רע"א 1399/11 קופת עליה - אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ. לזרום חברה קבלנית ל

זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי.

עיקר טענות הצדדים

11.

המבקשת טוענת, כי הטענה לפיה הצמדת המסדרון כלל אינה אפשרית הועלתה על ידי המשיבות לראשונה בישיבת קדם המשפט, בעל פה. טענה חדשה זו מהווה, לשיטתה של המבקשת, הרחבת חזית אסורה.

עוד נטען, כי לא מדובר בשטח מסדרון שנתבקש להצמידו למשרד, אלא בשטח שמהווה חלק מהמשרד שנמכר למבקשת וסומן כך במסמכי העסקה. לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי בהנחת היסוד, כי המבקשת ידעה שמדובר "במסדרון המוביל למדרגות חרום", שכן בתכניות העבודה של היחידה שצורפו לחוזה המכר אין כלל מסדרון ושטח המריבה הינו חלק אינטגרלי מהמשרד. המבקשת טוענת, כי לא היה לה כל יסוד להניח בעת הגשת התביעה שבסוף ההליכים המשפטיים היא תצטרך להגיש תביעה נוספת, כספית, נגד המשיבות. הנחה זו עלתה אצלה רק לאחר ישיבת קדם המשפט. לטענת המבקשת, הנזק בעקבות הפרת החוזה ואי רישום שטח המריבה כחלק מהמשרד שרכשה המבקשת מהמשיבות לא התגבש כלל בשלב זה ורק אם בסופו של יום לא יתוקן הרישום תוכל המבקשת להתחיל לאמוד את הנזק בעניין זה.

12.

המשיבות סומכות ידיהן על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתן, היה על המבקשת לבחון מבעוד מועד שאלות שבחוק, תוך שקילת הסעדים הנתבעים במסגרת תביעתה, עוד טרם הגשתה. בכלל זה היה על המבקשת, אשר היתה מיוצגת, לצפות כי ייתכן ועל פי הדין סעד האכיפה אינו אפשרי, וזאת גם אם לשיטתה ההסכם הופר על ידי המשיבות. בהתאם לכך, היה על המבקשת לכלול בתביעתה סעד חלופי לפיצויים. סעד כזה לא נכלל אף בתביעתה המתוקנת, בה הוספו טענות וסעדים אחרים. המשיבות מוסיפות, כי הטענה לפיה קיים איסור להצמיד מסדרון המוביל למדרגות חירום ליחידה כזו או אחרת והחלטתה של המפקחת בעניין זה, הינה טענה משפטית, וככזו היא אינה חייבת להיכלל בכתבי הטענות, ובית המשפט אף יכול להעלותה מיוזמתו.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

14.

תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

ביסוד התקנה עומד הכלל של מעשה בית דין, ובכללו עקרון השתק העילה, שנועד בעיקרו להגן על הנתבע ועל בית המשפט מפני התדיינות כפולה (בנימין רוטנברג, "פיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)" משפטים ט"ז 390,393 (תשמ"ו)). הסיפא לתקנה, המעניקה לבית המשפט סמכות לאפשר לתובע לפצל את תביעותיו בשל עילה אחת, מהווה חריג לכלל. מטרתו של החריג "למנוע במקרים ראויים, על ידי מתן רשות לפיצול הסעדים, טענה של מעשה בית-דין, הנובעת ממיצוי העילה שבה נתבע רק אחד מהסעדים שנצמחו מאותה עילה או חלק מהם" (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' סתם , פ"ד מב(1), 541, 547 (1988)). אותם מקרים ראויים הם מקרים בהם הכלל של מעשה בית דין עלול לפגוע במימוש זכויותיו המהותיות של התובע, עד שאין עוד הצדקה להחמיר עימו עד כדי כך באמצעים דיוניים. במילים אחרות, לבית המשפט מסור שיקול הדעת כדי לערוך איזון בין האינטרסים העומדים בבסיס כלל השתק העילה לבין האינטרסים של התובע, העלולים להיפגע בנסיבות המקרה המסוים. ההיתר לפיצול יינתן רק באותם מקרים בהם מצא בית המשפט כי יש להעדיף את האינטרס הלגיטימי של התובע לפיצול הסעדים בתובענות שונות על פני האינטרס של הנתבע וטובת הכלל (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 89 (1991); ע"א 571/88 בניני איפל בע"מ נ' סתוי , פ"ד מד(3) 636 (1990)).

15.

על בסיס האמור לעיל אפנה לבחון האם למבקשת, במקרה דנן, אינטרס לגיטימי לפצל את הדיון, אינטרס שבכוחו לגבור על האינטרס של המשיבות שלא להיות מוטרדות בשנית בגין אותה עילה, ועל האינטרס הציבורי במניעת כפל התדיינויות.

16.

ביסוד בקשת פיצול הסעדים שהגישה המבקשת עומד חששה מפני קביעה אפשרית, כי באי הצמדת המסדרון ליחידה שרכשה אכן הופר החוזה, אך יחד עם זאת, הסעד לו עתרה - סעד האכיפה - אינו בר ביצוע, שכן הצמדת המסדרון אינה אפשרית מבחינה משפטית. חששה זה של המבקשת נובע מתשובת המפקחת, שהוצגה בקדם המשפט, לפיה לא ניתן להצמיד מסדרון המוביל למדרגות חירום. טיבה של תשובת המפקחת והשלכותיה על תביעת המבקשת טרם התבררו בבית המשפט המחוזי ואיני מביעה כל עמדה בעניין; ואולם, אם אכן יתממש חששה של המבקשת, הרי שמניעת פיצול הסעדים תעמיד אותה בפני שוקת שבורה; ההצהרה בדבר הפרת החוזה תהא נעדרת כל משמעות אופרטיבית, שכן סעד האכיפה אינו בר ביצוע (בתסריט ממנו חוששת המבקשת), ומנגד סעד חלופי של פיצויים לא נכלל בתביעתה, ולא ניתן לה היתר לתבוע אותו בנפרד. במצב דברים זה, לא תוכל המבקשת להגיש תביעה כספית בגין אותה עילה, כאמור בתקנה 45. סבורתני, כי תוצאה כזו אינה צודקת. בנסיבות המקרה דנן, נחה דעתי, כי אינטרס המשיבות שלא להיות מוטרדות יותר מפעם אחת בגין אותה עילה, וכן האינטרס הציבורי שבריכוז כל התביעות הנובעות מאותה עילה באותו הליך - נסוגים מפני האינטרס של המבקשת במימוש זכויותיה המהותיות. אנמק.

17.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי סוגיית האפשרות המשפטית להצמיד את "מסדרון המריבה" ליחידה שרכשה המבקשת עלתה רק בישיבת קדם המשפט ובסמוך אליה הוגשה הבקשה לפיצול סעדים. עם זאת המשיבות טוענות, כי היה על המבקשת לצפות אפשרות העלאתה של סוגיה זו מבעוד מועד, ולכלול לפיכך סעד חלופי לפיצויים בכתב תביעתה. איני נדרשת להכריע במחלוקת בין הצדדים בשאלה, האם המבקשת יכולה היתה לצפות או צריכה היתה לצפות העלאתה של טענה לפיה לא ניתן להצמיד את המסדרון. זאת, משום שלטעמי, גם אם היתה קיימת אפשרות תיאורטית לצפות טענה לפיה המסדרון אינו ניתן להצמדה – והדבר אינו ברור כלל – אין בכך טעם מספיק לדחיית בקשת המבקשת לפיצול סעדים. דחייה כזו עלולה להוביל לפגיעה חמורה בזכויותיה המהותיות של המבקשת, כאשר מנגד דומה, כי קבלת הבקשה לא תגרום למשיבות טורח משמעותי נוסף, לעומת זה שהיה נגרם להן מהכללת סעד חלופי בכתב התביעה. למעשה, פיצול הסעדים עשוי אף לחסוך מהמשיבות טרחה, כפי שיפורט. בשאלה המהותית האם הופר החוזה אם לאו, סביר להניח כי ממילא יהיה בין הצדדים מעשה בית דין, כתוצאה מההתדיינות הנוכחית.

18.

לטעמי ראוי היה לפעול באחת משתי דרכים: או לאפשר למבקשת (דבר שלא התבקש על ידה) לתקן שוב את כתב תביעתה על ידי הכללת סעד חלופי של פיצוי, או ליתן לה, כבקשתה, היתר לפיצול סעדים, אם היתר כזה דרוש, בשים לב לסכום שיתבע בתביעה החלופית ולסמכות בתי המשפט (ראו: ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי , פ"ד מה(1) 177, 183 (1990) (להלן: עניין צברי ), דברי השופט לוין ). אם היה ניתן היתר לתיקון התביעה, ייתכן והיה מקום לפצל את הדיון בתביעה כזו ולדון תחילה במסגרתה בשאלות האם היתה הפרה, ואם כן - האם האכיפה אפשרית, ורק אם היה נקבע כי החוזה הופר אך לא ניתן לאכפו - לפנות לדון בשאלת הפיצויים. יפים לעניין זה דברי השופטת נתניהו בעניין צברי : "הדרך היעילה היא דווקא לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת האכיפה, שאם ייענה בית המשפט לסעד זה, יימצא הדבר מיותר לברר את שיעור הנזק היכול להיתבע רק לחלופין". כך בענייננו, אם תתקבל תביעת המבקשת לאכיפה, יתייתר הסעד החלופי של פיצויים וייחסך הדיון בו, באופן שישרת גם את האינטרסים של המשיבות ושל בית המשפט. כאמור, פיצול הדיון בסעדים החלופיים יכול היה להיעשות בפועל גם אילו נכללו הם באותו כתב תביעה. במקרה דנן בחרה המבקשת להגיש בקשה לפיצול סעדים ולא בקשה לתקן את תביעתה. העיקר הוא, שאין לחסום את דרכה לקבל סעד ראוי, אם יימצא כי אכן היתה הפרה של החוזה, אך החוזה אינו אכיף. החלטת בית המשפט המחוזי אינה מבטיחה זאת.

19.

סוף דבר: הערעור מתקבל. ניתן בזאת למבקשת היתר לפיצול סעדים, כך שתוכל להגיש תביעה כספית במקרה הצורך, וככל שהיתר להגשתה יהיה דרוש. איני מביעה עמדה בטענות הצדדים מעבר לכך. אין צו להוצאות.