ע"א 3487/07 זוהר עבוד נ. עו"ד יוסף ברינט - כונס נכסים קבוע

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיאה ב' גילאור ) מיום 1.3.07, בגדרו ניתן צו לפירוק חברת כרמים בעמק יזום והשקעות בע"מ (להלן: כרמים).

רקע עובדתי

2.

כרמים הינה חברה פרטית, הפועלת בתחום ביצוע וייזום תשתיות. כנטען בהודעת הערעור, בשלב מסוים החלו עסקי כרמים להתערער, בעיקר בשל סכומים שלא שולמו לה על ידי רשויות מקומיות, וחוסר יכולתה לפעול לגבייתם נוכח תכניות הבראה של אותן רשויות.

המבקש 1 הוא בעל המניות היחיד בכרמים, מנהלה הרשום וערב לחלק מחובותיה. המבקשים 2 -3 הם עובדי כרמים וערבים לחלק מחובותיה.

במסגרת תיק פש"ר 279/06 הגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ, באמצעות המשיב 1, בקשה לאכיפת אגרת חוב של כרמים. בעקבות כך, הושג הסדר לפיו לא ימונה כונס נכסים לחברה, כנגד רישום שעבודים ספציפיים בדרגה ראשונה על נכסים שונים של כרמים, להבטחת חובותיה לבנק.

בתיק פש"ר 498/06 שהוגש על ידי חברת איסכור מחסני פלדה בע"מ, הורה בית המשפט ביום 21.5.06 על מינוי המשיב 2 כמפרק זמני של כרמים.

בהמשך הדברים חלו התפתחויות שונות, שאין לנו צורך לעמוד על כולן. בין היתר, מונה המשיב 1 כמנהל מיוחד בתיק 279/06 (בהחלטת בית המשפט מיום 29.5.06) ובהמשך ככונס נכסים קבוע (בהחלטת בית המשפט מיום 21.9.06).

ביום 11.1.07 הגישו המבקשים (במסגרת תיק פש"ר 89/06) "בקשה לפשרה ולהסדר נושים בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות תשנ"ט – 1999". בבקשה זו התבקש, בין היתר, כינוס אסיפות נושים לשם דיון והצבעה בהסדר נושים שהוצע.

בו ביום, ובהמשך לבקשה זו, הורה בית המשפט על דחיית מועד הדיון למתן צו פירוק לתקופה של 45 יום, לצורך השלמת פעולות שונות, ובכלל זה, כינוס אסיפות הנושים. בית המשפט עוד קבע כי בתקופה זו תנוהל החברה על ידי הכלכלן מר אבי אזולאי.

ביום 25.2.07 התקיימה אסיפת נושים של כרמים. בהמשך לאסיפת הנושים הוגש דו"ח על ידי מר אזולאי, אשר תמך, ביחד עם המשיב 1, באישור ההסדר. המשיב 2 מצידו סבר, כי יש להמשיך בהליך הפירוק, וכי לא ניתן לבצע את הסדר הנושים המוצע.

3.

ביום 1.3.07 התקיים דיון בפני בית המשפט. לאחר ששמע את הצדדים החליט בית המשפט על מתן צו פירוק, וכך, בין היתר, פסק:

"אין בדעתי לעסוק בשאלה מה התוצאות של אסיפת הנושים, כי גם אם מרבית הנושים הסכימו להסדר, כפי שהוצג להם, אני הממונה על אישורו לא שוכנעתי כי יש טעם בשלב זה לאשרו. השאלה המרכזית היא שאלת מימון ההסדר, גם מנין יבואו הכספים שחלקם שנוי במחלוקת מהותית עם החייבים המתוארים בבקשות השונות ... אשר על כן ובהיות החברה חדלת פרעון, ניתן צו לפירוק כרמים ..."

במועד מתן פסק הדין התבקש עיכוב ביצועו מהערכאה הדיונית, והבקשה נדחתה. מכאן הבקשה שלפני, אשר הוגשה רק ביום 19.4.07.

טענות הצדדים

4.

לטענת המבקשים סיכוייהם לזכות בערעור טובים. המבקשים טוענים כי יש להעדיף את האינטרס שלהם בעיכוב הליכי הפירוק, שכן המשכם ירוקן את הערעור מתוכן ולא יאפשר את החזרת כרמים למסלולה. בכך, לטענת המבקשים, ייגרם להם (וכן לצדדים שלישיים ולציבור הרחב), נזק כספי כבד. נעיר כי הבקשה לעיכוב ביצוע, אינה נתמכת בתצהיר.

בהודעת הערעור עותרים המבקשים לביטול צו הפירוק ולאישור הסדר הנושים. לחלופין, עותרים המבקשים להחזרת התיק לבית המשפט על מנת שידון שוב בשאלת אישור ההסדר. לטענתם, יש להעדיף את "מסלול" הסדר הנושים על פני הוצאת צו פירוק. לגישתם, לחברה פוטנציאל כלכלי, אשר ביטויו בעיקר בתחום מומחיותה, וניתן יהיה לממשו בדרך שתאפשר את המשך פעילותה. ביחס למשיבה 4 (להלן: סונול) נטען, כי אין לכרמים חוב כלפיה, ולכל היותר היה מקום להפנותה להתדיינות בבית המשפט לבחינת טענותיה. כן טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט לתת משקל לגודלה של החברה; להיותה מקור פרנסה לכ-200 עובדים; להשפעה שיש להפסקת פעולתה על גורמים רבים במשק; כן נטען כי שגה בית המשפט כאשר הביא בגדר שיקוליו את הדרך בה נוהלו אסיפות הנושים, שלא לפי קבוצות.

המשיב 1 מסכים לבקשה. המשיב 2 טוען כי אינו עוד בעל תפקיד בחברה, שכן בהחלטת בית המשפט מיום 1.3.07 תם מינויו כמפרק זמני, ומבקש את מחיקתו מן הבקשה. המשיב 3 (כונס הנכסים הרשמי) לא ראה להגיב לבקשה.

סונול מתנגדת לבקשה. סונול מדגישה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר; כי הבקשה הוגשה רק ביום 19.4.07, כאשר החלטת בית המשפט ניתנה ביום 1.3.07 וכאשר בין לבין, נערכה ביום 18.3.07 אסיפת נושים למינוי מפרק קבוע לחברה, בהשתתפות המבקשים, אשר אף הציעו מועמד מטעמם. לטענת סונול, הוגשה הבקשה רק לאחר שהוברר למבקשים כי זהות המפרק שימונה אינה נוחה להם. עוד טוענת סונול כי סיכויי הערעור נמוכים ואינם מצדיקים עיכוב ביצוע; בפרט טוענת סונול כי החלטת הפירוק תואמת את עמדת המשיבים 2 – 3; כי החלטת הפירוק ניתנה רק לאחר שבית המשפט נתן הזדמנויות למכביר לשקם את החברה, ולהציג הסדר נושים, ורק לאחר שהתברר כי אין סיכוי למימוש הסדר הנושים. ביחס למאזן הנוחות טוענת סונול, כי מתן הצו יגרום לנזק כבד ובלתי הפיך לנושי החברה, והיא בכללם, שכן יעכב ביצוען של חקירות בנוגע לפעילות החברה, ויאפשר למבקשים או לבעלי עניין להעלים ראיות ולהבריח נכסים.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הכלל הרחב הוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. לשם סטייה מכלל זה, יש להראות כי ביצוע ההחלטה יגרום לנזקים בלתי הפיכים וכי סיכויי הערעור גבוהים (ע"א 9298/06 רחמני ששון (אפיק) בע"מ נ' א.כ.א הנדסה 2000 בע"מ (לא פורסם, 30.11.06)); הנטל בעניין זה מונח על מבקש עיכוב הביצוע (ע"א 6518/05 זומרפלד נ' ארליך (לא פורסם, 4.9.05 – להלן: עניין זומרפלד ); ע"א 1706/02 לקרדה יצור שיווק והפצה בע"מ נ' דניתם אחזקות (1981) בע"מ (לא פורסם, 7.5.02 – להלן: עניין

לקרדה )).

בשים לב לאלה, אין בידי להעתר לבקשה.

ראשית לכל, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. בנסיבות אלה לא הוצגה לפני למעשה כל תשתית ראייתית לעניין מאזן הנוחות, למעט עצם קיומו של צו הפירוק. אכן, הוצאת צו שכזה הינה צעד דרסטי (ע"א 1706/02 ב עניין לקרדה הנ"ל ) , אך בענייננו, לא די בכך. מכל מקום, גם בהתעלם מפגם זה, עיון בבקשה מלמד, כי מלבד טענות כוללניות, אין בה כל הסבר מפורט ביחס לשיקולי מאזן הנוחות, ובפרט, ביחס לסיכוי לשיקומה של החברה, אם יעוכב או יבוטל צו הפירוק.

גם ביחס לסיכויי הערעור, לא עלה בידי המבקשים להראות כי סיכוייהם גבוהים. גם בהתעלם מכך כי הבקשה נעדרת תשתית ראייתית, כאמור, אין בהודעת הערעור, כמו גם בבקשה – המנוסחות באופן כוללני – התמודדות עם מספר מן הקשיים אשר הועלו בפסק הדין ובעמדת המשיב 2 כפי שהוגשה לבית המשפט. כך למשל, אין בהן התמודדות עם אי התקיימותו של התנאי שהציבה נציבות מס הכנסה לאישור ההסדר (חתימת נושאי תפקיד על מסמך שהוכן על ידה); עם מסקנת בית המשפט כי אין מקורות מספקים למימון ההסדר;

ועם הטענה כי נעשו פעולות לא כשרות לכאורה על ידי בעלי עניין בחברה (השוו: ע"א 6518/05 ב עניין זומרפלד הנ"ל).

עוד אציין, כי אין בבקשה כל הסבר לפרק הזמן שחלף מאז מועד דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע על ידי בית המשפט, ועד למועד הגשת הבקשה שלפני. כן אין בבקשה כל פירוט של השינויים שחלו בתקופה זו.

6.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה 4 שכר-טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.