ע"א 360-18 ע"א 360-18

1.בפתח הדברים יצוין כי מבקש העיון לא התבקש להשיב לתשובת המערערת לבקשת העיון, ולא ביקש אישור להגיש כתב טענות נוסף מטעמו בנדון. במצב דברים זה, דין תשובתו של מבקש העיון מיום 20.5.2024 להימחק.

2.לגופם של דברים – מבקש העיון עותר לעיין בהסכם הפשרה בין הצדדים אשר קיבל תוקף של פסק דין בהליך זה ביום 2.5.2023. בבקשה נטען כי מבקש העיון מייצג גורמים המעוניינים לעיין בהסכם הפשרה בשל עיסוקו של ההסכם בגביית חלף היטלי השבחה על-ידי רשות מקרקעי ישראל. לטענת מבקש העיון, הסכם הפשרה הוא חלק מפסק הדין ומשכך פומבי ומותר בפרסום.

3.המערערת מתנגדת לבקשת העיון וטוענת כי הסכם הפשרה אינו מתייחס כלל לתשלומים ולגביה של חלף היטלי השבחה, ומשכך מבקש העיון לא הצביע על כל נימוק המצדיק את העיון המבוקש. עוד נטען כי תוכנו של הסכם הפשרה לא פורט בפסק הדין, ומשכך הוא אינו פומבי ואינו מותר בפרסום. לטענת המערערת, מבקש העיון צריך היה לפנות למשיבה בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, לשם קבלת המידע הנדון. לבסוף נטען כי הסכם הפשרה הוא תוצר של הליך גישור ארוך ומורכב הנוגע למספר הליכים שהתנהלו בין הצדדים בערכאות השונות, וכי בחלק מן ההליכים האמורים אף התקבלו החלטות על איסור פרסום. משכך, ואף בשים לב לחיסיון החל על הליכי גישור, נטען כי יש לדחות את בקשת העיון.

4.המשיבה בהליך בחרה שלא להשיב לבקשת העיון.

דיון והכרעה

5.תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, קובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". הנה כי כן, נקודת המוצא להכרעה בבקשה לעיון בתיק בית משפט היא כי בהיעדר איסור שבדין, יש להתיר את העיון המבוקש, וזאת כנגזרת של עקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהתאם לכך, נפסק כי נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון להצדקת בקשתו הוא, ככלל, קל יחסית, וכי מתנגד העיון נדרש לשכנע בקיומו של טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון, ואף לספק הסבר קונקרטי ומפורט בנוגע לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים (ראו: ע"א 9131/18 שקל נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה (26.4.2022); בג"ץ 7662/17 אושירה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (3.9.2019)).

6.במקרה הנדון, מבקש העיון טען באופן לקוני וללא פירוט כי הוא מעוניין לעיין בהסכם הפשרה מאחר שהוא עוסק בחלף היטל השבחה מרשות מקרקעי ישראל. לטענת המשיבים, הסכם הפשרה כלל לא עוסק בסוגיה האמורה, ועיון בהסכם הפשרה מעלה על פני הדברים כי אכן אין בו התייחסות ישירה לנושא זה. ואולם, בהינתן הנטל הקל המוטל על מבקש העיון להצדיק את בקשתו, ולכך שלמבקש העיון יש עניין לבחון האם יש בהסכם הפשרה כדי להשליך על הסוגיה האמורה, אני סבורה כי הנטל בנדון הורם.

7.מנגד, איני סבורה כי המערערת הצביעה על טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון. המערערת טענה באופן כללי בלבד כי הסכם הפשרה הביא לסיומו של ההליך דנא לצד הליכים אחרים, וכי במסגרת ההליכים האחרים ניתנו החלטות בעניין איסור פרסום. ואולם, המערערת לא פירטה אם צווי איסור פרסום ניתנו בהליכים האמורים ואם עיון בהסכם הפשרה עלול לפגוע בצווים כאמור, ככל שניתנו. המערערת אף לא פירטה כל הסבר קונקרטי ומפורט בנוגע לפגיעה אחרת שעלולה להיגרם כתוצאה מעיון בהסכם הפשרה. בהקשר זה, לא למותר לציין כי ככלל החיסיון החל בהליכי גישור אינו חל על הסדר גישור, וממילא לא חל על הסדרי גישור שניתן להם תוקף של פסק דין (ראו: בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית, פסקה י"ח (31.12.2008)).

8.בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קיים איסור שבדין להתיר את העיון או כי המערערת הרימה את הנטל לשכנע כי אין להתירו (והשוו למקרה בו התבקש עיון בהסכם פשרה בנסיבות שבהן ההליך כולו התנהל בדלתיים סגורות: רע"א 7574/19 סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ, פסקה 13 (13.1.2020)). על כן, ובהתאם לעיקרון פומביות הדיון, מצאתי להתיר את העיון בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ומצוי בתיק בית המשפט.

9.העיון יתאפשר בכפוף לחתימתו של מבקש העיון על התחייבות בכתב אותה יפקיד במזכירות בית המשפט, ולפיה יימנע ממסירה או פרסום של מידע הפוגע בפרטיותו של כל אדם (אלא אם יקבל אישור לכך מבית המשפט).

העיון יתקיים במזכירות בית המשפט בשעות קבלת קהל.