ע"א 359/21 יגאל אפללו נ. כונס נכסים הרשמי

השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ע' כהן ) מיום 6.11.2020 בפש"ר 6477-02-13, בגדרו בוטל הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו של המערער.

1.

ביום 5.2.2013 ניתן צו כינוס בעניינו של המערער, לבקשתו, ונקבע לו צו תשלומים חודשי בסך של 300 ש"ח. ביום 27.11.2013 הכריז בית המשפט על המערער פושט רגל וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ), מונה נאמן לנכסיו.

2.

ביום 1.12.2019 הגיש הכנ"ר בקשה לבית המשפט לביטול הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המערער. בבקשה צוינו מחדלי המערער אשר אינו מגיש דוחות תקופתיים, והפסיק לשלם את התשלום החודשי שהושת עליו כאשר סכום הפיגורים העדכני בתיק הכינוס עומד על סך של 12,600 ש"ח. כן צוין כי הוגשו נגד המערער 13 תביעות חוב בסכום כולל של כ-4 מיליון ש"ח בעוד שבקופת הכינוס נצבר סכום של כ-9,800 ש"ח בלבד. ביום 19.1.2020 הורה בית המשפט, לפנים משורת הדין, כי ההליך לא יבוטל בכפוף לכך שהמערער יגיש את דוחותיו וישלם תוך 30 ימים את מלוא סכום הפיגורים וכן סך נוסף של 10,000 ש"ח בבחינת "דמי רצינות". המערער לא עמד בתנאים שנקבעו. חרף זאת, ביום 24.5.2020 העניק לו בית המשפט ארכה בת 14 ימים למילוי חובותיו. המערער לא ניצל את ההזדמנות הנוספת שהוענקה לו ולא מילא אחר ההחלטות. למרות זאת, ביום 25.6.2020 הוענקה לו ארכה נוספת, בת 30 ימים, בכפוף לתשלום נוסף בסך של 3,000 ש"ח לקופת הכינוס. ביום 18.8.2020 ניתנה למערער ארכה נוספת לקיום התנאים שנקבעו וביום 1.10.2020 הודיע המערער לבית המשפט כי קיים את האמור בהחלטות הקודמות ועתר לקביעת מועד לדיון במתן הפטר. הכנ"ר, מן העבר השני, הודיע לבית המשפט ביום 5.11.2020 כי אין ממש בטענות המערער בדבר מילוי התנאים על ידו וכי קיימת יתרת פיגורים בסך של כ-5,000 ש"ח, נוסף על מחדלים נוספים ויצירת חובות חדשים מצדו.

3.

לבסוף, ביום 6.11.2020 הורה בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער בציינו כי מחדליו מלמדים על ניצול ההליך לרעה על ידו. ביום 15.11.2020 הגיש המערער בקשה לעיון מחדש בפסק הדין, וזו נדחתה ביום 18.12.2020.

4.

מכאן הערעור דנן המופנה כלפי פסק הדין וכלפי ההחלטה מיום 18.12.2020 בה נדחתה הבקשה לעיון מחדש בו.

5.

בתמצית, המערער טוען כי בסופו של יום הסיר את מחדליו ומילא אחר התנאים שנקבעו בהחלטות בית המשפט, ועל כן לא היה מקום להורות על ביטול ההליך. הוא תיאר את נסיבותיו האישות ואת מצבו הרפואי והדגיש כי בהינתן אלה עשה כל שלאל ידו על מנת ליישם במועד את ההחלטות שניתנו בהליך.

6.

דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשע"ט-2018.

7.

החובה המוטלת על חייב להתנהל בתום לב בכל אחד משלבי הליך פשיטת הרגל מתעצמת בנסיבות שבהן הוא זה אשר יזם את ההליך, כבענייננו (ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 21 (9.8.2009); ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן , פסקה 22 (26.9.2016)). חובת תום הלב מתפרשׂת גם על שלב יצירת החובות וגם על שלב הליכי הכינוס ופשיטת הרגל. במסגרתה נדרש החייב לעמוד במגבלות שהוטלו עליו ולשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת ההליך (ע"א 2063/07 יצחקי נ' הכונס הרשמי (31.7.2008); באשר להיקפה של חובה זו לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ראו: ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד , פסקה 9 (18.12.2019)). מגבלות אלו נועדו, בין היתר, למנוע מן החייב ליצור חובות חדשים בעיצומו של הליך פשיטת הרגל (רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן , פסקה 15 (25.10.2011); רע"א 5500/16 עבאס נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 16 (7.11.2016)), אלו עשויים לבטא כשלעצמם חוסר תום לב מצד חייב (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 175 (מהדורה שלישית, 2010)).

8.

בענייננו, כפי שעולה מן האמור לעיל, לא רק שהמערער לא פעל לעשות את המוטל עליו במסגרת ההליך, אלא שהוא נמנע מכך גם לאחר שניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לעשות כן ואף יצר חובות חדשים (ראו: סעיף 7 לתגובת הכונס הרשמי שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 5.11.2020). ער אני לנסיבותיו האישיות של המערער (ביניהן שטיפל בהוריו ולקה בעיניו), אך חרף ההבנה למצבו, לא ניתן להתעלם מכך שהוא לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת להתנהלותו. מה גם, שכפי שצוין למשל בהחלטה מיום 19.1.2020, הוא צבר חוב פיגורים משמעותי עוד טרם השתנה מצבו הרפואי. פסק הדין בדבר ביטול הליך פשיטת הרגל אינו מגלה אפוא כל עילה להתערבות (וראו: ע"א 232/21 אלמקייס נ' עו"ד אהד בתרון , פסקה 6 (11.4.2021)).

9.

הוא הדין גם בכל הנוגע להחלטה מיום 18.12.2020 שבגדרה דחה בית המשפט את בקשת המערער לעיון מחדש בפסק הדין, אשר אינה מגלה גם היא, בנסיבות העניין כל עילה להתערבות. למעלה מכך, לא למותר לציין כי כפי שנפסק לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בפסק הדין מהווה "החלטה אחרת" שאופן ההשגה עליה הוא ברשות בלבד (ראו: 2970/11 בן עמי נ' כהן (26.5.2011); ע"א 1579/12 גמזו נ' ישעיהו (29.2.2012); ע"א 5730/16 סופר נ' עו"ד ארז – נאמן לנכסי החייבת , פסקה 6 (12.1.2017)).

הערעור נדחה בלא צורך בתשובה. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה – לא ייעשה צו להוצאות.