ע"א 3354/16ציפורה סבג נ. עו"ד בנטון סיגל - הנאמנת לנכסי החייב סבג יצחק

1.בגדר בקשת רשות הערעור שבכותרת ציינה המבקשת כי היא סבורה שנתונה לה זכות ערעור על החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 23.2.2016, עליה היא משיגה (להלן: ההחלטה ), וכי הגישה את בקשת רשות הערעור למען הזהירות בלבד. אי לכך, ביום 13.6.2016 קבעה כב' השופטת א' חיות כי התיק יועבר לרשמי בית המשפט לצורך סיווגו. מן התגובות אשר הוגשו בעניין זה עולה כי המשיבים 1, 2 ו-4 סבורים כי לשם תקיפת ההחלטה דרושה למבקשת רשות לערער.

2.התשתית העובדתית הרלוונטית לעניין: המבקשת היא אשתו של המשיב 3, אשר ביחס אליו מתנהלים הליכי פשיטת רגל (להלן: החייב ). ביום 22.2.2011 ניתן צו כינוס בעניינו של החייב, וביום 16.10.2011 הוכרז החייב פושט רגל והמשיבה 1 מונתה כנאמנת על נכסיו (להלן: הנאמנת ). הנאמנת הגישה בקשה למתן הוראות, במסגרתה עתרה לכך שבית המשפט יורה על הזמנת הצעות לרכישת בית המגורים המצוי בבעלות החייב והמבקשת (להלן: הנכס ). בדיון שנערך ביום 17.10.2013, ואשר בו השתתפה המבקשת, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי הנכס יימכר וכי תמורתו תשמש לפירעון חובות ולתשלומים שונים. בית המשפט של פשיטת רגל נתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים. ביום 21.12.2014 חתמו הצדדים על הסכם למכירת הנכס למשיב 4 (להלן: הרוכש ), וביום 3.1.2015 אישר בית המשפט את הסכם המכר. ביום 9.7.2015 התקיים דיון נוסף, ובגדרו נתן בית המשפט תוקף להסכמות מסוימות אליהן הגיעו הצדדים והעוסקות באופן ביצוע הסכם המכר.

3.ביום 22.7.2015 הגישה המבקשת לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה שהוכתרה כ"בקשה דחופה מטעם צד ג' (אשת החייב)". במסגרת הבקשה עתרה המבקשת לכך שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטותיו מיום 17.10.2013 ומיום 3.1.2015 (יחד להלן: החלטות המכר ), והלכה למעשה יורה על ביטול הסכם המכר. כך, על בסיס הטענה כי הסכמתה למכירת הנכס ניתנה "שלא מתוך רצון חופשי ושלא בגמירות דעת". לחלופין ביקשה המבקשת כי בית המשפט יורה על ביטול הסכם המכר מחמת הפרה יסודית אשר בוצעה על ידי הרוכש, כך על פי הנטען, וכן יחייב את הרוכש בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם. ביום 16.8.2015 התקיים דיון בבקשה לפני בית המשפט של פשיטת רגל, ובהמשך הוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

4.בהחלטתו מיום 23.2.2016 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת במלואה. תחילה בחן בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר בהחלטות המכר, על רקע הטענה כי הסכמתה של המבקשת למכירת הנכס לאו הסכמה היא - ודחה אותה (עמודים 17-5 להחלטה). לאחר מכן עבר בית המשפט לבחון את הבקשה לביטול הסכם המכר ולתשלום פיצוי מוסכם מחמת הפרתו הנטענת של ההסכם על ידי הרוכש, ודחה גם אותה (עמודים 24-17 להחלטה). בקשת רשות הערעור שלפניי מכוונת כנגד ההחלטה האמורה. עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי רובה ככולה מופנית כנגד חלקה הראשון של ההחלטה, היינו - החלק בו נדחתה הבקשה לעיון חוזר בהחלטות המכר.

5.לאחר ששקלתי בדבר ועיינתי במסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אופן ההשגה הנכון על ההחלטה הינו על דרך של ערעור בזכות.

6.כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, קובע כי החלטות של בית המשפט של פשיטת רגל המהוות "צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, כאשר עסקינן בהחלטות אשר אינן מהוות "צו בפשיטת רגל", חוזרים אנו לדיני הערעור ה"רגילים", לאמור: זכות ערעור ביחס להחלטות המסווגות כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטות המסווגות כ"החלטה אחרת" (למשל, ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם (13.7.2008); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל 40-38 (מהדורה שלישית, 2010)).

7.אכן, צודקים המשיבים בטענתם כי החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר אינה מהווה "צו בפשיטת רגל", ויש לסווגה כ"החלטה אחרת" אשר הערעור עליה טעון רשות (ראו למשל, ע"א 9736/10 ששון נ' כונס הנכסים הרשמי

(15.2.2011); רע"א 223/12 אבוטבול נ' חברת ברום ים המלח (5.3.2012); ע"א 7671/04 זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ , פיסקה 7 (6.2.2005); בש"א 8581/13 יצחק נ' פרש , פיסקה 3 (13.3.2014). ערעור על החלטה זו נדחה ביום 30.6.2014 במסגרת בש"א 2567/14). לפיכך, אילו ההחלטה הייתה מתמצית אך בדחיית הבקשה לעיון חוזר בהחלטות המכר, היה מקום לקבוע כי הדרך הנכונה להשיג עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

ואולם, במקרה שלפנינו ההחלטה כוללת נדבך נוסף, נפרד ומובחן , שעניינו הכרעה בבקשת המבקשת לביטול הסכם המכר ולתשלום פיצוי מוסכם מחמת הפרתו הנטענת של ההסכם על ידי הרוכש. מדובר בעילה עצמאית ונפרדת מן העילה אשר בגינה ביקשה המבקשת מבית המשפט לעיין מחדש בהחלטות המכר. משכך, נדבך זה של ההחלטה כולל הכרעה במחלוקת תחומה המהווה "יחידה דיונית" אשר עומדת בפני עצמה, וממילא יש לסווגו כ"פסק דין" (ראו למשל, רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012)). על מנת לחדד את הדברים, הבה נניח כי המבקשת הייתה מצמצמת את בקשתה כך שזו תכלול אך ורק בקשה לביטול הסכם המכר מחמת הפרתו על ידי הרוכש. במקרה כזה, דומה כי איש לא היה חולק על כך שההחלטה המכריעה בבקשה מסיימת "יחידה דיונית" נפרדת בגדר הליכי פשיטת הרגל, ועל כן יש לסווגה כ"פסק דין". מסקנה זו לא צריכה להשתנות רק מן הטעם שבקשת המבקשת כללה גם בקשה לעיון חוזר בהחלטות המכר, וכי בעקבות כך החלטת בית המשפט הכריעה גם בסוגית העיון החוזר. במאמר מוסגר יצוין, כי לאור מסקנתי בדבר היותו של הנדבך האמור משום "פסק דין", אין צורך להידרש לשאלה האם הוא מהווה "צו בפשיטת רגל".

8.הגענו איפוא לכלל מסקנה כי החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מורכבת משני נדבכים - האחד מהווה "החלטה אחרת" ואילו השני מהווה "פסק דין". ההלכה עליה חזר בית משפט זה פעמים רבות קובעת כי די בכך שנתונה לבעל דין זכות ערעור על רכיב אחד בהחלטה מסוימת כדי להקנות לו זכות ערעור על כלל רכיביה. זאת, גם אם הייתה נדרשת רשות ערעור אילו הרכיב אותו מבקש בעל הדין לתקוף היה עומד בפני עצמו (ראו למשל, רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 8 והאסמכתאות הנזכרות שם (26.10.2011); רע"א 2481/11 קוה נ' הכונס הרשמי , פיסקה 5 (19.6.2011)). אשר על כן, אף שהשגותיה של המבקשת מתמקדות באותו רכיב של ההחלטה המהווה "החלטה אחרת" (דחיית הבקשה לעיון חוזר בהחלטות המכר), הרי שבשים לב לכך שההחלטה כוללת גם רכיב המהווה "פסק דין" - יש לסווג את ההליך הערעורי כערעור בזכות.

9.סיכומו של דבר: סיווג ההליך שבכותרת ישוּנה מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות. המבקשת (ומעתה: המערערת) תגיש, תוך 10 ימים מיום המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין), שני עותקים נוספים מכתב בי הדין הפותח את ההליך, ולאחר מכן יימשך הטיפול כסדרו.

המזכירות תתייק עותק מהחלטה זו בתיקי השופטים.