ע"א 344/02 סימלמיץ בלה נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ-סניף דימונה

בפני בקשות להארכת מועד להפקדת ערבון ובקשה להחלפת ערבון.

הבקשה להארכת מועד להפקדת ערבון

1.המערערים הגישו הודעת ערעור ביום 10.1.2002 על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' טימור). סכום הערבון נקבע על 40,000 ₪ וההודעה על כך הועברה לבא כוחם ביום 18.1.02. משלא הופקד הערבון כאמור עד ליום 17.2.02 נשלחה הודעה (24.2.02) לבא כוח המערערים לפיה הערעור נרשם לדחייה. ביום 27.2.2002 פנו המערערים לבית המשפט וביקשו להאריך את המועד להפקדת ערבון.

2.המועד להפקדת ערבון אינו מועד שנקבע בחיקוק וככזה לא מוטלת על המערערים החובה להצביע על "טעם מיוחד" להארכת מועד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). עם זאת, על המערערים ליתן הסבר מתקבל על הדעת לאיחור (י' זוסמן, סדר הדין האזרח י, מהדורה שביעית

בעריכת ד"ר ש' לוין, ירושלים

- 1995, בעמ' 888). בבקשה נטען כי מדובר באיחור קל של מספר ימים שנבע מטיפולים רפואיים שעברו המערער 2, שמטפל בכל הליכי הערעור, והמערערת 3. המערערת 1, אימם, של המערערים 2 ו-3, הינה אישה מבוגרת וערירית הגרה בדימונה והיתה תלויה במערער 2 לצורך הגשת המסמכים. עוד טוען המערער 2 כי בתקופה האמורה פוטר מעבודתו, דבר שגזל מזמנו מאחר והיה טרוד בחיפוש אחר מקורות מימון לטיפולים הרפואיים.

על כל אלה אין חולק. אך אין בכך להסביר את מחדלם של המערערים באי הגשת בקשה מתאימה במועד, הגם שמדובר בלחץ של זמן, בו היו נתונים, לשם גיוס הכספים. כעולה מתגובת המשיב, התצהירים לבקשה לחלופת ערובה נחתמו ביום 18.2.02 ואילו הבקשה למתן ארכה הוגשה רק ביום 27.2.02. בכך יש להצביע כי המבקשים לא נקטו בשקידה הנדרשת. עם זאת, מדובר באיחור של ימים מעטים. במצב זה, ניתן מעמד בכורה לאינטרס המערערים במיצוי זכותם החוקתית לערער, ואינטרס זה גובר על אינטרס המשיבה, המתמצה, בעיקרו, בעצם הפקדת הערבון (ראו בש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות , פ"ד נב(3) 625).

אני נעתר, איפוא, לבקשה למתן ארכה.

הבקשה להפקדת חלופה לערובה.

3.במהותה, הבקשה היא לפטור מערובה, באשר אין בה משום בטוחה ממשית המתווספת לעצם חיובם האפשרי של המערערים בהוצאות המשיבים בהליך שבכותרת.

המערערת 1, הינה אלמנה, חולה העובדת בשכר חודשי של 1,500 ₪ שאליו מצטרפת קיצבת שארים בסך של 1,670 ₪. דירתה משועבדת. למערערת חסכון בסך של 21,000 שמשועבד ליתרת חובה שלה בבנק בסך 18,500 ₪. המערער 2 מובטל שאשתו משתכרת 3,500 ₪ בחודש. אין לו נכסים מלבד דירה עליה מוטלות 2 משכנתאות. יתרת חשבונו בבנק הינה בחובה, והחסכונות שלו משמשים בטוחה להלוואות שנטל. בנוסף יש למבקש הוצאות בעבור טיפולים רפואיים המסתכמים בין 2,000 ₪ ל-5,000 ₪ בחודש. המערערת 3 משתכרת כ-3,000 ₪ בחודש, אך לא צרפה כל מסמך המעיד על השתכרות בעלה, מחדל הבולט דווקא על רקע הפירוט הרב והתיעוד שצורפו לבקשה. אין להם נכסים מכל סוג. גם לה ישנן הוצאות רבות בגין טיפולים רפואיים.

המשיב טוען כי המערערים לא שילמו את החוב שנפסק להם בערכאה קודמת, ולא את ההוצאות אשר הושתו עליהם. עוד מוסיף המשיב כי המערערים יכולים לגייס את סכום הערבון מצדדים שלישיים. באשר לסיכויי הערעור, טוען המשיב כי הם נמוכים, ומטרתו להרוויח זמן.

בחינה עניינית של הבקשה, מעלה כי יש בה את עיקר הפרוט הנדרש לצורך מתן פטור מהפקדת ערבון. המערערים הציגו פרוט הכנסות, נכסים, חסכונות ודפי חשבון מהם עולה כי הונחה התשתית למתן פטור כאמור. נחה דעתי כי אכן הוכח שלמערערים קשיים כלכליים המונעים מהם לגייס הסכום הנדרש להפקדת הערבון.

עם זאת, העובדה כי המערערים לא שילמו את ההוצאות שנפסקו לחובתם בערכאה דלמטה עומדת לחובתם, ומדגישה את הצורך בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב בבית משפט זה. כמו כן, אין בבקשה גם כל התייחסות או פירוט לניסיון, אם כזה נעשה, לגייס את הכספים הנדרשים לצורך מימון הערבון מאת צד שלישי. עניין זה מתחדד נוכח האמור בסעיף 9(ב) לתצהירו של מערער 2.

אשר לסיכויי ההליך, איני סבור כי הערעור מעורר טענות ממשיות במידה כזו, אשר מצדיקות פטור מלא מהפקדת ערבון.

בשים לב למכלול שיקולים אלה, החלטתי שלא לפטור את המערערים לגמרי מן החובה להפקיד ערבון. בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק בבית משפט קמא, בטיב השאלות שמעורר הערעור, בהיקפו הכספי של העניין כולו, ובשים לב למעמדו של המשיב כתאגיד בנקאי, החלטתי להעמיד את הערבון על סך של 10,000 ₪. הערבון יופקד בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו. לא יופקד הערבון כאמור – יידחה הערעור, בלא צורך בכל הליך או החלטה נוספים.