ע"א 3501/08 גמליאל שמש נ. משה הרצוג

לפני בקשה להגדלת סכום העירבון, שנקבע לסך של 40,000 ₪.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בו נדחתה תביעה שהגישו המערערים בקשר לזכויות במקרקעין שהיו בבעלות המשיבה 30 המצויה בפירוק מרצון (להלן: החברה ). המערערים חויבו לשאת בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים שהיו מיוצגים בהליך, בסך 15,000 ₪ + מע"מ לכל קבוצת משיבים. בבקשה שלפניי מבקשים משיבים 18-17 להגדיל את סכום העירבון לסך של 250,000 ₪. נטען בה, כי מדובר בערעור סרק על פסק דין המבוסס על קביעות עובדתיות ואשר כל מטרתו היא להמשיך ולהטריח את המשיבים בשל יצר התדיינות בלתי נלאה מצד המערערים. עוד נטען בבקשה, כי סכום העירבון אשר נקבע למערערים נמוך באופן משמעותי ביותר מהסכום אשר יושת עליהם עם דחיית הערעור. בנוסף, טוענים המשיבים כי המערערים טרם שילמו את ההוצאות אשר נפסקו כנגדם בהליך בבית המשפט קמא. בהקשר זה ציינו המשיבים כי שיק שנשלח אליהם מאת המערערים היה פגום והוא הושב למערערים בצירוף דרישה לשלם את מלוא הסכום שהושת עליהם. משאלה לא טרחו לשלם נאלצו המשיבים לנקוט נגדם בהליכי הוצאה לפועל. לבסוף, סילקו המערערים את חובם כלפי משיבים 18-17, אך על פי הנטען נותרו חייבים למשיבים האחרים. משיבים 3-1, 16-15, 22-20, 28-26 ו-31 הצטרפו לבקשה להגדלת העירבון. המערערים מתנגדים לבקשה, בטענה כי מטרתם של המשיבים היא להרתיעם מלהגיש את הערעור. המערערים, מצדם, טוענים כי שילמו את ההוצאות אשר נפסקו כנגדם תוך שליחת הודעת קיזוז למבקשים, וכי הפגם שנפל בשיק אשר נשלח למשיבים 18-17 היה בתום לב.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להגדלת עירבון להתקבל בחלקה. כידוע, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. בהקשר זה אין לשכוח כי המדובר בערעור, אשר מתברר בדרך כלל על דרך סיכומים בכתב, ודרך ניהולו אינה דומה לזו של דיון בפני ערכאה ראשונה. כמובן שמדובר באומדן בלבד וקביעת סכום העירבון לעולם אינה מדע מדויק (ראו, בש"א 367/98 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186). יודגש לעניין זה כי העירבון המופקד בקופת בית המשפט עם הגשת ערעור נועד להבטחת הוצאות המשיב בערעור. מטרת העירבון אינה לשמש כלי להוצאה לפועל של הוצאות אשר נפסקו בערכאות הקודמות. העובדה כי המערער לא עמד בחיוב שכר הטירחה וההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה הינה רלבנטית ובעלת משקל מקום שמתבקש פטור מהפקדת עירבון, שכן הדבר מגביר את החשש כי המשיב יתקשה בגביית הוצאות מן המערער בתום הערעור, ככל שייפסקו לטובתו. במקרה כזה, הנטל להוכיח התקיימותם של התנאים המצדיקים פטור מערבון הוא נטל מוגבר. אולם, הפקדת עירבון לא נועדה לשמש מכשיר לגביית הוצאות שפסקה ערכאה אחרת. אשר על כן, בקביעת גובה

העירבון כאומדן ההוצאות הצפויות להיפסק,

משקלה של טענה בדבר אי פירעון הוצאות בעבר הינו מוגבל.

3.

במקרה דנן, סכום העירבון שנקבע תואם את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון בהתחשב בהיקפו של ההליך ובמידת מורכבותו. יחד עם זאת, מספרם הגדול של המשיבים לערעור המיוצגים על ידי ארבעה עורכי דין נפרדים (וחלקם אינם מיוצגים) מצדיק הגדלה של סכום העירבון. דומה, כי במקרה של דחיית הערעור סכום ההוצאות לטובת כלל המשיבים צפוי לכאורה לעלות על 40,000 ₪. בשים לב לכלל השיקולים, לרבות שווי הסכסוך נשוא הערעור, פסיקת ההוצאות בבית המשפט קמא, היקף הערעור ומספר המשיבים, יועמד סכום העירבון על סך של 70,000 ₪. המערערים יפקידו את היתרה הנדרשת בנוסף לערבות הבנקאית שהפקידו, תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה בכללם), ולא – יידחה ההליך בלא הודעה נוספת.