ע"א 3458/21 יוספה ברק נ. מדינת ישראל מנהל מס ערך מוסף

1.

זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.4.2021 (ה"פ 12995-05-20, השופט ה' קירש ).

2.

מקורו של ההליך בהמרצת פתיחה שהגישה המבקשת, הנחשבת "עוסק" לעניין חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ ), נגד המשיב, מנהל מס ערך מוסף. במועד הגשתו של ההליך רבץ על המבקשת חוב מס ערך מוסף בסך של 128,000 שקלים, בגין 17 דו"חות מס ערך מוסף שלא שולמו על-ידה וצברו קנסות. קיום החוב אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. בהליך עתרה המבקשת לחייב את המשיב להגיע להסדר גבייה עמה, תוך התחשבות במצבה הכלכלי והאישי. בהקשר זה צוין כי המבקשת היא גרושה ואם יחידנית לשני ילדים, שבשנת 2012 נקלעה על-פי הנטען למשבר כלכלי, שהוביל לפתיחתם של תיקי הוצאה לפועל רבים כנגדה בגין חובות אחרים שצברה.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את המרצת הפתיחה שהגישה המבקשת. בית המשפט המחוזי ציין כי על פני הדברים, לא מעוגנת בחוק זכות השגה או ערעור על החלטתו של המשיב שלא לפרוס חוב בהתאם לסמכותו לפי סעיף 116 לחוק מע"מ. לגוף הדברים, בית המשפט המחוזי סקר את המגעים השונים שהתנהלו לאורך השנים בין המבקשת ובאי-כוחה לבין המשיב, וציין בין היתר כי בעבר הוצעו למבקשת מספר הסדרי חוב. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב ניסה להתחשב בקשיים הכלכליים בהם מצויה המבקשת, וכי גורמים רבים מטעמו נדרשו לעניינה מעת לעת. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נמצא בסיס לטענה לפיה המשיב פעל בחוסר תום לב או ממניעים פסולים.

4.

לצד האמור, נמנע בית המשפט המחוזי מפסיקת הוצאות לחובת המבקשת, וכן המליץ בפני המשיב לנקוט במספר פעולות, ובין היתר לאפשר למבקשת להגיש בקשה מנומקת להפחתת קנסות וריבית לפי סעיף 100 לחוק מע"מ, וכן להביא לכך שערכו הכלכלי של רכב שעוקל למבקשת ישמש לצמצום החבות או להבטחת פירעונה.

5.

ביום 19.5.2021 הגישה המבקשת, בשלב זה ללא ייצוג משפטי, ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, בערעור היא חוזרת על טענתה לפיה המשיב פועל בחוסר תום לב כאשר הוא נמנע מלהגיע עמה להסדר תשלומים.

6.

ביום 25.5.2021 הוצע רכבה של המבקשת למכירה, וביום 10.6.2021 מכירתו הושלמה בעד 34,200 שקלים.

7.

ביום 1.8.2021 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, שבגדרה התבקשו שלושה צווים – לביטול פעולות האכיפה שננקטה בעניינה, להשבת הרכב התפוס ולפריסתם של תשלומי החוב. בבקשה מלינה המבקשת על כך שרכבה הועמד למכירה חרף העובדה שהגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, היא מלינה על כך שהעיקול שהוטל על חשבונה פורסם תוך פגיעה בפרטיותה. בנוסף, המבקשת חוזרת על טענותיה באשר לכך שהמשיב פועל כלפיה בחוסר תום לב.

8.

המשיב טוען שדין הבקשה להידחות. המשיב מטעים כי הבקשה הוגשה כחודשיים וחצי לאחר שהוגש הערעור עצמו, ובחלוף ארבעה חודשים ממתן פסק הדין מושא הערעור, וממילא השיהוי הניכר בהגשתה הפך אותה לתיאורטית בכל הנוגע למכירת הרכב המעוקל. המשיב מוסיף כי במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי המבקשת עצמה לא הביעה התנגדות למכירת הרכב, ואף הלינה בהודעת הערעור שהגישה על כך שהרכב עמד במגרשי המשיב ולא הוצע למכירה. עוד טען המשיב, כי בנסיבות שבהן החוב הכספי של המבקשת כלל אינו שנוי במחלוקת, וכאשר אין חשש לכך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אין כל הצדקה להיעתר לבקשה. לבסוף, המשיב טוען כי סיכויי הערעור של המבקשת נמוכים.

9.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה. בכל הנוגע להליכי העיקול והמימוש של הרכב, כפי שציין המשיב, הבקשה היא תיאורטית בהתחשב בכך שהרכב נמכר עוד בטרם הוגשה, והמבקשת עצמה לא הביעה התנגדות לדבר בשלבים קודמים של ההליך. באשר ליתר הסעדים המבוקשים, יש לציין כי אלה נוסחו באופן כוללני וממילא המבקשת לא התייחסה לשיקולים הרלוונטיים שעשויים להצדיק את קבלת הבקשה. מכל מקום, בית משפט זה כבר קבע בעבר כי ככלל, נקיטת הליכי גביה של חוב כספי על-ידי רשויות המדינה אינה מסבה נזק בלתי הפיך לאדם שנגדו מתנהלים ההליכים (ראו: ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי- אגף המכס ומע"מ באר שבע , פסקה 17 וההפניות שם (21.11.2016)).

10.

אשר על כן: הבקשה לסעד זמני נדחית. לפנים משורת הדין ואך בהתחשב בנסיבותיה האישיות של המבקשת, איני עושה צו להוצאות.