רע"א 1329/15 דוד שפירא נ. מדינת ישראל

1.

עניינה של הבקשה שלפניי בדחיית תביעת המבקש לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לכאורה עקב מעצרו בהפגנה שהשתתף בה בשנת 2005 (להלן: ההפגנה ); ועקב הליך פלילי שנוהל נגדו בעניין זה. הרקע הנחוץ לענייננו פורט בהרחבה בפסק הדין של בית משפט השלום, ויובא להלן בתמצית. המבקש נעצר על ידי המשיב 2 – קצין משטרה – עת שנשא נאום בהפגנה, זאת לאחר שהאחרון התרשם שהמבקש קורא למפגינים לחסום את הכביש. המבקש התנגד למעצר משסבר שזה אינו חוקי, ולטענתו הופעל עליו כוח בלתי סביר על ידי השוטרים שנכחו במקום, בצד התנהגות בלתי הולמת מצד קצין המשטרה. כמה שבועות לאחר אירועים אלה הוגש נגד המבקש כתב אישום שייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; התנהגות פסולה במקום ציבורי העלולה להביא להפרת השלום; איומים; והעלבת עובד ציבור (להלן: כתב האישום ). הקראת כתב האישום נדחתה כמה פעמים עקב טענות המבקש וסנגורו כי לא הועבר לעיונם מלוא חומר החקירה, ובאופן ספציפי תיעוד וידאו שצילמה המשטרה בהפגנה. הן המשטרה הן התביעה הכחישו כי ההפגנה תועדה בווידאו. דא עקא, ערב ישיבת ההוכחות הראשונה – כשנה ומחצה לאחר שהוגש כתב האישום – נמצאה קלטת המכילה את התיעוד האמור. משבית המשפט שלפניו התנהל ההליך הפלילי סרב לבקשת באת כוח המדינה לדחות את הדיון כדי שהקלטת תועבר לעיון הסנגור, כתב האישום נגד המבקש בוטל בהסכמתו.

2.

מסכת זו היא שעמדה בבסיס תביעתו של המבקש לפיצויים שהוגשה בשנת 2012 ושבגדרה תבע הוא פיצוי בסך של 275,000 ש"ח בגין מעצרו ובגין התנהגות השוטרים כלפיו; כמו גם פיצוי בסך של 90,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לו מניהול ההליך הפלילי והוצאות הגנתו. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ע' חן-ברק ) דחה ביום 20.2.2014 את תביעת המבקש. לעניין המעצר נקבע כי זה היה מוצדק וחוקי; וכי אין לומר כי התנהלות המשטרה חרגה ממתחם הסבירות באופן שמצדיק הטלת אחריות בנזיקין. אשר להליך הפלילי צוין כי הגשת כתב האישום הייתה מוצדקת נוכח הראיות שנאספו באותה עת נגד המבקש; וכי הכחשת קיומו של תיעוד הווידאו ומציאתו בדיעבד רק ערב ישיבת ההוכחות הראשונה הביאו לדחיות ממושכות בניהול ההליך, אך פגם זה הביא לכך שהמדינה הסכימה לחזור בה מכתב האישום, שאלמלא כך אפשר והיה מורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו או בחלקן. המבקש ערער על פסק הדין.

3.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן

והשופטים ד"ר ע' זרנקין ו א' טובי ) דחה ביום 20.1.2015 את הערעור, בקובעו כי אין עילה להתערב בעובדות כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום באשר למעצר המבקש; וכי קביעותיו של בית משפט השלום בכל הנוגע להגשת כתב האישום נגד המבקש וניהול ההליך הפלילי מקובלות עליו מהטעמים שפורטו בפסק הדין.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה שב המבקש על טענותיו הן לעניין מעצרו, הן אשר לניהול ההליך הפלילי. לטענת המבקש, מעצרו בהפגנה היה בלתי חוקי משום שלא קרא למשתתפי ההפגנה לחסום כבישים אלא נאם בשבח חופש הביטוי וחופש ההפגנה. בנסיבות אלו – כך המבקש – הייתה לו זכות להתנגד למעצר. עוד מוסיף המבקש כי התנהגות קצין המשטרה לאחר מעצרו הייתה התנהגות משפילה העולה לכדי תקיפה. לעניין ההליך הפלילי גורס המבקש כי ביטול כתב האישום שהוגש נגדו מהווה "הודאת בעל דין" מטעם המדינה כי לא היה יסוד להגשתו מלכתחילה, ומשכך יש לראות בהוצאות שהוציא עבור הגנתו בהליך הפלילי כנזקים שנגרמו לו עקב רשלנות המשיבים במעצרו ועקב רשלנותם בניהול ההליך שהתארך יתר על המידה עקב הכחשת קיומה של הקלטת על ידי המשטרה והתביעה.

5.

התבקשה תשובת המשיבים. המשיבים בתשובתם סומכים ידיהם על הכרעותיהן של הערכאות הקודמות. לעמדתם, הבקשה דנן אינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" ויש בה ניסיון לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. לגופם של דברים טוענים המשיבים, במישור המעצר, כי צדקו הערכאות הקודמות שקבעו כי מעצר המבקש היה חוקי. אשר להגשת כתב האישום נגד המבקש וניהול ההליך הפלילי נגדו נטען כי עצם ביטול כתב האישום אינו מלמד על היעדר בסיס להגשתו; וכי התנהלות המשטרה והתביעה אינן עולות כדי רשלנות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה מצאתי כי נוכח אמת המידה המקובלת בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" (ראו ע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 7058/15 בר עוז נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 3 (24.11.2015) ) דינה להידחות. טענות המבקש באשר למעצרו בהפגנה והתנהגות השוטרים מיד לאחר מכן מכוונות לקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, שאושרו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ומשכך אינן מקימות עילה ליתן רשות לערער "בגלגול שלישי", בהיותן נטועות בנסיבות הקונקרטיות של העניין. אף לא מצאתי כי בהיות ההכרעות יישומיות בעיקרן עולה מהן שאלה עקרונית המצריכה דיון לפני בית משפט זה ב"גלגול שלישי". גם ביתר טענות המבקש במישור ההליך הפלילי שנוהל נגדו אין כדי להצדיק מתן רשות כאמור, שכן הן תחומות בדל"ת אמות המקרה. בשולי הדברים אוסיף כי טענות המבקש לפיצוי בגין הוצאות הגנתו שעונות, בין היתר, על עילה לפי סעיף 80 לחוק העונשין [נוסח משולב], התשל"ז-1977, ברם – כפי שציינו המשיבים בתשובתם – אין מקומה של עילה זו בהליך אזרחי כבענייננו.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.