ע"א 1227/20סהר שוקר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להפחתת סכום העירבון בערעור שבכותרת. מדובר בערעור פסלות שבו קבעה המזכירה הראשית שעל המערער להפקיד עירבון בסך של 15,000 ש"ח. המערער סבור כי יש להפחית את העירבון לכדי סכום של 1,000 ש"ח.

בערכאת הערעור קיימים שני "מסלולים" שונים ומובחנים להפחתת גובה העירבון: האחד, פטור (מלא או חלקי) מהפקדת עירבון; והשני, בחינה מחדש ("מעין ערר") של סכום העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית (תקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וראו ע"א 5065/17 פלוני נ' פלוני (6.7.2017)). לטענת המערער בקשתו מוגשת לפי תקנה 430 הנ"ל כלומר מכוח המסלול הדיוני השני (דהיינו בחינה מחדש של סכום העירבון שקבעה המזכירה הראשית). ואולם, מעיון בבקשתו עולה כי היא כוללת גם נימוקים הנשמעים בבקשות פטור המוגשות לפי המסלול הדיוני הראשון (בנוגע למצבו הכלכלי).

לאחר שבחנתי את בקשת המערער להפחתת גובה העירבון הן בהתאם למסלול הדיוני הראשון הן בהתאם למסלול הדיוני השני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה

להידחות.

בכל הנוגע למסלול הדיוני הראשון, סכום העירבון שנקבע במקרה דנן אינו חורג מסכומי העירבון המקובלים בערעורי פסלות דומים. בכל הנוגע למסלול הדיוני השני יובהר כי מתן פטור מהפקדת עירבון (או הפחתתו) מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים : האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית; והשני, סיכויים ממשיים להצלחת ההליך (ראו למשל, בשג"ץ 4934/14

גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014)). עיינתי בבקשה ובנספחיה ואיני סבור כי זו מניחה תשתית עובדתית מלאה, מבוססת ועדכנית בנוגע למצבו הכלכלי של המערער. יצוין כי בהליכים אחרים שניהל המבקש בבית משפט זה, שילם הוא אגרה והפקיד עירבון לאחר שבקשותיו למתן פטור נדחו (ראו למשל ע"א 8949/17 וכן העירבון שהופקד ברע"א 6212/19 בסך של 7,000 ש"ח אשר הושב למערער זה מכבר ). כן יודגש כי עסקינן בהליך של ערעור פסלות ולאחר עיון בכתב הערעור ובשים לב למבחנים הנוהגים ביחס לפסילתם של שופטים, אינני סבור כי ההליך מגלה, על פני הדברים, עילה להתערבותה של ערכאת הערעור, ובוודאי שלא ניתן לומר עליו כי סיכוייו ממשיים. משכך, לא מתקיים התנאי השני למתן פטור הנזכר לעיל וממילא אין מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית. העירבון יופקד עד ליום 8.3.2020 שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהודעה נוספת.