פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
3556/13 - ג'
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד הרשמת
ליאת בנמלך
המערערת:
ענבל חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. ערן רות
2. רות ערן חברת עורכי דין
בקשה למחיקה על הסף של חלקים מן הערעור שכנגד
החלטה
בפניי בקשה למחיקה על הסף של חלקים מן הערעור שכנגד.
ואלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:
1.
בין המשיבות-המערערות שכנגד (להלן ביחד: ערן )
למערערת-המשיבה שכנגד (להלן: ענבל ) נערכה התקשרות למתן שירותים משפטיים. לאחר מספר שנים של מתן שירותים משפטיים הופסקה ההתקשרות על ידי ענבל, ובעקבות זאת הגישו ערן תביעה נגדה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה טענו כי סיום ההתקשרות נעשה בחוסר תום לב, ועתרו לפיצוי בגין כך, וכן טענו לחובות עבר. ביום 21.3.2013 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' בכור) את התביעה בחלקה.
ענבל הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר הגשתו הגישו ערן מצידן ערעור שכנגד על פסק הדין. בבקשה שבפניי עותרת ענבל למחיקת מספר סעיפים מהודעת הערעור שכנגד (סעיפים 2, 6-9 ו- 15-16), שכן לטענתה לאותם הסעיפים אין זיקה לערעור העיקרי.
ערן מתנגדות לבקשה, שכן לטענתן בין הערעור והערעור שכנגד מתקיימת זיקה מספקת, כפי שזו פורשה בפסיקה.
2.
לאחר שעיינתי בפסק הדין, בהודעת הערעור, בהודעת הערעור שכנגד ובטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
אמנם, הצדק עם ענבל כי "בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו - שומה עליו שיהא באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי" (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).
ואולם, דרישת הזיקה העניינית אין משמעה כי על הערעור שכנגד להיות "בבואה של הערעור העיקרי", שהרי מטבע הדברים כל אחד מבעלי הדין מסכים מזה ומתנגד מזה לקביעות שונות שבפסק-הדין, ובהתאם פורשה דרישת הזיקה העניינית בהרחבה, כך שדי בזיקה כלשהי בין השניים (ראו למשל: ע"א 41/99 גריזולין יצור ושיווק שמנים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (12.6.2001); ע"א 8644/06 רבינוביץ נ' מולכו , פסקה 8 (24.6.2007); ע"א 10800/06 סלמן נ' פקיד שומה טבריה , פסקה 14 (13.7.2011)), תוך שנקבע כי ספק בנוגע לזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור צריך לפעול "לטובת אותו בעל דין שביקש לשים קץ לסכסוך על ידי אי-הגשת הערעור, כדי לאפשר לו להגיש את הערעור שכנגד" (בש"א 4691/11 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 704 (1991) (להלן: עניין אוזן )).
3.
במקרה דנן הטענות בערעור ובערעור שכנגד סובבות סביב ציר אחד שעניינו קביעות בית המשפט המחוזי לגבי סיום ההתקשרות בין הצדדים ורכיבי הפיצוי השונים שנפסקו לטובת ערן - ענבל טוענת כי לטובת ערן נפסק פיצוי יתר ואילו ערן טוענות כי יש להגדיל את היקף הפיצוי שנפסק לטובתן. יצוין בהקשר זה כי גם אם כטענת ענבל - עליה חולקות ערן לפחות בחלקה - הערעור שכנגד מעורר שאלות מסוימות אשר אינן מועלות בערעור העיקרי, הרי שעל פי ההלכה הנוהגת ערעור שכנגד אינו מוגבל, על פי טבעו, לסוגיות הקונקרטיות המועלות בערעור העיקרי (עניין אוזן ), ועיון בטענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד מעלה כי קיימת ביניהן זיקה עניינית מספקת, בהתאם לפרשנות הרחבה שניתנה לדרישה זו בפסיקה כמפורט לעיל, ומשכך אין מקום למחוק איזו מן הפסקאות הכלולות בערעור שכנגד.
אשר על כן הבקשה נדחית. ענבל תישא בהוצאות ערן בסך של 3,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ' בטבת תשע"ד (23.12.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת