ע"א 3586-23 ע"א 3586-23

1.לפניי שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (הנשיא מ' סובל) אשר ניתן ביום 5.3.2023, בת"א 3062/01, ת"א 4421/02 ו-ת"א 7086/05 (להלן: פסק הדין החלקי השני), ואשר חייב את המבקשת, הרשות הפלסטינית, יחד עם גורמים נוספים, לשלם למשיבים, וכן לבעלי דין נוספים, פיצויים עונשיים בסך כולל של 14,000,000 ש"ח, בהתאם לאמור בסעיף 14 לפסק הדין החלקי השני, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 10% מסכום הפיצוי שנפסק.

2.פסק הדין החלקי השני הוא חוליה נוספת בשרשרת פסקי דין והחלטות שניתנו בתביעות נזיקין אותן הגישו נפגעי פעולות טרור, עיזבונותיהם של נרצחי פעולות טרור, ובני משפחותיהם של נרצחי פעולות טרור, נגד המבקשת ונגד נתבעים נוספים (ראו, בין היתר: החלטה מיום 8.7.2019, ופסק דין חלקי מיום 20.6.2022).

3.ביום 11.5.2023 הוגש ערעור על פסק הדין החלקי השני, וביום 23.8.2023 – בחלוף כחצי שנה מיום מתן פסק הדין החלקי השני, ובחלוף למעלה משלושה חודשים מיום הגשת הערעור – הוגשו הבקשות שלפניי. על-אף שמדובר בשני ערעורים נפרדים, אשר נוגעים למשיבים שונים, שתי הבקשות הוגשו במתכונת זהה לחלוטין, אשר נעדרת התייחסות כלשהי לנסיבותיהם הפרטניות של המשיבים. טענת המבקשת בבקשות נסובה בעיקר על מאזן הנוחות. נטען כי קיים חשש ממשי שהמבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיבים במידה וערעורה יתקבל, וזאת מכיוון שהמשיבים הם אנשים פרטיים שמצבם הכלכלי אינו ידוע, וחלקם אף הגיש בעבר בקשה לפטור מעירבון בהתבסס על מצבם הכלכלי. כן טענה המבקשת כי למשיבים לא ייגרם כל נזק מאי-מימושו של פסק הדין בעת הזאת, בהינתן עיקולים זמניים בהיקפים נכבדים אשר מוטלים על כספי המבקשת בקשר עם מימוש פסק הדין. עיקולים אלה – כך נטען – מפיגים את החשש שמא יהיה למשיבים קשה לגבות את הפיצוי בו זכו, אם הערעור יידחה. לבסוף, נטען כי סיכויי הערעור של המבקשת גבוהים.

4.בהתאם להחלטתי, הגישו המשיבים את תשובותיהם לבקשות לעיכוב ביצוע. בתשובות נטען כי יש לדחות את הבקשות מהטעמים הבאים: (1) הבקשות הוגשו ללא תצהיר תומך, וזאת על-אף שנטענו בהן טענות עובדתיות; (2) הבקשות הוגשו בשיהוי כבד, שדי בו כדי לדחותן. בעניין זה הפנו המשיבים להחלטה אחרת שניתנה בקשר עם עיכוב ביצועו של פסק הדין החלקי השני (החלטה מיום 31.8.2023 בע"א 6687/22), וטענו כי שם הבקשה נדחתה מחמת שיהוי, ובענייננו השיהוי חמור אף יותר; (3) הלכה פסוקה היא כי אין מעכבים את ביצועו של פסק דין כספי; (4) המבקשת עשתה דין לעצמה ולא קיימה את פסק הדין החלקי השני מבלי שניתן לה עיכוב ביצוע, ואילצה את המשיבים לפעול לגביית חובם באמצעות ההוצאה לפועל; וכן (5) סיכויי הערעור דנן קלושים.

5.דין הבקשות להידחות.

6.בידוע הוא, כי ככלל אין מעכבים את ביצועו של פסק דין כספי. עיכוב ביצוע כאמור יכול שיינתן רק במקרים חריגים בהם מתעורר חשש ממשי שהמערער לא יוכל להיפרע מהמשיב במידה והערעור יתקבל. בעניין זה נפסק כי "כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת" (ראו: ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' כהן, פסקה 8 (10.11.2009)). בענייננו-שלנו, טענות המבקשת בדבר קשיי הגבייה נטענו בעלמא וביחס לכלל המשיבים, ללא כל הבחנה ביניהם, מבלי שהוצגה ולו תשתית עובדתית מינימאלית אשר תתמוך בבקשות. בנסיבות אלה, בהן הטענה בדבר מאזן הנוחות נטענה בעלמא, איני רואה צורך להידרש לשאלה בדבר סיכויי הערעור. לכך אוסיף כי נפל שיהוי ניכר בהגשת הבקשות; השיהוי לא הוסבר – ודי בכך כדי לדחות את הבקשות מטעם זה בלבד (ראו: שם, פסקה 11).

7.בטרם אסיים, אציין כי נפל פגם בהפניית המשיבים להחלטה שניתנה בע"א 6687/22. עיון בהחלטה זו מגלה כי הסיבה לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע דשם הייתה העובדה שהמשיבים דשם השלימו את גביית כספי הפיצוי; ומשכך היה, בית המשפט עמד בפני מעשה עשוי. דברים אלה נשמטו מתגובת המשיבים, ממנה עולה הרושם שהסיבה לדחיית הבקשה דשם, ולמצער אחת הסיבות לכך, היא השיהוי שנפל בהגשת הבקשה. הצגת ההחלטה באופן זה עלולה הייתה להטעות את בית המשפט, ולא היה לה מקום.

8.סוף דבר: הבקשות נדחות בזה. בשל האופן הפגום בו הציגו המשיבים את ההחלטה בע"א 6687/22, לא אעשה צו להוצאות לטובתם.