ע"א 3438-24 ע"א 3438-24

השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' סלע) מיום 18.2.2024 בפש"ר 17227-12-14, בה נדחתה בקשת המערער להשבתו להליך פשיטת רגל, לאחר שההליך בעניינו בוטל שנה קודם לכן.

הרקע לערעור

1.ביום 14.12.2014 ניתן צו כינוס בעניינו של המערער, לבקשתו. הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 1,100 ש"ח, ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). ביום 9.9.2021 בוטל ההליך לראשונה, לבקשת המנהל המיוחד, בעקבות מחדליו המתמשכים של המערער שכללו צבירת פיגורים בתשלום החודשי ואי-הגשת דוחות חודשיים במשך תקופה ארוכה.

2.המערער סילק את הפיגורים שצבר וגיבש עם המנהל המיוחד מתווה מוסכם לסיום ההליך. בעקבות זאת, ביום 5.4.2022 חודש ההליך תוך שהובהר למערער כי עליו להקפיד הקפדה יתרה על קיום תנאיו – אחרת יבוטל ההליך ללא התראה נוספת. למרות זאת, כבר ביום 8.11.2022 עדכן המנהל המיוחד כי המערער שב וצבר חוב פיגורים בתשלומים החודשיים, כמו גם נמנע מהגשת דוחות חודשיים ומהמצאת אישורי מסירה של צו הכינוס לחלק מהנושים. בהחלטות מימים 9.11.2022 ו-2.1.2023 הבהיר בית המשפט למערער כי עליו לסלק את מחדליו. משלא התקבל עדכון מטעם המנהל המיוחד כי מחדלי המערער אכן הוסרו, ביום 24.1.2023 הורה בית המשפט על ביטול ההליך בפעם השנייה.

3.ביום 17.2.2023 פנה המערער לבית המשפט בבקשה לביטול ההחלטה, בה טען כי מחדליו הוסרו, אך המנהל המיוחד לא עודכן בכך בשל "טעות אנוש". לטענתו במועד מתן ההחלטה מיום 24.1.2023 לא היו פיגורים בתיק, וקופת הכינוס אף מצויה ביתרה המשקפת תשלום עודף של תשעה חודשים בשל תשלומים שבוצעו בעודף ובשל הפרשי שיערוך. לפי הנטען הסכום המופקד בקופת הכינוס עולה על סכום הדיבידנד המלא כפי שצוין על ידי המנהל המיוחד, ומשכך ראוי להותיר את ההליך על כנו ולאפשר את השלמתו. בתגובתו לבקשה, מסר המנהל המיוחד כי המערער אכן סילק את פיגוריו בתשלומים החודשיים, אך זאת רק לאחר ביטול ההליך בשנית, וכי בניגוד לנטען בבקשה, הוא לא ביצע תשלום עודף לקופת הכינוס, שעוד חסרים בה כמה אלפי שקלים.

4.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער בהחלטה מיום 6.3.2023, תוך שקבע כי המערער איננו מתנהל בתום לב כנדרש בהליך פשיטת רגל. בתוך כך נקבע כי המערער לא סילק את מלוא מחדליו, ולא הגיש את כל הדוחות החסרים ואת כל אישורי המסירה שנדרשו ממנו.

5.ביום 13.3.2023 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.3.2023. בבקשה נטען כי הדוחות החודשיים נמסרו למנהל המיוחד במלואם, למעט דוח אחד שאי-הגשתו אינה מצדיקה את ביטול ההליך, וכי מלוא אישורי המסירה בתיק הומצאו כבר בשנת 2016. המערער שב על טענתו כי הסכום המופקד בקופת הכינוס עולה על סכום הדיבידנד המלא שקבע המנהל המיוחד, והוסיף כי אין מניעה להורות על חלוקת דיבידנד ומתן הפטר. בבקשה נוספת עתר המערער לקבלת עמדת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) לעניין הסכום שנצבר בקופת הכינוס. בתגובתו לבקשה מסר המנהל המיוחד כי היא אינה מצביעה על עילה המוכרת בדין ובפסיקה לעיון מחדש בהחלטה. לגופו של עניין נמסר כי הטענות לעניין הדוחות החודשיים ואישורי המסירה החסרים בעינן עומדות, וגם טענת המערער שלפיה יש בקופת הכינוס די כדי לשלם דיבידנד מלא לכלל הנושים – איננה נכונה.

6.גם זו הפעם דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער. בהחלטה מיום 29.3.2023 נקבע כי לא התקיימה אחת מהעילות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה. לא נפלה טעות טכנית ברורה בהחלטה, ואין בטענות המערער לעניין הסכום שנצבר בקופת הכינוס כדי להצדיק עיון חוזר או קבלה של עמדת הכנ"ר.

7.המערער לא אמר נואש וביום 8.6.2023 פנה לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי (בש"א 4402/23). בקשתו התקבלה וניתנה לו רשות להגשת הליך ערעורי עד ליום 10.7.2023. אלא שהליך כאמור לא הוגש, וחלף זאת ביום 21.11.2023 הגיש המערער את הבקשה שבמוקד ענייננו, ובה עתר להשבתו להליך פשיטת הרגל (להלן: הבקשה). המערער טען כי הוא שילם את חובותיו במלואם, והציע לשלם סך נוסף של 10,000 ש"ח על מנת לרפא את מחדליו.

8.בתגובתו לבקשה טען המנהל המיוחד כי לא עומדת למערער זכות חוקית לחזור להליך. יחד עם זאת, הוא הסכים לחידוש ההליך לפנים משורת הדין, אך זאת בתנאי שהמערער יוסיף לקופת הכינוס סכום שיאפשר חלוקת 100% דיבידנד לנושים בדין רגיל, וכן ישלם סך של 10,000 ש"ח בגין ריביות שהצטברו לאחר צו הכינוס או חוב דחוי. המנהל המיוחד ציין כי הכנ"ר העביר זה מכבר את הכספים שהצטברו בקופת הכינוס ללשכת ההוצאה לפועל, ואלה הועברו לנושים. משכך, לא ידוע למנהל המיוחד כיצד ולמי חולקו הסכומים, ויש להצטייד בעמדת הכנ"ר.

9.הכנ"ר, הוא משיב 2 בהליך זה, הגיש אף הוא את תגובתו לבקשה – ובה טען כי לא ניתן להורות על השבת המערער להליך מכיוון שאין לו כל זכות שבדין שייעשה כן. המערער בחר שלא לנקוט בהליך ערעורי ביחס להחלטה מיום 24.1.2023 שבה הורה בית המשפט על ביטול ההליך, והחלטה זו הפכה לחלוטה. הכספים שהצטברו בקופת הנשייה חולקו לנושים, ופתוחה בפני המערער האפשרות להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון).

10.ביום 18.2.2024 דחה בית המשפט את הבקשה, בקובעו כי בחלוף כשנה מביטול ההליך, אין כל הצדקה לבטל החלטות שהפכו בינתיים לחלוטות בשל התנהלות המערער. הליך פשיטת הרגל של המערער בוטל פעמיים בשל ניצולו לרעה על ידו, ולא מדובר ב"תכנית כבקשתך" שניתן לשוב ולחדש בהתאם לרצונו. בנוסף, התעקשותו של המערער לשוב להליך איננה מובנת בשים לב לטענה בדבר פירעון מלוא חובותיו, וממילא ביכולתו לפתוח בהליכים במסגרת חוק חדלות פירעון.

11.מכאן הערעור שלפנינו, שבו עותר המערער למתן צו הפטר בשל תשלום מלוא חובותיו בהליך פשיטת הרגל, בין אם לאלתר, בין אם בכפוף לתשלום סך של 10,000 ש"ח לקופת הנשייה.

12.המערער טוען כי במסגרת הליך פשיטת הרגל הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של 420,088 ש"ח, אך אושרו תביעות על סך של 86,843 ש"ח בלבד. הוא אכן צבר פיגורים בהליך, אך זאת על רקע בעיות אישיות וכלכליות ובסופו של יום שילם את מלוא החובות המאושרים. בית המשפט שגה בכך שהורה על ביטול ההליך כעת, לאחר תשלום מלוא החובות, ובכך שלא ייחס חשיבות לתקופה הממושכת בת 9 שנים שבה היה מצוי בהליך פשיטת רגל. בקשתו נדחתה בשל העובדה שהוא לא הגיש ערעור על ההחלטה מיום 24.1.2023, אך הסיבה לאי-הגשת ערעור הייתה הסכמה עם המנהל המיוחד שלפיה הוא לא יערער על ההחלטה, אלא יגיש בקשה נוספת להשבתו להליך. משכך ולאור תשלום מלוא החובות המאושרים, אין כל הצדקה לאלץ אותו לפנות להליך חדלות פירעון.

דיון והכרעה

13.לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו למסקנה כי דינו להידחות על הסף בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

14.בראש ובראשונה יובהר כי מבחינה דיונית, ההחלטה מיום 18.2.2024 שעליה נסוב הערעור היא למעשה החלטה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 24.1.2023 – שבה בוטל הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו של המערער. מדובר אפוא ב"החלטה אחרת" שאינה בגדר "צו בפשיטת רגל" כאמור בסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ומשכך היא נתונה לערעור ברשות בלבד (ראו לדוגמה: ע"א 337/24 אדהם נ' עו"ד אטלס דנה – מנהלת מיוחדת, פסקה 12 (28.3.2024) (להלן: עניין אדהם); ע"א 359/21 אפללו נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 9 (25.4.2021)). מכאן שכלל לא עומדת למערער זכות ערעור על ההחלטה מיום 18.2.2024, ודי בכך כדי להביא לסילוק הערעור על הסף.

15.לגופו של עניין ולמעלה מן הצורך, לא מצאתי ממש בטענות המערער. הליך פשיטת הרגל בוטל לראשונה בשנת 2021 לאחר שהמערער לא קיים את תנאיו, וחוּדש בשנת 2022 לבקשתו. זמן קצר לאחר מכן התברר שוב כי המערער אינו עומד בתנאי ההליך – והוא בוטל בשנית בהחלטה מיום 24.1.2023. כידוע, הליך פשיטת הרגל הוא בבחינת "חסד של המחוקק", שבמסגרתו ניתנת לחייב ההזדמנות להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית. בהתאם לכך, על החייב מוטלת חובה לפעול בתום לב, ובתוך כך הוא נדרש לעמוד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו ולפעול בשיתוף פעולה מלא עם בעל התפקיד שמונה בעניינו (ראו לאחרונה: ע"א 3086/24 דאהר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 25 (21.5.2024); עניין אדהם, פסקה 13).

16.המערער לא עמד בחובת תום הלב. הוא צבר פיגורים בתשלומים החודשיים, ונמנע מהגשת דוחות חודשיים ומהמצאת מסמכים שהתבקשו על ידי המנהל המיוחד. משכך, הליך פשיטת הרגל בוטל בדין. המערער בחר שלא לנקוט הליך ערעורי, ההחלטה על ביטול ההליך הפכה לחלוטה וכך גם ההחלטות שבהן נדחו בקשותיו לעיון חוזר. בנסיבות אלה, הכספים שהצטברו בקופת הנשייה הועברו ללשכת ההוצאה לפועל ועל פי המידע שמסר הכנ"ר בתגובתו מיום 12.2.2024 – הכספים חולקו לנושים. חלוקת הכספים לנושים היא אפוא בגדר "מעשה עשוי", וכיום לא ניתן עוד להשיב את הגלגל לאחור ולחדש את ההליך בעניינו של המערער אף אם היה מקום לעשות כן, ולא כך הם פני הדברים.

17.כפי שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהתאם להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (2.4.2014)), וככל שהמערער סבור שיש צורך בכך – פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכים לפי חוק חדלות פירעון.

הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ניתן צו להוצאות.