ע"א 5065/17 פלוני נ. פלוני

המזכירה הראשית העמידה את העירבון בערעור שבכותרת, שעניינו ערעור פסלות, על סכום של 15,000 ש"ח. בגדר הבקשה שלפניי מבקש המערער כי אפחית את גובה העירבון לכדי סכום של 5,000 ש"ח, וזאת מן הטעם שמדובר בערעור ממוקד ופשוט ונוכח סיכוייו הגבוהים של הערעור, כך על פי הנטען. המשיב מתנגד לבקשה.

על רקע הטענות אשר הועלו על ידי הצדדים, דומני כי יש מקום לחדד את דבר קיומם של שני "מסלולים" שונים ומובחנים להפחתת גובה העירבון: האחת, פטור (מלא או חלקי) מהפקדת עירבון; והשני, בחינה מחדש ("מעין ערר") של סכום העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית (תקנה 430 לתקנות האמורות). על מנת לזכות בפטור מהפקדת עירבון, נדרשים להתקיים שני תנאים

מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית; והשני, סיכויים ממשיים להצלחת ההליך (למשל, בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)).

ואילו לשם קבלת בקשה לבחינה מחדש נדרש יוזם ההליך לשכנע כי גובה העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית גבוה מן הראוי בנסיבות העניין, וזאת בשים לב למכלול מאפייניו של ההליך (למשל, רע"א 1723/91 נסטל נ' בר נוי , פ"ד מה(5) 83; רע"א 1329/15 שפירא נ' מדינת ישראל , פיסקה 1 (30.3.2015). לשיקולים הרלוונטיים לקביעת גובה העירבון ראו באופן כללי, בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ

(28.10.2001)).

בענייננו, המערער כלל אינו טוען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד את העירבון שנקבע, וממילא אין מקום למתן פטור חלקי מעירבון. בנוסף, לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובתשובת המשיב לערעור (אשר הוגשה בד בבד עם הגשת תשובתו לבקשת הפטור), והבאתי בחשבון גם את סכומי העירבון הנוהגים בבית משפט זה במסגרת ערעורי פסלות, נחה דעתי כי סכום העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית אינו גבוה מן הראוי בנסיבות העניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. העירבון יופקד עד ליום 17.7.2017, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה כמקובל.