ע"א 6687-22 ע"א 6687-22

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין חלקי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא מ' סובול) בת"א 3062/01, ת"א 4421/02 ות"א 7086/05 מיום 5.3.2023.

1.ברקע לבקשה תביעות נזיקין מאוחדות שהוגשו לבית המשפט המחוזי על ידי נפגעי פיגועי טרור שבוצעו בין השנים 2002-1996, עזבונותיהם של מנוחים שנרצחו בפיגועי טרור אלו ובני משפחותיהם של הנרצחים. התביעות הוגשו נגד נתבעים שונים ובהם המבקשים – הרשות הפלסטינית והארגון לשחרור פלסטין. בין התביעות נכללה תביעה שהגישו המשיבים לפיצויים בגין פיגוע טרור שבוצע על ידי חוליית מחבלים המשתייכים לארגון גדודי חללי אל- אקצה בחודש יולי 2002, בו נרצחו הוריהם, חנה ויעקב דיקשטיין, ואחיהם, שובאל דיקשטיין (להלן: הפיגוע ו-המנוחים, בהתאמה).

2.לפני בית משפט זה תלויים ועומדים מספר ערעורים המופנים נגד שלוש הכרעות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת התביעות המאוחדות: החלטה מיום 8.7.2019 בה נקבע בין היתר כי המבקשים אחראים לנזקי המשיבים בעקבות הפיגוע; פסק דין חלקי מיום 20.6.2022 בו נקבע בין היתר כי יש לחייב את המבקשים בפיצוי עונשי לטובת עזבונות המנוחים ולטובת משיבים 3, 6 ו-7 בסך כולל של 11.5 מיליון ש"ח בתוספת שכר טרחת עורכי דין; ופסק דין חלקי נוסף מיום 5.3.2023 בו נקבע בין היתר כי על המבקשים לשאת בפיצוי עונשי לטובת משיבים 9-8 בסך כולל של מיליון ש"ח בתוספת שכר טרחה (להלן: פסק הדין החלקי השני).

3.ביום 24.7.2023 הגישו המבקשים את הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי השני שניתן בעניינם של משיבים 9-8, ולחלופין להפקדת הסכום שנפסק בו בנאמנות בידי בא-כוח המשיבים עד להכרעה בערעור מושא בקשה זו. נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן מדובר בסכום משמעותי שנפסק לאנשים פרטיים שמצבם הכלכלי אינו ידוע; וכן תלויים ועומדים צווי עיקול זמניים על כספיה של הרשות הפלסטינית בסכום שמבטל כל חשש כי ייגרם קושי כלשהו לגבות את הפיצוי. עוד נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן נפסק באופן תקדימי פיצוי עונשי לתובעים שלא טענו ולא הוכיחו כי נפגעו בפיגוע.

4.בתגובת המשיבים לבקשה צוין כי הסכום שנפסק במסגרת פסק הדין החלקי השני הועבר זה מכבר לידי משיבים 9-8 באמצעות הליך הוצאה לפועל שנקטו נגד הרשות הפלסטינית. בנסיבות אלה, שעה שמדובר במעשה עשוי ואין עוד רכיב אופרטיבי בפסק הדין שניתן לעכבו, אין כל מקום להיעתר לבקשה ודינה להידחות (ראו והשוו: ע"א 5106/20 ארביב נ' עו"ד דידי אופיר, פסקה 13 (14.9.2020); ע"א 249/14 איסמעילזאדה נ' עו"ד דנה קישוני, פסקה 10 (9.4.2014); ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק), פסקה 5 (17.12.2009)). לא למותר לציין כי בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הוגשה למעלה מ-4 חודשים לאחר מתן פסק הדין החלקי השני, וזאת מבלי שפורט בבקשה כל הסבר המניח את הדעת לשיהוי זה. משאלו הם פני הדברים, אין למבקשים להלין אלא על עצמם ודין הבקשה להידחות.