ע"א 3715/17 אביעד ויסולי נ. משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ

לפניי בקשה מכוח תקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לעיון מחדש בגובה העירבון אשר נקבע על ידי המזכירה הראשית בערעור שבכותרת - 35,000 ש"ח (ויצוין כי בניגוד למשתמע מסעיפים 3-2 לבקשה, סכום העירבון בערעור זה אכן נקבע על ידי המזכירה הראשית). המערער טוען כי יש מקום להפחית את העירבון לכדי סכום של 10,000 ש"ח לכל היותר. המשיבה מתנגדת לבקשה.

הערעור מופנה כנגד פסק דין של בית המשפט המחוזי הדוחה את תביעת המערער לתשלום שכר טרחת עורך דין בסכום של 250,000 ש"ח (ולמען שלמות התמונה אציין כי בתחילה כללה התובענה עילות נוספות, אולם בהמשך הדרך ביקש המערער למחוק אותן). לטענת המערער, העירבון שנקבע גבוה מן הראוי בשים לב למכלול הנתונים הרלוונטיים. בבקשתו כלל המערער מדגם של שישה ערעורים אחרים העוסקים אף הם, כך על פי הנטען, בענייני שכר טרחת עורך דין. הוא ציין כי על פי בדיקתו, סכומי ההוצאות שנפסקו בערעורים אלה נעים בין 20,000-0 ש"ח וזאת אף שלגישתו שווי הערעורים ומורכבותם גבוהים יותר מן השווי והמורכבות של הערעור דנן (סעיפים 8-7 לבקשה). כאמור, המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, בין היתר, כי מדובר בהליך מורכב ורחב היקף וכי אופן התנהלות המערער תכביד על ניהולו.

בחנתי את הבקשה על רקע אמות המידה החלות בעניין והחלטתי להיעתר לה באופן חלקי.

כידוע, העירבון נועד להבטיח את הוצאות המשיבים בערעור, ככל שייפסקו, ולאפשר להם להיפרע ללא צורך בהליך משפטי נוסף. משכך, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם, בין היתר, מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי מושא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. מדובר, כמובן, באומדן בלבד ולא במדע מדויק (בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי.בי.אי.

ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ

(28.10.2001)).

מטבע הדברים, אין מקום להידרש לתקפות המדגם אותו ערך המערער ולתוצאותיו, וממילא אין מקום לבסס עליו את קביעת גובה העירבון (ראו והש וו, רע"א 4763/12

ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ

(8.7.2012); רע"א 4672/14

גליק נ' מדינת ישראל (31.7.2014); רע"א 1329/15

שפירא נ' מדינת ישראל (30.3.2015)). אף על פי כן, מוכן אני לקבל את טענת המערער לפיה קיימים בענייננו מספר שיקולים המובילים לכלל מסקנה כי גובה העירבון הראוי נמוך מכפי שנקבע. בהקשר זה אציין את שווי ההליך, שאינו גבוה יחסית; את קיומה של משיבה אחת בלבד; ואת סכום ההוצאות המתון יחסית אשר נפסק על ידי הערכאה הדיונית (15,000 ש"ח). יחד עם זאת, איני סבור כי ניתן לקבוע באופן קטגורי שמדובר בהליך "פשוט" ו"מצומצם", כפי טענת המערער (גם אם אינו רחב היקף או מורכב מאד). לעניין זה אציין כי המערער עצמו בחר להגיש כתב ערעור המחזיק 16 עמודים אשר כתובים בצפיפות יחסית וכוללים טענות מטענות שונות.

נוכח האמור לעיל, ומשהבאתי בחשבון גם את סכומי העירבון הנוהגים בבית משפט זה, החלטתי להפחית את העירבון לכדי סכום של 24,000 ש"ח. עירבון בסכום זה יופקד עד ליום 3.8.2017, שאם לא כן יירשם הערעור לדחייה כמקובל.