ע"א 3589/09 צביקה פיק נ. אלון לוין

1.

בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, חויב המבקש לשלם למשיב סכום של כחצי מיליון ש"ח, עבור חלקו של האחרון בעיבוד השיר המצליח "דיוה". על כך ערער המבקש בפני בית-משפט זה, ולערעורו צירף את הבקשה שבפני לעיכוב ביצועו של פסק-הדין.

2.

לטענת המבקש, סיכויי ערעורו גבוהים ולכך מספר טעמים: בפסק דינה של ערכאה קמא נפלו שגיאות בכל הנוגע לדרך חישובן של זכויות העיבוד המגיעות למשיב, והסותרות, להשקפת המבקש, הסכם בוררות שנעשה בין הצדדים. בנוסף, טוען המבקש כי מאחר ומרבית טענותיו של המשיב נדחו בערכאה קמא, לא היה מקום לחייבו בהוצאות משפט.

המבקש סבור, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מאחר ומצבו הכלכלי של המשיב ירוד, ואף הוגשו נגדו מספר תביעות, ועל כן אין ערובה כי יוכל להשיב את הכסף אם הערעור יתקבל. מנגד, מציין המבקש, כי אין כל חשש כי אם ידחה הערעור, לא יהא בידו לשלם את הסכום בו חויב.

3.

המשיב, בתשובתו, טוען כי אין לקבל את הבקשה טעמים אלה: התנהלות המבקש הובילה להתמשכות ההליכים שנים ארוכות, ועתה הוא חותר להמשיך בכך כדי להימנע מפירעון חובותיו; בבקשה זו שבות ועולות אותן הטענות שנדחו על ידי ערכאה קמא, ובד בבד, עולות גם טענות שהיה על המבקש להעלות בפני הערכאה הדיונית; פסק דינה של ערכאה קמא קבע את היקף זכויות העיבוד בצורה מדויקת, בהתאם למפתח החלוקה שפורסם על ידי אקו"ם, ובאופן העולה בקנה אחד עם הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים. בנוסף, באשר לגרסאות העיבוד השונות, לא הוכיח המבקש כי קיימות גרסאות אחרות בהן נעשה שימוש; לבסוף, נטען כי מצבו הכלכלי של המשיב טוב, ומאידך, דווקא המבקש הוא זה שנפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל, מאחר ולא עמד בתשלומים בהם חויב.

4.

לאחר בחינתן של הבקשה כמו גם של התשובה לה, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום להיעתר למבקש. ההלכה הנוהגת היא כי אין מעכבים ביצועו של פסק-דין שניתן בערכאת הדיון עד להכרעה בערכאת הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אלא אם הוכיח המבקש שניים: ראשית, כי הסיכוי שהערעור יתקבל גבוהים, ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וביצוע פסק-הדין יסכל את זכותו להיפרע מבעל דינו ככל שיזכה בערעור (ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403 (1997)). באשר לסיכויי הערעור, לא אביע דעה ואסתפק בהפניה לכך שמדובר בהכרעה בשאלת של עובדה בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. באשר למאזן הנוחות - מדובר בחיוב כספי, שההליכים שקדמו לו נמשכו כחמש שנים, ולא שוכנעתי כי אם יתקבל הערעור, יתקשה המשיב להחזיר את הכסף שישולם לו.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת בא כוחו של המשיב בבקשה זו, בסכום של 3,500 ש"ח.