ע"א 3599/19 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ. מרינה אשקלון 1992

השופט נ' הנדל:

מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי , ת"א 4759-07-14). הערעור מתייחס אך לדחיית בקשת המערערת לפיצול סעדים כלפי משיבות 1, 2, 3 ו-5, אשר הוכרעה במסגרת פסק הדין.

1.

אלה, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין. המערערת היא חברה העוסקת בבנייה. משיבה 1 היא שותפות, שיזמה פרויקט להקמת מרינה באשקלון. משיבות 2-5 הן חברות השותפות במשיבה 1. בשנת 1995 נחתם בין המערערת ובין משיבה 1 הסכם שלפיו האחרונה מכרה למערערת זכויות חכירה במגרש המצוי בתחום הפרויקט, במטרה שהמערערת תבנה בו מלון דירות. עוד הוסכם כי משיבה 1 תקים במגרש חניון שמעליו ייבנה המלון, וזאת בפרק זמן שיאפשר למערערת לעמוד בלוח הזמנים לבניית המלון כמפורט בהסכם, דהיינו 6 שנים מיום קבלת היתר בנייה. מסיבות שונות שהצדדים חלוקים לגביהן, בניית החניון והמלון לא קודמה. הסכמות נוספות שאליהן הגיעו הצדדים בשנת 2011, לא הועילו. על רקע זה, הגישה המערערת תביעה לבית המשפט קמא, שבגדרה התבקשו שני סעדים: האחד – צו המחייב את משיבות 5-1 לחתום על תכניות הבניה של החניון והמלון, על מנת לקדם קבלת היתר בניה במגרש. השני – צו האוסר על משיבות 5-1 לעשות כל דיספוזיציה במגרש, באופן שלטענת המערערת יפגע בזכויותיה. שני הסעדים נפסקו למערערת במסגרת פסק הדין.

לצד זאת נדרש פסק הדין גם לבקשת המערערת, שהוגשה בתום שמיעת הראיות, לקבל היתר לפיצול סעדים על מנת שיתאפשר לה, כך לטענתה, לתבוע את מלוא הנזקים שנגרמו או ייגרמו לה בעקבות הפרת ההסכמים מצד משיבות 1, 2, 3 ו-5. בהקשר זה נקבע כי היה על המערערת לגבש את כל עילותיה וסעדיה המבוקשים ולהגישם כמקשה אחת. עוד צוין כי נמצא כשל רב בהתנהלות מערערת, בהינתן מועד הגשת הבקשה ובהינתן הדרך בה בחרה לנהל את תביעתה, לאחר שנים ארוכות שבהן לא השמיעה כל טרוניה כלפי המשיבות. לפיכך, נדחתה הבקשה לפיצול סעדים.

2.

מכאן הערעור. המערערת סבורה כי היה מקום להתיר לה לפצל את סעדיה. בסיכומי הטענות מטעמה בערעור ציינה כי בקשתה לפיצול מופנית רק כלפי משיבות 1, 2 ו-5. טענתה המרכזית היא שהנזקים שנגרמו או ייגרמו לה בקשר להסכם טרם התגבשו, ולא ניתן לכמתם שעה שעוד לא ניתן היתר בניה. משיבות 3-1 מנגד טענו כי לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות לקבל את הבקשה, שאף הוגשה בשיהוי רב.

3.

לאחר עיון בחומר, בטענות הצדדים ושמיעתם בדיון לפנינו, מצאנו לקבל את הערעור. תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ג-1984, מאפשרת לבית המשפט להתיר לתובע לפצל סעדים הנובעים מאותה עילה, כחריג לכלל הנועד למנוע הטרדתם של נתבעים ובתי משפט בתביעות חוזרות הנובעות ממסכת עובדתית זהה. היתר כאמור יוענק במקרים בהם יש אינטרס לגיטימי בפיצול, וכאשר נמצא כי הכלל של מעשה בית דין עלול לפגוע במימוש זכויותיו המהותיות של התובע, באופן שגובר על הטעמים שביסוד הכלל (ראו: רע"א 1399/11 קופת עליה אגודה נ' לזרום חברה קבלנית לבניין , פסקה 14 (19.1.2012)). במקרה דנן הסעדים להם עתרה המערערת נועדו לקדם קבלת היתר בנייה, שלאחריו תתבהר התמונה ביחס לעמידת הצדדים בהתחייבויותיהם החוזיות וביחס לנזקים אפשריים עקב הפרת התחייבויות אלה. בנסיבות העניין, נראה לנו כי האינטרסים שבמניעת כפל התדיינויות נסוגים בפני אינטרס המערערת בפיצול, כך שאין לחסום את דרכה מלקבל סעד בגין נזקיה הנטענים. למען הסר ספק, אין באמור כדי להביע דעה כלשהי, לגופו של עניין, לגבי הסכסוך שבמוקד המחלוקת.

4.

דין הערעור להתקבל, באופן שניתן למערערת היתר לפיצול סעדים כמבוקש על-ידה בערעור. לנוכח השיהוי שנפל בהגשת הבקשה לפיצול סעדים בבית משפט קמא, מצאנו שלא למצות את סכום ההוצאות. בנסיבות בכללותן תישאנה משיבות 3-1 ביחד ולחוד בשכר טרחת עורכי דינה של המערערת בסך של 18,000 ₪ ובהוצאות משפט.