ע"א 940/21אורן דרור נ. עו"ד דוד הרשקוביץ- מנהל מיוחד

השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' בן-ארי ) מיום 22.11.2020 בפש"ר 15576-04-19, בגדרה הוחלט להותיר על כנו את פסק הדין שביטל את הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער (להלן: החייב ).

1.

ביום 5.5.2019 ניתן צו כינוס בעניינו של החייב, לבקשתו. נקבע לו צו תשלומים חודשי בסך של 500 ש"ח ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד ). ביום 20.11.2019 הגיש המנהל המיוחד בקשה להגדלת התשלום החודשי לסכום של 20,000 ש"ח בהתחשב בגובה משכורתו של החייב, מהנדס אזרחי העוסק בפיתוח מוצרים לחברות שונות, ובתנועות חריגות בחשבון הבנק שלו. ביום 9.12.2019 קיבל בית המשפט את בקשת המנהל המיוחד בקבעו, בין היתר, כי לא הוצג הסבר מניח את הדעת למשיכות ולהפקדות החריגות בחשבונו של החייב. עוד הובהר, כי ככל שהחייב מנהל עסק, עליו לקבל אישור לכך מן המנהל המיוחד, וכי הוצאותיו עבור דיור מגיעות לכדי מחצית מסכום הכנסותיו והכנסות רעייתו. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט על הגדלת התשלום החודשי לסך של 20,000 ש"ח החל מחודש ינואר 2021. ביום 16.4.2020 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מסכם ובמסגרתו המליץ על ביטול הליך פשיטת הרגל. זאת, בהתחשב בכך שהחייב הפסיק לשלם את התשלום החודשי שהושת עליו, ניהל עסק מבלי שניתן לו היתר לכך, הבריח את כספי הכנסותיו ולא המציא אסמכתאות שנדרש להגיש בתמיכה לטענותיו. בית המשפט אִפשר לחייב להשיב לבקשה. ביום 17.5.2020, משלא הוגשה תשובה מטעמו, הוחלט על ביטול ההליך מנימוקי הבקשה (להלן: פסק הדין ).

2.

ביום 31.5.2020 הגיש החייב, בעצמו, בקשה לביטול פסק הדין בגדרה נטען כי בשל מחלוקת שהתגלעה בינו לבין בא-כוחו לא הובאו לידיעתו על אודות הגשת הבקשה לביטול ההליך כמו גם החלטת בית המשפט שבה ניתנה לו הזדמנות להשיב לבקשה. ביום 15.6.2020 בית המשפט קיבל את בקשת החייב וקבע כי פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שהוא יפקיד תוך 20 ימים סכום של 25,000 ש"ח בקופת הכינוס ושיגיש תוך 30 ימים דו"חות חודשיים מגובים באסמכתאות מלאות ביחס לחודשים דצמבר 2019 ועד מאי 2020. כמו כן, בית המשפט אִפשר לחייב להסדיר את ייצוגו. ביום 19.7.2020 קיבל בית המשפט את בקשת החייב למתן ארכה בת 30 ימים להשלמת התנאים האמורים. אלא שבהמשך נתגלעו חילוקי דעות בין החייב ובין המנהל המיוחד בכל הנוגע לאופן מילוי התנאי שעניינו הגשת דו"חות מלאים ומגובים באסמכתאות, ועל רקע זה עתר החייב להחלפת המנהל המיוחד. משיב 2 (להלן: הכנ"ר ) התבקש ליתן את התייחסותו לבקשת החייב, וציין כי החייב פנה בעבר להליך פשיטת רגל אשר בוטל לבסוף בשל ניצולו לרעה (פש"ר 1145/00) . נוכח האמור, ובשים לב למכלול נסיבות העניין, ביום 22.11.2020 דחה בית המשפט את בקשת החייב להחלפת המנהל המיוחד. בנוסף נקבע כי הדו"חות שהוגשו מטעם החייב לא גובוּ באסמכתאות; כי הוא מדווח על הכנסה חודשית של 8,000 ש"ח שאינה נתמכת בתלושי שכר; כי לא הוגשו אסמכתאות ביחס לעסק שהוא מנהל; וכי לא הוגשה עד כה בקשה למתן היתר לניהול עסק מטעמו. בהינתן שהחייב לא מילא אחר הדרישות שנקבעו בהחלטה מיום 15.6.2020 ואף יצר חובות חדשים עת נטל הלוואה ממקורביו, נקבע כי אין מקום לקבל את בקשתו לביטול פסק הדין ולהשבתו להליך.

3.

מכאן הערעור שלפנינו בו נטען כי התנהלותו הדווקנית של המנהל המיוחד, חרף עמידתו בתנאים שנכללו בהחלטה מיום 15.6.2020, הובילה למשבר אמון בין השניים. התנהלות זו באה לידי ביטוי בכך שנסיבותיו האישיות, ובהן גילו המתקדם ואופייה המיוחד של עבודתו החוסה תחת הסכם סודיות מקצועית, לא נלקחו בחשבון במסגרת בחינת פעולותיו בהליך. החייב הדגיש כי כבר בראשית דרכו בהליך, ציין את עובדת היותו עובד עצמאי וכי משכורתו כוללת החזר בגין סכומים שהוציא לרכישת חומרי גלם. ביחס להוצאותיו הגבוהות בגין דיור, נטען כי מקום מגוריו משמש גם מקום עבודתו. החייב עמד על כך שגם בעבר בוטל הליך פשיטת רגל בעניינו מפאת התנהלותו הבעייתית של בעלת התפקיד באותו הליך.

4.

דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הערעור מופנה, כאמור, כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.11.2020, שהיא למעשה החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בפסק הדין שבגדרו הוחלט על ביטול ההליך. כפי שנפסק לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בפסק דין מהווה "החלטה אחרת" שאופן ההשגה עליה הוא ברשות בלבד (ע"א 2970/11

בן עמי נ' כהן (26.5.2011); ע"א 1579/12 גמזו נ' ישעיהו (29.2.2012); ע"א 5730/16 סופר נ' עו"ד ארז – נאמן לנכסי החייבת , פסקה 6 (12.1.2017);

ע"א 359/21 אפללו נ' כונס נכסים הרשמי , פסקה 9 (25.4.2021)). יוצא אפוא, כי לא נתונה לחייב זכות ערעור על ההחלטה ודי בטעם זה על מנת לדחות את ערעורו על הסף.

5.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הערעור להידחות אף לגופם של דברים. כלל ידוע הוא בכל הנוגע להליכי פשיטת רגל – שכונו לא אחת בפסיקה "חסד של המחוקק" – כי בכל אחד משלבי ההליך, על החייב להתנהל בתום לב. חובה זו מקבלת משנה תוקף בנסיבות שבהן החייב הוא זה אשר יזם את ההליך, כבענייננו (ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 21 (9.8.2009); ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן , פסקה 22 (26.9.2016)). תום הלב הנדרש מתפרשׂ גם על שלב יצירת החובות וגם על שלב הליכי הכינוס ופשיטת הרגל. כחלק מחובת תום הלב המוטלת על החייב, עליו לעמוד במגבלות שהוטלו עליו ולשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת ההליך (ע"א 2063/07 יצחקי נ' הכונס הרשמי (31.7.2008); וראו על חובת תום הלב גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018: ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד , פסקה 9 (18.12.2019); ע"א 893/21 מור נ' עו"ד יניב אינסל – המנהל המיוחד , פסקה 4 (25.4.2021)).

6.

בענייננו, לא רק שהחייב לא פעל לעשות את המוטל עליו במסגרת ההליך, אלא שהוא לא סר מדרכו גם לאחר שבית המשפט המחוזי העניק לו הזדמנות להסיר את מחדליו כתנאי להשבתו להליך. החייב לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת להתנהלותו ולתמיהות שעלו עוד במסגרת ההחלטה מיום 9.12.2019 וההחלטות שבאו בעקבותיה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שאין זו הפעם הראשונה שהחייב מנצל את הליך פשיטת הרגל לרעה ומטיל את האחריות על מחדליו על כתפו של בעל התפקיד שמונה בעניינו. המסקנה המתבקשת היא אפוא, כי אין בנמצא עילה להתערב בביטול הליך הכינוס בעניינו של החייב, ולוּ בקירוב (ראו למשל: ע"א 232/21 אלמקייס נ' עו"ד אהד בתרון , פסקה 6 (11.4.2021); ע"א 1193/21 רחמני נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (3.5.2021)).

אשר על כן, הערעור נדחה בלא צורך בתשובה.

הרבה לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה – לא ייעשה צו להוצאות.