ע"א 3403/15 אלון ירימי נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן-אור ), מיום 10.5.2015 בע"א 37107-02-15, לפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו.

1.

המשיבים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסק דין שניתן נגדם בעניינו של המערער. הערעור נקבע לדיון ליום 1.7.2015 לפני הרכב השופטים

נ' בן אור , מ' יועד-הכהן ו א' דראל . ביום 6.5.2015 הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת נ' בן- אור מלדון בערעור. היסוד לבקשה היה העובדה שבא-כוחו של המערער, עורך הדין יראון פסטינגר, הביע בשעתו באמצעי התקשורת התנגדות למינויה של השופטת לכהונת שיפוט, ובחודש ספטמבר האחרון אף התנגד למועמדותה של השופטת לכהונה בבית המשפט העליון. בבקשה צוין גם כי בהתאם לסידור שהונהג, לא נקבעו במשך כחמש שנים תיקים של בא-כוח המערער ושותפו לפני השופטת.

2.

השופטת

נ' בן-אור דחתה את הבקשה. השופטת קבעה כי בנסיבות המתוארות בבקשה אין כל חשש ממשי למשוא פנים או עילת פסלות אחרת. השופטת הוסיפה כי גם במישור הסובייקטיבי לא מצאה כל חשש ממשי למשוא פנים. השופטת קבעה כי אינה רואה כל טעם או מניעה מלשבת בדין בעניין בו מופיע בא-כוח המשיב, אף לא בשם מראית פני הצדק. השופטת הבהירה כי משרדו של בא-כוח המשיב ייצג לפניה בעלי דין רבים בלא שהתעורר כל טיעון מהסוג שהעלה המערער, וכי ה"סידור" הנטען – ככל שהיה – לא היה ידוע לה ולא נעשה על דעתה. מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער טוען כי יש לשופטת עניין ממשי בבא-כוחו, וכי אם ייאלץ בא-כוחו להופיע לפני השופטת, תיפגע זכותו שלא יהיה חשש ממשי למשוא פנים במשפטו. מוטב, לדעתו, כי השופטת תימנע מלהעמיד עצמה "בסיטואציה בלתי אפשרית" –לפסוק באובייקטיביות הנדרשת נוכח הנסיבות. אף אם השופטת משוכנעת ביכולתה לעשות זאת, הרי שמראית הצדק תיפגע ודי בכך, לדעת המערער, כדי לפסול אותה. לדעת המערער, ישיבתה של השופטת בתיקים בהם מייצג משרדו של בא-כוחו יש בה כדי לכרסם באמון הציבור בשלטון החוק ובמקצועיות השפיטה. לחלופין טוען המערער כי אף אם לא קיימת עילת פסלות יהא זה מן הראוי להעביר את הערעור לידי שופט אחר.

ביום 28.5.2015 הגיש המערער הודעת עדכון שלפיה ביום זה החליטה השופטת

נ' בן- אור כי הן הערעור שהגיש המערער הן הערעור שהגישו המשיבים יידונו בפני ההרכב שבראשותה ביום 1.7.2015.

4.

בהתאם להחלטתי מיום 25.5.2015 הגישו המשיבים תגובתם לערעור. לדברי המשיבים, החלטת השופטת

נ' בן- אור נושא הערעור ניתנה ללא שנדרשה תגובתם. המשיבים טועמים כי בקשת הפסלות וערעור הפסלות אינם קשורים למשיבים וכי אין בידיעתם דבר אשר יכול לשפוך אור על הטענות שהועלו. בנסיבות אלה, משאירים המשיבים את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

5.

דין הערעור להידחות. המערער לא הצביע על כל עילה המצדיקה את פסילת השופטת נ' בן-אור מלדון בעניינו. פסילת השופטת משום שבא-כוחו של המערער הביע את התנגדותו למינויה כשופטת ולקידומה, היא צעד מרחיק לכת, שאין לו כל הצדקה עניינית (השוו: 2132/15 רימי להגנת הצומח והסביבה בע"מ נ' רז (28.4.2015)). דומה, כי יש בבקשה ובערעור כדי להטיל דופי, ללא סיבה וללא הצדקה, בשופטת. יש לזכור בהקשר זה כי פסילת שופט מלשבת בדין אינו צעד של מה בכך. צעד זה פוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (למשל, ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015)). חזקה על השופטת נ' בן- אור כי תדון יחד עם חברי ההרכב בערעורים שאוחדו בענייניות ובאובייקטיביות. ויודגש: המערער לא הצביע על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפיו, מלבד התנגדותו של בא-כוחו למינויה ולקידומה של השופטת. אין די בחששותיו הסובייקטיביים של המערער לאור האמור כדי להקים עילת פסלות. אף שיקול שבמדיניות יש כאן: עורך-דין אינו יכול "ליצור" פסלות שופט על ידי התנגדות למינויו או לקידומו. חזקה על שופטים כי אף אם יש בליבם טינה על עורך-דין מסוים – ואיני קובעת כי טינה כזו קיימת במקרה שלפניי – ידעו להפריד בין הלקוח לבין עורך-דינו בעת שידונו בעניינו של הלקוח. המערער לא הראה שום עילה לסטות מחזקה זו. משאין חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

הערעור נדחה. ממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני.