ע"א 3436/16 מנשה כהן נ. גלעד שילו

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 31080-04-15, שניתן ביום 6.3.2016 על-ידי כב' השופט ד"ר י' מרזל . בפסק הדין נדחתה תובענה שהגישו המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם מכר שכרתו ביחס לבית המגורים שלהם עם המשיבים הוא הסכם פיקטיבי, ומשכך הוא משולל תוקף משפטי.

יצוין כי ביום 14.4.2016, לאחר שניתן פסק הדין, ניתנה החלטה על-ידי בית משפט השלום בירושלים בהליך שנקטו המשיבים לפינוי המבקשים מבית המגורים. בגדר החלטה זו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה המבקשים יפנו את הנכס נשוא הערעור, אך נקבע כי פסק הדין יעוכב עד להחלטה בבקשה דנא [תא"ח 52396-12-14, השופטת א' אייכנשטיין שמלה . מצורף כנספח/1 לתגובת המשיבים].

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית יוער כי הדין עם המשיבים בטענתם כי הבקשה הוגשה שלא במתכונת הנכונה, שכן לא ניתן לעכב ביצוע של פסק דין הצהרתי, מקום בו לא נכללת בפסק הדין הוראה אופרטיבית כלשהי [ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)]. משום כך, ומשום שתביעת המבקשים נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, הרי שבקשה זו הינה במהותה בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, המונע את פינויים של המבקשים מבית המגורים.

מכל מקום, איני מעניק משקל רב לדקוּת משפטית זו, שכן לטעמי בין אם כך או אחרת, דין הבקשה להידחות לגופה, וזאת בשים לב לבחינת שני הפרמטרים הרגילים לבחינת בקשות דומות: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

אשר לסיכויי הערעור – קביעות בית המשפט המחוזי עוסקות במובהק בממצאים של עובדה ומהימנות (ראו, בין היתר:

פסקאות 23, 32, 35, 45, 50, 51, 52, 59 ו-84 לפסק הדין). כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מסוג זה, והדבר משפיע כמובן על סיכויי הערעור. זאת ועוד, עיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וסבורני – בזהירות המתבקשת לשלב דיוני זה – כי מדובר בפסק דין מבוסס, מעמיק ומשכנע, שלא מגלה טעויות על פניו. מסיבות אלה מסקנתי היא שסיכויי הערעור נמוכים.

אשר למאזן הנוחות – אמת נכון הדבר כי עסקינן במתן סעד זמני שעניינו מניעת פינוי מדירת מגורים ו" הלכה היא שכאשר מדובר בפינוי דירת מגורים ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי ' אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד '" [ע"א 5529/15 פלונית נ' בנק מזרחי טפחות , פסקה 8 (9.9.2015)] . יחד עם זאת, בענייננו המשיבים מדגישים כי כל זמן שהנכס לא עובר לרשותם הם מתקשים להשיב כספים עבור הלוואת משכנתא שנטלו לצורך רכישתו. קושי זה, כך נטען, הוביל את הבנק ממנו נלקחה המשכנתא לנקוט הליכים למימוש המשכנתא, כאשר המימוש נמנע אך ורק לאחר שנערך הסדר תשלומים חדש לפירעון ההלוואה. המשיבים מציינים כי העדר יכולתם להשתמש בנכס בשל אי-פינויו מעמיד את יכולתם לעמוד בהסדר בסיכון. בנסיבות אלה, איני סבור כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים, ודומני – בשים לב גם לסיכויי הערעור הנמוכים – כי לא ניתן להיעתר לבקשה על יסוד התנאי העוסק ב"מאזן הנוחות" לבדו.

בשולי הדברים יצוין, כי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה גם בחלקה העוסק בעיכוב סכום ההוצאות שנפסק על-ידי בית המשפט המחוזי לזכות המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא, על כל חלקיה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בערכאה זו, על הצד הנמוך, בסך 3,000 ש"ח.