פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
3713/12
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט צ' זילברטל
המערערת:
אוליצקי עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד ארז חבר, בתפקידו כמפרקה של
חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ
2. בנק מזרחי טפחות בע"מ
3. בנק לאומי לישראל בע"מ
4. הכונס הרשמי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 19.03.2012 בתיק פר"ק
35828-12-10, שניתן על-
ידי כבוד סגנית הנשיאה
ו' אלשיך
בקשת המערערת מיום 19.5.2013
תגובת המנהל המיוחד מיום 28.5.2013
בשם המערערת:
בשם המשיב 1:
עו"ד עופר דורון; עו"ד מוריה שלו
עו"ד ארז חבר
החלטה
הנשיא א' גרוניס:
1.
המערערת התחייבה לבצע עבודות עבור חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (להלן – מגדל הזוהר ). בתמורה לביצוע העבודות שולמה למערערת מקדמה על סך ארבעה מיליון ש"ח. לבקשת מגדל הזוהר הוציא המשיב 3 בשנת 1995 ערבות בנקאית לטובת מגדל הזוהר על סך ארבעה מיליון ש"ח. הערבות הוסבה לטובת המשיב 2, בנק מזרחי טפחות בע"מ (לשעבר טפחות. להלן – בנק מזרחי ), משום שהמקדמה שולמה מחשבון המתנהל בבנק מזרחי. ביום 25.6.2009 הוצאה ערבות מתוקנת, על סך 1,950,000 ש"ח, ובה המוטב הוא בנק מזרחי.
2.
המנהל המיוחד של מגדל הזוהר, הוא המשיב 1 (להלן – המנהל המיוחד ), פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לחלט חלק מכספי הערבות לטובת קופת הפירוק. זאת, משום שלטענתו חייבת המערערת כספים למגדל הזוהר.
ביום 19.3.2012 קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשיך ) כי כספי הערבות יחולטו ויועברו למנהל המיוחד. בעקבות פסק הדין הועברו הכספים, וכיום הם מצויים בידי המנהל המיוחד.
3.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור. ביום 13.3.2013 ניתן פסק דין בערעור (להלן – פסק הדין ). בפסק הדין קבענו כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי את הערבות שהעמידה המערערת ניתן היה לחלט רק לטובת בנק מזרחי (שמשמש כמוטב הערבות). בהתאם לכך, לא היה מקום לחלט את הערבות לטובת המנהל המיוחד. נוכח דברים אלה קבענו כך:
"מאחר שדעתנו היא שלא היה מקום לחילוט, יש לפעול בדרך הבאה: אם המנהל המיוחד אכן סובר שמגיעים לחברה כספים מן המערערת עליו לנקוט הליך משפטי תוך 45 ימים מהיום. במסגרת ההליך שיינקט תוכל המערערת לבקש כי הסכום שחולט בצירוף פירותיו יועבר לידיה ובלבד שתמציא ערבות בנקאית אוטונומית צמודה לטובת המנהל המיוחד. סכום הערבות יתאם את הסכום שמחזיק המנהל המיוחד. היה והמנהל המיוחד לא ינקוט הליך תוך 45 ימים, עליו להעביר את הסכום שבידיו למערערת תוך 55 ימים מהיום".
4.
ביום 1.5.2013 הגיש המנהל המיוחד בקשה ל"הארכת מועד לצורך הגשת תביעה". בבקשה נתבקשה ארכה של 30 ימים. לטענת המנהל המיוחד, הוא ניסה להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, אשר ימנעו צורך לנקוט הליכים משפטיים, אלא שניסיונות אלה לא צלחו והתברר כי יש הכרח בהגשת התביעה נגד המערערת. המערערת, מצידה, התנגדה נחרצות לבקשת המנהל המיוחד. ביום 6.5.2013 נקבע כי על המנהל המיוחד להשיב לתגובת המערערת, וזאת עד ליום 16.5.2013. המנהל המיוחד לא פעל בהתאם להחלטה, קרי, הוא לא השיב לתגובת המערערת.
לאחר מכן התברר כי ביום 5.5.2013 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפטור מאגרה, לה צורף נוסח של כתב תביעה נגד המערערת.
5.
ביום 19.5.2013 הגישה המערערת לבית משפט זה בקשה להורות למנהל המיוחד להשיב למערערת את כספי הערבות שחולטו, לטענתה, שלא כדין. בבקשה טענה המערערת כי ביום 27.4.2013 חלף המועד להגשת התביעה, ושביום 7.5.2013 חלף המועד בו חויב המנהל המיוחד להשיב למערערת את כספי הערבות שבידיו. זאת, משום שלשיטת המערערת ימי פגרת הפסח, החלה בתוך התקופה שנקצבה למנהל המיוחד, נספרים במניין הימים שנקצבו בפסק הדין. כמו כן, ציינה המערערת כי המנהל המיוחד לא ביקש הארכת מועד להשבת כספי הערבות, אלא רק ארכה להגשת מועד התביעה, ולכן ממילא יש להורות לו להשיב את כספי הערבות. עוד טענה המערערת כי הבקשה לפטור מאגרה, בצירוף טיוטת כתב תביעה, היא בגדר תביעה "על תנאי" בלבד, ואין לראותה כאילו מקיימת את הדרישה שנקבעה בפסק הדין. זאת, משום שעד המועד הנקוב בפסק הדין לא שולמה אגרה. יוער, כי לטענת המערערת, ממילא עילת התביעה העומדת למנהל המיוחד, אם קיימת, התיישנה לפני זמן רב.
ביום 28.5.2013 הגיב המנהל המיוחד לבקשת המערערת. לטענתו, משלא נענתה בקשתו להארכת מועד, פעל הוא במהירות לפתיחת הליך משפטי בתוך המועד שנקבע בפסק הדין. בהתאם לכך, ונוכח העובדה שאין למנות את ימי פגרת הפסח במניין הימים שנקצבו בפסק הדין, הרי שהבקשה לפטור מאגרה, וכתב התביעה שצורף לה, הוגשו במסגרת 45 הימים שנקצבו בפסק הדין. עוד טען המנהל המיוחד כי הטענה לפיה התביעה שהגיש היא "על תנאי" הינה טענה משוללת יסוד. זאת, בפרט נוכח העובדה שבפסק הדין נקבע כי על המנהל המיוחד לנקוט " הליך משפטי ". בנוסף, טען המנהל המיוחד כי הסיבה שבגללה לא הגיב להחלטת בית משפט זה מיום 6.5.2013 היא כי "לא קיבל העתק מהחלטת בית המשפט". לסיום, התנגד המנהל המיוחד באריכות לטענת ההתיישנות שהעלתה המערערת בבקשתה.
6.
הגענו למסקנה כי דין בקשת המערערת להידחות. תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת" (ההדגשה הוספה – א' ג'). בענייננו, טענת המנהל המיוחד היא כי משום שאין למנות את ימי פגרת הפסח, לא חלף המועד שנקצב בפסק הדין. תקנה 1 לתקנות בית המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983, קובעת כי פגרת הפסח תחול "מיום י"ד בניסן עד יום כ"א בניסן". בשנת תשע"ג, ימים אלה חלו כולם בתוך התקופה שנקצבה למנהל המיוחד בפסק הדין. שילוב הוראות אלה והחלתן על המקרה שלפנינו מלמדים כי הבקשה לפטור מאגרה, וטיוטת כתב התביעה שצורפה לה, הוגשו ביום ה-45, קרי במסגרת הזמן שנקצב למנהל המיוחד בפסק הדין. מובן, כי אין אנו מביעים דעה באשר לתוצאות האפשריות של ההליך המשפטי שנקט המנהל המיוחד ואשר יתנהל בין הצדדים, לרבות בשאלת ההתיישנות אשר נזכרה בבקשת המערערת ובתגובת המנהל המיוחד.
יחד עם זאת, ראינו לנכון להעיר שלפי הרישום במערכת בית המשפט, ההחלטה מיום 6.5.2013 הומצאה למשרדו של המנהל המיוחד ביום 8.5.2013, שעה 14:47. לא הייתה הצדקה, אם כן, לכך שהמנהל המיוחד לא הגיב להחלטה.
7.
בקשת המערערת נדחית אפוא. בנסיבות שתוארו לעיל, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' בסיון התשע"ג (29.5.2013).
ה נ ש י א
ש ו פ ט
ש ו פ ט