ע"א 6150/21שמואל לאופר נ. עו"ד יששכר בר הלל בתפקידו כנאמן לאקסס קרדיט ב

1.

לפניי שתי בקשות במסגרת ההליכים שבכותרת. הבקשה האחת היא בקשתו של המשיב 1 לסילוק ע"א 8472/21 על הסף; הבקשה השנייה היא בקשתו של המערער לאיחוד הדיון בשני הערעורים.

2.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: חברת אקסס קרדיט בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה ) הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה למתן צו לפתיחת הליכים בעניינה, נוכח קשיים כלכליים אליהם נקלעה (חדל"ת 49335-07-20). ביום 27.7.2020 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה, ועל מינויו של עו"ד יששכר בר הלל, המשיב 1, כנאמן זמני לנכסיה (להלן: הנאמן ). ביום 31.7.2020 ניתן צו הקפאת הליכים בעניינה של החברה.

3.

ביום 22.11.2020 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, בה טען כי בדיקה בספרי החברה העלתה שהיא העבירה למערער סך כולל של 130,000 דולר ארה"ב ביום 14.5.2020 וביום 3.6.2020. הנאמן עתר להורות למערער להשיב לידי החברה את הסכום האמור, בטענה כי מדובר בפעולה המקנה עדיפות לנושים, כאמור בסעיף 219(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון ). בפסק דין מיום 25.5.2021 (להלן: פסק הדין ), נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' רון ) לבקשת הנאמן, והורה למערער להשיב לחברה את הסכום הנ"ל תוך 30 יום. המערער הגיש את ע"א 6150/21 שבכותרת נגד פסק הדין.

4.

ביום 5.10.2021, לאחר שהחליף את ייצוגו, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לקביעת דיון נוסף לצורך שמיעת עדותו של מר ישראל פרומר (להלן: פרומר ), מנהל פעילות של החברה ומנהל קשרי הלקוחות שלה, בטענה כי הנאמן מנע את עדותו בפני בית המשפט. עוד ביקש המערער כי לאחר שתישמע העדות, בית המשפט יעיין מחדש בפסק הדין, ויקבע כי הכספים אינם חלק ממצבת הנכסים של החברה המיועדת לחלוקה בין הנושים וכי על החברה להחזירם לידיו.

5.

בהחלטתו מיום 10.10.2021, שהוכתרה כ"פסק דין", דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המערער (להלן: ההחלטה מיום 10.10.2021 ), בקבעו, בין היתר, כי פסק הדין ניתן לאחר שנערכו דיונים שבהם היה המערער מיוצג, וכי "ככל ש[המערער] סבור שנפל שגגה בפסק הדין, כתובתו בערכאת הערעור". על החלטה זו הגיש המערער את ע"א 8472/21 שבכותרת.

6.

הנאמן הגיש כאמור בקשה ל סילוק ע"א 8472/21 על הסף . לטענת הנאמן, בגדרי ההחלטה מיום 10.10.2021 נדונה בקשתו של המערער לעיון חוזר בפסק הדין, ועל כן יש להשקיף עליה כ-"החלטה אחרת", הטעונה רשות ערעור. עוד טוען הנאמן כי הדין לא מכיר באפשרות של הגשת בקשה להזמנת עד לאחר מתן פסק הדין, וכי ממילא ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות כגון דא. לבסוף טוען הנאמן כי במסגרת המבוא להודעת הערעור, המערער עתר שלא כדין לפסלות המותב, וגם מטעם זה דין הערעור להידחות על הסף.

7.

המערער מצדו מתנגד לבקשה. לטענתו, עיון במבוא של הבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי מעלה כי היא הוגשה מכוח סעיפים 55-54 ו-139 (ב) לחוק חדלות פירעון, שעניינם בפנייה לבית המשפט על-ידי מי שנפגע מפעולותיו של הנאמן ובבקשה להפסקת כהונתו בשל אופן מילוי תפקידו. נוכח האמור, טוען המערער כי ההחלטה מיום 10.10.2021 ניתנה בבקשה להפסקת כהונתו של הנאמן, ועל כן היא נתונה לערעור בזכות, בהתאם להוראת סעיף 349(א)(2) לחוק חדלות פירעון. לחלופין טוען המערער כי ניתן לראות בהחלטה כהחלטה משלימה לפסק הדין או כהחלטה אשר הכריעה באופן סופי במחלוקת תחומה המהווה "יחידה דיונית" עצמאית במסגרת הליך חדלות פירעון.

8.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי אכן לא נתונה למערער זכות ערעור על ההחלטה מיום 10.10.2021.

סעיף 349(א) לחוק חדלות פירעון קובע כי פסק דין של בית משפט מחוזי בערכאה הראשונה שניתן לפי חוק זה ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון. הסעיף ממשיך ומונה רשימת החלטות שיש לראות בהן כ"פסק דין". ואולם, כפי שכבר נקבע, רשימה זו אינה באה לשנות את ההבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת", כך שבנוגע להחלטות שאינן מנויות בסעיף, יש להמשיך ולבחון האם נתונה בעניינן זכות ערעור בהתאם למבחנים שעוצבו בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: בש"א 7064/18

אביר נ' אגיב , פיסקה 6 (19.11.2018); רע"א 4589/20 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד פריימן, בתפקידו כנאמן לחברת היי ווד דבלי , פיסקה 6 (15.10.2020) ).

9.

בענייננו, אני סבורה כי לא עלה בידיו של המערער להוכיח שההחלטה מיום 10.10.2021 באה בגדר אחד מן המקרים המנויים בסעיף 349(א) לחוק חדלות פירעון. אכן, בהתאם לסעיף 349(א)(2) לחוק חדלות פירעון – החלטה בבקשה להפסקת כהונתו של נאמן, לפי סעיפים 55 או 140 לחוק זה, נתונה לערעור בזכות. אולם, עיון בבקשה שהגיש המערער נשוא ההחלטה מיום 10.10.2021 מעלה כי בקשה זו אינה כוללת סעד שעניינו הפסקת כהונתו של הנאמן. ממילא בית המשפט המחוזי לא ערך כל דיון באשר לסוגית המשך כהונתו של הנאמן ואף לא ניתן כל סעד הנוגע לכך. אם כן, ההחלטה מיום 10.10.2021 אינה באה כאמור בגדר המקרים המנויים בסעיף 349(א) לחוק חדלות פירעון, ובפרט לא במקרה המנוי בסעיף 349(א)(2) לחוק זה. אולם בכך לא תם דיוננו, שכן כעת יש להמשיך ולבחון את סיווגה של ההחלטה מיום 10.10.2021 בראי כללי הערעור הרגילים.

10.

אף בהתאם לכללי הערעור הרגילים, לא נתונה למערער זכות ערעור על ההחלטה מיום 10.10.2021. עיון בבקשה נשוא ההחלטה מיום 10.10.2021 מעלה כי היא מכוונת לעיון חוזר בפסק הדין. המערער ציין בבקשה כי הוא מודע לעובדה שהמחלוקת בעניין השבת הכספים כבר נדונה במסגרת פסק הדין, ואולם הוא מבקש להביא לידיעתו של בית המשפט המחוזי עובדות חדשות שלא היו בפניו בעת נתינתו, בין היתר באמצעות העדתו של פרומר, וזאת על מנת לשנות את תוצאות פסק הדין. ואולם, כפי שנפסק לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שיפוטית קודמת מהווה "החלטה אחרת", אשר אופן ההשגה הוא ברשות בלבד (ראו: ע"א 2970/11 בן עמי נ' כהן (26.5.2011); ע"א 359/21 אפללו נ' כונס נכסים הרשמי , פיסקה 9 (25.4.2021)).

11.

לא מצאתי לקבל אף את טענותיו החלופיות של המערער לפיהן ההחלטה מיום 10.10.2021 סגרה "יחידה דיונית" או שהיא בגדר החלטה משלימה לפסק הדין. בסיווגן של החלטות מאוחרות לפסק דין נקטה הפסיקה במבחן מהותי, המתמקד בשאלה האם ההחלטה שניתנה לאחר פסק הדין טפלה לנושא המחלוקת , כגון החלטה שעניינה ביצוע פסק הדין גרידא, שאז מדובר ב"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור; או שמא מדובר בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו, שאז יש לראות בה משום פסק דין משלים או נוסף הנתון לערעור בזכות (ראו, למשל: רע"א 9483/17 אהרון פסגות 2003 בע"מ נ' לוין , פיסקה 14 (7.8.2019)). בענייננו, אין בהחלטה כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי במסגרת פסק הדין ולכן אין לראותה כפסק דין משלים. היא אף לא סגרה "יחידה דיונית" עצמאית, שכן כל עניינה הוא בסעד שנפסק בפסק הדין.

עוד יצוין כי המבחן הקובע לצורך סיווג החלטה שיפוטית לעניין דרך ההשגה עליה מתמקד במהות ההחלטה ובתוכנה ולא בכותרת שניתנה לה (ראו: בע"מ 1345/17 פלוני נ' פלונית , פיסקה כ' (4.4.2017), וההפניות שם; ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל פנסיה בע"מ נ' אופיר , פיסקה 11 (17.5.2020)).

12.

המסקנה היא אפוא כי למערער לא נתונה זכות ערעור על ההחלטה מיום 10.10.2021. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, לא ראיתי להורות על מחיקתו של ע"א 8472/21, אלא על שינוי סיווגו מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, וזאת בהתאם להוראת תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

13.

משכך, בשלב זה ובטרם נדונה בקשת רשות הערעור בפני המותב המוסמך, אין מקום להורות על איחוד ההליכים שבכותרת והבקשה נדחית. מבלי להביע את עמדתי בעניין, אציין כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמערער את האפשרות להביא טענותיו בעניין איחוד הדיון בין שני ההליכים בפני המותבים שידונו בהם.

14.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

א.

המזכירות תשנה את סיווגו של ע"א 8472/21 מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, ותתייק בתיק השופט, וכן בתיקי השופטים של ע"א 6150/21, את החלטתי זו.

ב.

יומן בית המשפט ייקבע את ע"א 6150/21 לדיון בשים לב למועד שבו הוגש .

ג.

המערער יישא בהוצאות הנאמן בסך של 1,500 ש"ח.

ד.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לידי יומן בית המשפט.