ע"א 3666/18 ציון כוכבי נ. דן כוכבי

1.

בשנת 1996 הלווה המשיב 1 (להלן: המשיב ) למבקש סכום של 162,000 ש"ח לצורך תשלום חוב, וכנגדו שעבד המבקש את זכויותיו בדירה ברחובות (להלן: הדירה ). בהמשך, לווה המבקש סכומים נוספים מן המשיב. המבקש נכנס להליכי פשיטת רגל, ומצוי בהליך כינוס נכסים החל משנת 2009. במסגרתו, קבע המשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד ) כי גובה החוב של המבקש למשיב עומד על כ-815,000 ש"ח. הן המבקש הן המשיב ערערו על החלטת המנהל המיוחד. ביום 29.3.2018 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה ) את ערעור המבקש, וקיבל בחלקו את ערעור המשיב. בית המשפט קבע הוראות בנוגע לגובה הריבית על ההלוואות השונות, והורה למנהל המיוחד לערוך תחשיב חדש של החוב.

2.

ביום 17.5.2018 הגיש המבקש – שאינו מיוצג – ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, המכוון בעיקרו לגובה החוב. בבקשה שלפניי, מיום 14.4.2019 – שהובאה לעיוני רק ביום 30.4.2019 – עותר המבקש בבקשה שהוכתרה על ידו "בקשה דחופה", לאפשר לו, ככל שניתן להבין מהבקשה, לבצע פעולות שונות בנוגע לדירה – ואף למכרה לצורך פדיון חובותיו.

3.

דין הבקשה להידחות. הבקשה שלפניי היא למעשה בקשה לסעד זמני בערעור, אשר כידוע כדי שתתקבל נדרש שיתקיימו שני תנאים, שמקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור ומאזן הנוחות ( ע"א 9534/17

חברת חמודה חמודה בע"מ נ' בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ , פסקה 6 (26.2.2018)). המבקש לא הניח תשתית המלמדת כי אי מתן הסעד המבוקש יסב לו נזק בלתי הפיך לו יתקבל ערעורו (שם). זאת ועוד, מן הבקשה עולה כי בזו מבוקש דווקא לשנות מן המצב הקיים באופן שעלול להביא לפגיעה במשיב, על פני הדברים, וזאת מבלי שהוסבר בבקשה היבט הדחיפות הנטען בביצוע הפעולות האמורות לפני ההכרעה בערעור. בהינתן האמור, לא ניתן לקבוע שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, אף מבלי שאטע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור.

4.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

בשולי הדברים, אין לי אלא לשוב ולהזכיר את הערתו של חברי השופט נ' הנדל בהחלטתו מיום 8.3.2019, שאותה אביא במלואה: "הואיל והמבקש אינו מצליח להציג את עניינו, נראה שרצוי לפנות לסיוע משפטי. אמנם אדם רשאי לייצג את עצמו, אך בהינתן מצב זה עליו להגיש בקשות שניתן להבין אותן, את הקשר שלהן להליכים הנידונים ואשר עומדות במסגרות הדין הקיימות".