ע"א 3356/15 חאתא פארס נ. מחמד עבדאלראזק

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ח' הורוביץ ) בת.א. 10220-01-13, שניתן ביום 10.3.2015 (להלן: פסק הדין ).

2.

המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב זכויות בחלקת מקרקעין שבעליה המקורי הוא המשיב 1 (להלן: המשיב ). ביום 4.6.2012 נכרת בינו לבין המשיב 2 הסכם הלוואה, בו הלווה המשיב 2 למשיב 100,000 ₪ תמורת רישום הערת אזהרה על דונם אחד מהחלקה (להלן: ההסכם הראשון ). ביום 18.7.2012 נכרת בין המשיב לבין המבקש ההסכם השני , בו מכר המשיב למבקש 1,250 מ"ר מהחלקה תמורת 280,000 ₪, מתוכם 115,000 ₪ היו אמורים להיות משולמים ישירות למשיב 2 כהחזר הלוואה ותמורת ביטול הערת האזהרה האמורה. לטובת המבקש נרשמה הערת אזהרה על החלק האמור בחלקה. ביום 4.10.2012 נערך זיכרון דברים, בו המשיב, באמצעות בנו, התחייב לכאורה למכור למבקש את יתרת הזכויות בחלקה. ביום 6.11.2012 נכרת הסכם מכר בין המבקש לבין המשיב 2, לפיו מכר האחרון

למבקש את הדונם שהובטח לו בהסכם הראשון (הסכם ההלוואה) תמורת 120,000 ₪ (להלן: ההסכם השלישי ). ביום 7.11.2012 נרשמה על שם המבקש הערת אזהרה על הדונם האחד בהתאם להסכם זה.

בית המשפט קמא קיבל את גרסת המשיב, קבע לגביו שאין ספק ביושרו, ופסק שההסכם השלישי בטל מעיקרא. זאת, כיוון שלמשיב 2 לא הייתה זכות למימוש הבטוחה שניתנה לו בעקבות ההסכם הראשון הואיל וההלוואה הוחזרה לו וכיוון שלא פנה לפני המימוש למשיב ופעל בלא ידיעתו של המשיב. כן נקבע שהמבקש התנהל בחוסר תום לב מובהק, היות שידע שהקרקע בבעלות המשיב, וכי על-פי ההסכם הראשון נועד רישום הערת האזהרה על שם המשיב 2 לשמש כבטוחה להחזר ההלוואה ותו לא. יחד עם זאת נקבע שהתשלום שהעביר המבקש למשיב 2 במסגרת ההסכם השלישי היה סכום הכסף שנועד לכיסוי ההלוואה, ולכן אין מקום לבטל את ההסכם השני אשר כיסוי ההלוואה היה חלק ממנו. באשר לזיכרון הדברים קבע בית המשפט, כי לא הועבר כל סכום כסף למשיב בעקבות המסמך ולא נחתם הסכם סופי. על כן, ברור שלא בוצעה כל עסקה מכוח זיכרון הדברים. נוכח קביעות אלה נפסק, שהערת האזהרה שנרשמה על שם המבקש בדונם מהחלקה תימחק, וכן גם הערת האזהרה שהייתה רשומה על שם המשיב 2. עסקת המכר של 1,250 מ"ר מהחלקה למבקש לא בוטלה. המבקש והמשיב 2 חויבו בתשלום הוצאות משפט וכן שכר טרחה בסך 45,000 ₪ כל אחד.

3.

ביום 14.5.2015 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין. הערעור מופנה כנגד ביטול ההסכם השלישי, ונטען בו כי מתקיימים כאן החריגים המצדיקים את התערבות בית משפט זה בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות שקבע בית המשפט קמא. המבקש קובל גם על סכום ההוצאות שנפסק לחובתו.

4.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה רק ביום 1.7.2015, ובגדרה מבוקש לעכב את ביצוע מחיקת הערות האזהרה וכן את תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו. לשיטת המבקש, סיכויי הערעור שהגיש טובים, מאחר שבפסק הדין נפלו טעויות מהותיות המחייבות את התערבות ערכאת הערעור, וכן כי סכום ההוצאות שנפסק חורג בהרבה מן הראוי. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש משום שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך שכן אם יבוצע פסק הדין והערת האזהרה תימחק יוכל המשיב לבצע עסקאות נוספות בחלקה ובכך לסכל את הערעור; ומנגד, עיכוב הביצוע לא יגרום למשיבים כל נזק. עוד נטען כי בעוד שהמבקש הוא אדם אמיד, מצבו הכלכלי של המשיב אינו שפיר.

5.

בתגובה שהגיש טוען המשיב כי בקשת עיכוב הביצוע הוגשה בשיהוי רב, ולאחר שהוא כבר מימש את זכותו ופנה להוצאה לפועל על מנת לבצע את פסק הדין. זאת ועוד, לתשובה צורף נסח טאבו עדכני מלשכת רישום המקרקעין, המעיד שהערת האזהרה כבר נמחקה , ועל כן מדובר ב"מעשה עשוי". מבחינת מאזן הנוחות טוען המשיב כי המבקש לא הצביע על כל נזק ממשי שייגרם לו מביצוע פסק הדין, ולא פירט מהו הנזק הבלתי הפיך הצפוי לו. יתר על כן, בניגוד לטענותיו בבקשה כאן, המבקש הגיש להוצאה לפועל בקשה במסגרתה דיווח על הסתייעות כלכלית באמו ובאחותו, משבר נזילות ואף חדלות פרעון. לעומתו, למשיב אין חובות או תיקי הוצאה לפועל. נוסף על כל האמור, מעלה המשיב טענות נגד התנהלותו הדיונית של המבקש, שציין בבקשתו עובדות לא נכונות, ואף לא טרח לשלוח לו העתק של הערעור שהגיש. לבסוף נטען, כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש קלושים, נוכח הכללים לפיהם אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שבעובדה או בשכר הטרחה והוצאות המשפט שפוסקת הערכאה הדיונית.

6.

דין הבקשה להידחות. בפסק הדין נקבע שעל המבקש לשלם את הוצאות המשפט למשיב בתוך 30 יום ממתן פסק הדין, היינו עד ליום 9.4.2015. הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה כאמור רק ביום 1.7.2015, היינו כ-4 חודשים לאחר מתן פסק הדין וכ-3 חודשים לאחר המועד לתשלום ההוצאות שנפסקו נגדו. הבקשה הוגשה אפוא

בשיהוי רב, ומטעם זה כשלעצמו ראוי לדחותה (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פסקאות 11-10 (28.06.2010)).

7.

גם לגופו של ענין הבקשה אינה מבססת עילה לעיכוב ביצוע. על פני הדברים לא נראה שסיכויי הערעור גבוהים בהיותו תוקף ממצאי עובדה ומהימנות, ואין זה גם מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות. גם מבחינת מאזן הנוחות לא עמד המבקש בנטל המוטל עליו להוכיח שזה נוטה לטובתו (ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (1.9.2011)). לכך יש להוסיף, כעולה מתשובת המשיב, שמדובר למעשה ב"מעשה עשוי".

8.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪.