פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
3685/11 - ג'
ע"א
3872/11
ע"א
3902/11
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערער:
עו"ד ניסים אבולוף
נ ג ד
המשיבים:
1. בית"ר ירושלים אחזקות (2000)
בע"מ בפירוק
2. אגודת ספורט בית"ר ירושלים (בפירוק)
3. משה דדש
4. אהוד פדרמן
5. כ.ש.ב.ז (ח.מ) בע"מ
6. יעקב בן גור
בקשה מטעם המשיבים 5-6 לסילוק הערעורים שבכותרת
החלטה
לפניי בקשה מטעם המשיבים 5 ו- 6 להורות על סילוק הערעורים שבכותרת על-הסף, ככל שהערעורים נוגעים בהם . לטענת המשיבים 5 ו- 6, תוצאה זו מתחייבת שכן המועד להגשת ערעור כנגדם חלף-עבר זה מכבר. וכל כך למה? ובכן, לבית משפט זה הוגשו כמה בקשות עוקבות, מוסכמות, להארכת המועד להגשת הערעורים. בית המשפט נעתר לבקשות (בש"א 1083/11). אולם, לטענת המשיבים 5 ו- 6, הבקשות להארכת מועד הוגשו בהסכמת הצדדים למעט הסכמת המשיבים 5 ו- 6. לכן, כך סבורים המשיבים 5 ו- 6, הארכות המועד אינן חלות לגביהם, ופסק-הדין בעניינם הפך חלוט. לעומת זאת, המערערים עומדים על זכותם לכלול בערעוריהם טענות הנוגעות למשיבים 5 ו- 6.
ראוי להבהיר, כי המערערים והמשיבים 5 ו- 6 היו כולם בין הנתבעים בתביעה שהגישה המשיבה 1 בבית המשפט המחוזי. התביעה נגד המערערים התקבלה. לעומת זאת התביעה נגד המשיבים 5 ו- 6 נדחתה. במסגרת הערעורים שבכותרת מעלים המערערים, פה ושם, טענות הנוגעות במשיבים 5 ו- 6. כאמור, לדעת המשיבים 5 ו- 6 טענות אלה צריכות להיות מסולקות על-הסף.
לאחר עיון בטענות הצדדים וכן בתיק הבקשה להארכת מועד (בש"א 1083/11), באתי לכלל מסקנה כי אין להורות על סילוק הערעור כנגד המשיבים 5 ו- 6 על-הסף, אך יש לחייב את המערערים בתשלום הוצאות למשיבים 5 ו- 6.
עיון בבקשות הארכה שהוגשו בגדרי בש"א 1083/11 מלמד כי אלה נוסחו, לכל הפחות, באופן לא מדויק. כך למשל, הבקשה הראשונה להארכת מועד (מיום 9.2.2011) הוכתרה "בקשה בהסכמה", אך למעשה לא הסכימו לה כל המשיבים. יודגש כי בבקשה זו לא צוין מפורשות כי המשיבים 5 ו- 6 לא נתנו את הסכמתם להארכת המועד. בבקשה השלישית, מיום 12.5.2011, שאף היא הוכתרה "בקשה בהסכמה", נכתב כי "בקשה זו מוגשת על דעת ועבור כל הצדדים לערעור (למעט המשיבים 6-5 שהתביעה כנגדם נדחתה)...". מניסוח זה עשוי להשתמע כי המשיבים 6-5 "שהתביעה כנגדם נדחתה" אינם צדדים רלוונטיים לבקשה להארכת מועד, קרי: כי אינטרס שלהם אינו עלול להיפגע.
סבורני כי בהתנהלות זו במסגרת בש"א 1083/11 דבק פגם דיוני. לאור התנהלות זו, אין תֵמה על טענתם של המשיבים 6-5 – טענה שאין להתעלם ממנה – כי נתגבשה אצלם ציפייה שלא תועלנה טענות בעניינם בגדרי הערעורים שיוגשו, אם יוגשו.
ציפייה זו – נכזבה.
עם זאת, מן הראוי להבהיר כי ההחלטות שהאריכו את המועד לא היו מסויגות במובן שהמשיבים 6-5 טוענים לו. כמו-כן, לאור העובדה שבקשות הארכה הוגשו בתוך המועדים (תחילה המועד הקבוע בדין, אחר-כך המועדים שנקצבו בהחלטות בית המשפט); ולאור נימוקי הבקשות להארכת מועד, ובעיקר המשא-ומתן שהתנהל בין הצדדים (למעט המשיבים 6-5) שעשוי היה לייתר את הצורך בקיום הליכי ערעור – ניתן להניח, ככל הנראה ועל-פי אמות המידה הנוהגות, כי בית המשפט היה נעתר לבקשות הארכה גם אילו הובאה לפניו עמדת המשיבים 6-5.
בנסיבות העניין, אני סבור כי האיזון הראוי הוא להותיר על כנן את הודעות הערעור כפי שהוגשו, כך שכל היריעה תונח לפני ההרכב, אך בד-בבד יש לחייב את המערערים בהליכים שבכותרת, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות למשיבים 6-5 בסך של 5,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ו בתמוז
תשע"א (28.7.2011).
גיא שני
ר ש ם