ע"א 7156/06 כרמי צמח נ. דוד גבאי

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גדות ) , מיום 3.8.2006, בה"פ 554/01.

2.המשיב, אלמן כבן 55 ואב לשלושה ילדים, הכיר בשנת 1999 את המבקשת 1 (להלן – המבקשת ), גרושה ואם לשני ילדים (ביניהם המבקשת 2). לאחר מספר חודשי היכרות החל המשיב להעביר כספים למבקשת, ובחודש יולי 2000 רכש עבורה ג'יפ טויוטה. תקופה קצרה לאחר מכן, הודיעה המבקשת למשיב כי היא עוזבת אותו. למשיב התברר כי הכירה גבר אחר. לטענת המשיב, בחודש נובמבר 2000 הודיעה לו המבקשת כי החליטה לחזור אליו וכי בכוונתה להתחתן עמו בתוך זמן קצר יחסית. המבקשת התנתה את חידוש הקשר עם המשיב בחתימתו על תצהיר לפיו אינו דורש את הכספים והרכב שנתן לה. המשיב חתם על התצהיר המבוקש וכן על כתב-התחייבות לשיפוי המבקשת בגין תביעות שהוא או חברה בבעלותו יגישו נגדה. הקשר בין השניים חודש, וביום 26.11.2000 רכש המשיב חנות בדמי מפתח (ברחוב שינקין בתל-אביב), על-מנת שתשמש מקור פרנסה למבקשת. המבקשת ובתה, המבקשת 2, הן שנרשמו כצד לדיירות המוגנת בחנות, ולא המשיב. בהמשך משכה המבקשת מחשבונו של המשיב, ללא הרשאתו, סכום של 126,000$ באמצעות כרטיס אשראי שהעביר לרשותה. בנוסף, ביום 12.1.2001 חתם המשיב, כמיופה-כוח של המבקשת, על טופס להזמנת דירה (ברחוב לוין קיפניס בתל-אביב) מאת חברת שרביב בע"מ. אין חולק כי המשיב העביר כספים תמורת הדירה, ואולם, בינו לבין המבקשת היתה מחלוקת על היקף הכספים ששילם, על המטרה לשמה נרכשה הדירה ועל הבעלות בה. לטענת המשיב, הוא גם רכש מיטלטלין עבור הדירה, לרבות מוצרי חשמל יקרי ערך.

3.המשיב הגיש לבית-המשפט המחוזי תובענה כנגד המבקשות, בגדרה טען כי הוטעה והולך שולל אחרי המבקשת שהציגה לו מצג שווא לפיו בכוונתה להינשא לו, שבעטיו הסכים להעביר להחזקתה רכוש רב. בתובענה, עתר המשיב, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים של הרכוש שנתן למבקשת, ולחלופין – להצהיר כי על המבקשת להשיב לידיו את הכספים ששילם עבור הדירה, החנות והמיטלטלין.

4.בפסק-דינו קבע בית-המשפט המחוזי כי המשיב העביר למבקשת כספים ורכוש רב, מבלי להגן על רכושו ולהבטיח את זכויותיו. המשיב היה כרוך אחרי המבקשת והיה מוכן, נואשות, לתת לה כספים ורכוש על-מנת להוסיף ולהימצא בקרבתה. המבקשת ניצלה את חולשתו של המשיב בציניות ובהתנהגות בלתי-מוסרית, תוך קבלת כספים ורכוש רב שהיו של המשיב. עם זאת, קבע בית-המשפט כי אין באפשרותו לסייע למשיב להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב לו את כל הרכוש שהעביר למבקשת. לאור האמור, קבע בית-המשפט כי המשיב הוא בעל הזכויות כדייר מוגן וכרוכש הזכויות בדמי מפתח על החנות, וכי המבקשות ישלמו למשיב את דמי השכירות שהתקבלו בגין השכרת החנות מיום הגשת התובענה ועד ליום פסק-הדין (סכום בשקלים השווה ל- 64,000$). כן קבע כי המשיב הוא הבעלים של מיטלטלין אשר פורטו בפסק-הדין, וחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך 50,000 ש"ח.

5.ביום 4.9.2006 הגישו המבקשות לבית-משפט זה ערעור על פסק-הדין, ובמקביל הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה "דחופה" לעיכוב ביצוע פסק-הדין. בבקשתן טענו המבקשות, כי זמן קצר לפני הגשת הבקשה הסתבר להן שהמשיב כבר מכר, ככל הנראה, את זכויותיו בחנות לידי המשיב הפורמאלי 3, מר חזי מגן (להלן – מגן ). בהודעה מאוחרת יותר לבית-המשפט המחוזי, הודו המבקשות בקיומו של "נספח להסכם השכירות" בגין החנות, המזכה אותן ב"דמי ויתור" חודשיים בסך 1,500$. זאת, בנוסף על דמי השכירות החודשיים בסך 1,000$, שרק עליהם הצהירו בהליך העיקרי. המשיב, שהתנגד לבקשה לעיכוב הביצוע, הבהיר כי בטרם הגשת הבקשה כבר מכר את זכויותיו בחנות למגן, וטען כי ביטול הסכם המכירה יגרום לו נזק בלתי-הפיך ולא יועיל למבקשות. כן טען לחוסר תום לב מצד המבקשות בנוגע לדמי השכירות הנוספים, שגבו והעלימו מידיעת בית-המשפט.

בהחלטתו מיום 28.9.2006, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב הביצוע, בקבעו כי אין כל נימוק, אף לא לכאורה, לעיכוב החיובים הכספיים בפסק-הדין. באשר לחנות, קבע, כי לאור העובדה שהבקשה הוגשה 30 ימים לאחר מתן פסק-הדין ולאור העובדה כי הזכויות בחנות נמכרו בינתיים לצד שלישי, ובשים לב להודעת המבקשות בעניין דמי השכירות שקיבלו, אין מקום להורות על עיכוב הליכים בשאר החיובים שבפסק-הדין.

6.בבקשה שלפניי, טוענות המבקשות כי לערעור סיכויים ממשיים להתקבל, ובוודאי שאינם קלושים. בין היתר, מציינות המבקשות כי הגישו לבית-משפט השלום תביעת שיפוי נגד המשיב, בגין כל שנפסק לזכותו בפסק-הדין. אשר למאזן הנוחות, טוענות המבקשות כי קיים סיכון ממשי ומוחשי ביותר, שאם הערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. זאת, נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, מצבו הבריאותי המונע ממנו לעבוד, החובות הרובצים עליו וכן אופן התנהלותו. לפיכך, מבקשות הן לעכב את ביצוע פסק-הדין ולהורות גם על ביטול או הקפאת העסקה שבוצעה בזכויות בחנות ולהתנותה בתוצאות הערעור. למצער, מבקשות הן לעכב את ביצוע החיובים הכספיים שבפסק-הדין, עד לתום הדיון בערעור.

המשיב, לעומתן, טוען כי סיכויי הערעור אפסיים, שכן פסק-הדין מבוסס על קביעות עובדתיות ברורות וחד-משמעיות. לטענתו, במסגרת שקלול סיכויי הערעור לא די להתחשב בערעור שהגישו המשיבות, אלא יש להתחשב גם בערעור שהוא הגיש מצדו. עוד טוען המשיב, כי הבקשה לעיכוב הביצוע "מבוססת" על טענות שקריות ביודעין, על הסתרת עובדות שיטתית ומכוונת ועל הטעיית בית-המשפט. המשיב מוסיף וטוען, כי אף מאזן הנוחות מחייב דחיית הבקשה על-אתר. בנוסף, מעלה המשיב חשש שמא יבריחו המבקשות את נכסיהן ויפקידו כספים בחשבונות של צדדים שלישיים, באופן שלא יוכל לגבות את חובו בסופו של ההליך. באשר לחנות, מסביר המשיב כי מכר אותה משום שמגן – הבעלים החדש של החנות – הבהיר לו כי המבקשות הפרו את הסכם הדיירות המוגנת ולא שילמו לבעלי הנכס את תשלומי השכירות.

מגן ביקש אף הוא להגיב לבקשה, הגם שאינו צד לסכסוך. לטענתו, לאור העובדה שהבקשה לעיכוב הביצוע הוגשה לאחר שהמשיב כבר מכר לו את זכויותיו בחנות (ביום 31.8.206), הרי שעיכוב הביצוע אינו יכול לחול עוד על זכויות המשיב בחנות.

המבקשות מתנגדות לבקשתו של מגן וטוענות כי אין זה ראוי לאפשר למגן, שצורף על-ידן כמשיב פורמאלי, להביע עמדתו בסוגית עיכוב הביצוע. בנוסף, מבקשות הן להגיש תגובה ארוכה ומפורטת מטעמן לתגובת המשיב ולתגובתו של מגן.

החלטתי לאפשר לכל הצדדים להגיש את התגובות והתגובות הנוספות שביקשו להגיש.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיבואר להלן. כלל הוא כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו; המבקש לעכב את ביצוע פסק-הדין נדרש לשכנע את בית-המשפט בנימוק המצדיק סטייה מן הכלל (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499, מפי השופט אלון ). כלל זה יפה במיוחד כאשר מדובר בפסק-דין בו הוטל חיוב כספי, שאז הנטייה שלא לעכב את הביצוע אף גוברת (ראו בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , נ(5) 403, מפי השופט מצא ; ע"א 4340/06 עו"ד לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , החלטתי מיום 15.8.2006). בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע, נדרש בית-המשפט לשני מבחנים מצטברים: ראשית, עליו לבחון את סיכויי הערעור; שנית, אם ימצא כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו, ובכלל זה לבחון עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל , החלטה מיום 19.11.2000, מפי השופטת ביניש (כתוארה אז)). מאזן הנוחות הוא העיקר (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש , החלטתי מיום 1.8.2006).

במקרה שלפנינו, לא נמצא לי טעם טוב להורות, בגדר ההליך שלפניי, על ביטול או הקפאת העסקה של מכירת זכויות המשיב בחנות למגן. החנות נמכרה למגן עוד ביום 31.8.2006, היינו בחלוף כמעט חודש ימים מאז ניתן פסק-הדין, ובטרם הגישו המבקשות את הבקשה לעיכוב הביצוע. מדובר אפוא בעסקה שנעשתה עם צד שלישי שרכש את הזכויות בחנות, בבחינת מעשה עשוי, וכל עיכוב עשוי לפגוע בזכויותיו, על אף שאינו צד לסכסוך שלפניי. בנסיבות אלה, ולאור הכלל כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו, השיהוי בהגשת הבקשה עומד למבקשות לרועץ ואין להן להלין אלא על עצמן.

שונים הם פני הדברים ביחס לחיובים הכספיים שבפסק-הדין. אשר לסיכויי הערעור, הרי שבפני בית-משפט זה תלויים ועומדים הן ערעורן של המבקשות והן ערעורו של המשיב על פסק-הדין. לכל אחד מן הצדדים שורה ארוכה של טענות המופנות כלפי רעהו, ולא זו המסגרת להידרש להן. במצב דברים זה, מוכן אני להניח, לצורך בקשה זו, כי ערעורן של המבקשות אינו משולל יסוד. באשר למאזן הנוחות, והוא העיקר, ענייננו בפסק-דין המטיל חיוב כספי, שלגביו השבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור, היא פשוטה יחסית (ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי , החלטה מיום 2.12.2004, מפי השופטת ביניש

(כתוארה אז)). עם זאת, המבקשות מעלות טענות בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המשיב וחובות הרובצים עליו, שלא ניתן להתעלם מהן. טענות ההשתק והמניעות שהמשיב מעלה כנגד טענות אלה, כמו גם הפנייתו לקביעת בית-המשפט המחוזי בפסק-הדין כי לא הוכח שמצבו הכלכלי לא איפשר לו לרכוש דירה לעצמו או לילדיו, אין בהן משום מענה לטענות המבקשות בדבר מצבו הכלכלי הנוכחי. מנגד, גם לא ניתן להתעלם מחששו של המשיב מפני הברחת נכסים מצד המבקשות, ובמיוחד לאור קביעותיו של בית-המשפט המחוזי בדבר התנהגות המבקשת כלפי המשיב, כמפורט בפסק-הדין. בנסיבות אלה, התגבשה אצלי המסקנה כי יש לעכב את ביצוע החיוב הכספי שבפסק-הדין (למעט הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-הדין), בכפוף לכך שהמבקשות יפקידו בקופת בית-המשפט המחוזי, בתוך 7 ימים מהמצאת החלטה זו, ערבות בנקאית בסכום החיוב הכספי שבפסק-הדין, כערכו ביום פסק-הדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הפקדת הערבות. הערבות הבנקאית לא תהיה מוגבלת בזמן, תהא צמודה למדד ותשא ריבית כחוק. אם הערבות הבנקאית, כאמור, לא תומצא בתוך המועד האמור, יפקע צו עיכוב הביצוע מאליו.

צו עיכוב הביצוע לא יחול על הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-הדין. לא ראיתי ליתן הוראה כלשהי בעניין המיטלטלין.

לאור התוצאה, אין צו להוצאות.