ע"א 232/21דוד אלמקייס נ. עו"ד אהד בתרון

השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן ) מיום 19.11.2020 בפש"ר 36955-08-18, בגדרו בוטל הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו של המערער.

1.

הליך פשיטת רגל של המערער נפתח על פי בקשתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 16.8.2018 ניתן צו כינוס לנכסי המערער, הושת עליו תשלום חודשי בסך של 1,200 ש"ח ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד ). ביום 21.5.2019 עתר המערער להפחתת התשלום החודשי לסך של 500 ש"ח. בהחלטתו מיום 4.8.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי על המערער לסלק לאלתר את מחדליו, ביניהם העובדה שלא שילם למשך תשעה חודשים את התשלום החודשי, לא הגיש דוחות כנדרש ולא פעל למיצוי כושר השתכרותו. המערער הוזהר כי אם לא יסיר את מחדליו תוך 60 ימים, תישקל האפשרות להורות על ביטול ההליך, ללא התראה נוספת. לפנים משורת הדין, הורה בית המשפט על הפחתת התשלום החודשי לסכום של 600 ש"ח למשך פרק זמן קצוב של חמישה חודשים. ביום 7.11.2019 עתר המנהל המיוחד לביטול הליך פשיטת הרגל נוכח העובדה שהמערער לא פעל להסרת מחדליו, לא קיים את דרישותיו הבסיסיות של ההליך, לא העביר מסמכים שנדרש להמציא, וצבר חוב בתשלומיו החודשיים. ביום 28.12.2019 הורה בית המשפט על דחיית בקשתו של המערער להפחית את סכום התשלום החודשי, אך לפנים משורת הדין ניתנה למערער הזדמנות נוספת לסילוק מחדליו טרם ביטול הליך פשיטת הרגל.

2.

חרף העובדה שבית המשפט האריך למערער את המועד להסרת מחדליו במספר הזדמנויות שונות, הוא לא עשה כן. על רקע האמור הורה בית המשפט ביום 27.10.2020 פעם נוספת כי ככל שהמערער לא יסיר את מחדליו בתוך 21 ימים, יישקל ביטולו של ההליך ללא התראה נוספת. משהמערער לא פעל כאמור בהחלטה זו, הורה בית המשפט ביום 19.11.2020 על ביטול הליכי פשיטת הרגל. בקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעם המערער נדחתה בהחלטה מיום 23.11.2020, וכך גם בקשה נוספת לעיון חוזר, אשר נדחתה ביום 2.12.2020.

3.

מכאן לערעור שלפנינו. יצוין כי תחילה הופנה הערעור הן כלפי פסק הדין שבגדרו בוטל ההליך והן כלפי שתי ההחלטות המאוחרות לו, אולם ביום 28.2.2021 הורתה הרשמת ד' להב על מחיקת הערעור ככל שהוא מופנה נגד ההחלטות המאוחרות לפסק הדין, בהתחשב בכך שמדובר ב"החלטות אחרות" הטעונות רשות ערעור.

4.

המערער, שאינו מיוצג, מלין על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו בציינו כי ההחלטה התקבלה חרף העובדה שהמנהל המיוחד לא ביקש באותה עת צעד קיצוני של ביטול ההליך. כן טען כי עשה כל שלאל ידו כדי להסיר את המחדלים והוסיף כי הוא מתחייב לפעול באופן מידי לשם גיוס הכספים שעליו לשלם בגין הפיגורים בתשלום החודשי.

5.

דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשע"ט-2018. כלל הוא בהליכי פשיטת רגל, כי בכל אחד משלבי ההליך, על החייב להתנהל בתום לב. בפרט, כאשר הוא זה אשר יזם את ההליך, כבענייננו (ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 21 (9.8.2009); ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן ,

פסקה 22 (26.9.2016)). תום הלב הנדרש מתפרשׂ גם על שלב יצירת החובות וגם על שלב הליכי הכינוס ופשיטת הרגל. כחלק מכך נדרש החייב לעמוד במגבלות שהוטלו עליו ולשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת ההליך (ע"א 2063/07 יצחקי נ' הכונס הרשמי (31.7.2008)). לא למותר לציין כי גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי אשר מבקש ליהנות מחסדי המחוקק ומהגנות ההליך (ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד , פסקה 9 (18.12.2019) (להלן: עניין רפאל )).

6.

בענייננו, לא רק שהמערער לא פעל לעשות את המוטל עליו במסגרת ההליך, אלא שהוא לא סר מדרכו גם לאחר שבית המשפט המחוזי העניק לו הזדמנויות חוזרות ונשנות להסיר את מחדליו. המערער לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת להתנהלותו. המסקנה המתבקשת היא אפוא, כי החלטת בית המשפט בדבר ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער אינה מגלה כל עילה להתערבות (השוו: עניין רפאל , פסקה 16; ע"א 3414/19 יגיל נ' עו"ד הראל אורן - המנהל המיוחד , פסקה 9 (23.2.2020)). בנסיבות אלה, אינני סבור שיש לערעור זה סיכוי להתקבל.

אשר על כן, הערעור נדחה בלא צורך בתשובה.

לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובת המשיבים ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה – לא ייעשה צו להוצאות.