בניין ופיתוח, שותפות רשומה נ' פומיצב , החלטה מיום 1.6.2005, מפי השופט עדיאל ). בענייננו, מעבר לטענות המבקש כי המשיב הנו תושב חוץ והמשיבות 2 ו- 3 הנן חברות זרות, לא עלה בידו להראות כי מצבם הכלכלי לא יאפשר להם להשיב את הכספים והוא אף לא הגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו אלו, כמו גם בטענותיו האחרות. בנסיבות אלו, הנני סבור כי בית-המשפט המחוזי נתן את הביטוי ההולם להיות המשיב תושב חוץ והמשיבות 2 ו-3 חברות זרות, ונכון עשה משעיכב ביצועו של מחצית הסכום שנפסק בלבד.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.