ע"א 3369/98 מינהל מקרקעי ישראל נ. דגלאס רוזנטל

מונחת לפניי בקשתו של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) להורות על עיכוב ביצועו של פסק-דין אשר ניתן בידי בית-המשפט המחוזי בחיפה ביום 13.4.98 בה.פ. 30125/97. המינהל הגיש ערעור על פסק-דין זה, ובקשתו עתה היא, כאמור, לעכב את ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור.

בחלקו האופרטיבי של פסק-הדין נושא הערעור קובע בית-המשפט המחוזי כך:

"יש לכנס ועדת פיצויים שמונתה ע"י שר החקלאות לקביעת פיצוי לפי הוראות סעיף 15 לחוזה החכירה. הועדה תתחיל לפעול תוך 30 יום מפס"ד זה ותיתן את החלטתה 30 יום לאחר מכן.

במידה ושיעור הפיצוי לפי החלטת הועדה יהיה גבוה יותר משיעור הפיצוי שנקבע לפי החלטה 533, ישלם המינהל את ההפרש תוך 45 יום ממועד החלטת הועדה".

הקורא דברים אלה בלא שיידע את הרקע להחלטה, יידמה בעיני עצמו לקורא הירוגליפים. ואולם אין צורך שנתעמק בפירושה של ההחלטה, טעם הדבר הוא פשוט בתכלית: השאלה האמיתית שבעלי-הדין נחלקים עליה הינה שאלה כספית: שהמשיב טוען כי ראוי הוא לזכות בפיצוי על-פי חישוב מסויים ואילו המינהל, המערער, טוען כי זכאי הוא לקבל פיצוי על-פי חישוב אחר. והנה, בא-כוח המשיב מסכים כי אם תחליט אותה ועדה שזכאי הוא לפיצויים מעבר לפיצוי שהמינהל מוכן לשלם לו, כי אז יעוכב תשלום אותו הפרש עד להכרעה בערעור. בקשתו אינה אלא זו, שאותה וועדה תכונס כהכרעת בית-משפט קמא. חששו הוא, כי לכשיידחה ערעורו של המינהל - אם יידחה - רק אז תקום אותה ועדה ויהיה שיהוי נוסף בתשלום הכספים שהוא זכאי להם, לטענתו. מכאן דרישתו כי הוועדה תכונס לאלתר, וכי אם יידחה ערעורו של המינהל, יוכל לבוא אל שלו לאלתר.

באת-כוח המינהל מתנגדת לבקשה זו, וכשאני לעצמי לא ירדתי לסוף דעתה מה טעם לגיטימי יש לה להתנגד לביצוע פסק-הדין כהכרעת בית-משפט קמא וכהצעת באת-כוח המשיב. אכן, באת-כוח המינהל טוענת כי העברת הנושא להכרעתה של הוועדה - כהחלטת בית-משפט קמא - מערבת מין בשאינו מינו, ויש בה סתירה מיניה וביה. אם צודקת היא בטענתה - ולמותר לומר שלא אביע דעה על כך - תישמענה טענותיה בערעור, ובית-המשפט יכריע כפי שיכריע. ואילו אם פסק-הדין הוא, במובן מסויים, דו-משמעי - וגם על כך לא אביע דעה - חזקה על המינהל כי ימצא את דרכו לסעד. בין כך ובין אחרת, לא מצאתי הצדק לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-משפט קמא ככל שהמדובר הוא בכינוסה של הוועדה ובהכרעה על-ידה, כדבר בית-משפט קמא.

בכפוף לאמור לעיל, אני מחליט לדחות את בקשת המינהל לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-משפט קמא.

קריאת החומר לימדה אותי כי הוועדה שמינה שר החקלאות נימנה עימה איש מינהל מקרקעי ישראל ונציג השמאי הממשלתי. בלא שאביע דעה נחרצת בשאלה, דומני שיש להביע תמיהה על כך שאיש מינהל מקרקעי ישראל אמור להכריע בסכסוך שהמינהל עצמו צד לו. עורך-דין דוד לב מתנגד אף לחברותו של איש השמאי הממשלתי, באומרו כי אותו אדם כבר עסק בנושא קודם לכן ועל-כן, לדעתו, אין זה ראוי כי יהיה חבר הוועדה. אשר לחבר השלישי שבוועדה, המדובר באיש ציבור ואין בפי עורך-דין לב כל טענה לעניינו. לא אכריע, כמובן, בטיעונים אלה שלא עלו כאן לפניי, ואמרתי אך להרהר בכתב על נושא הרכבה של הוועדה. אני מציע כי דברי אלה יובאו לידיעתו של שר החקלאות, להכרעתו.

המינהל ישלם למשיב הוצאותיו ושכר-טרחת עורך-דין בבקשה זו בסכום כולל של 7,500 ש"ח.

היום, י"ב באייר התשנ"ט (28.4.99)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98033690. G02