רע"א 6692/20 אליאב סורני נ. עיריית באר שבע

לפניי בקשה להפחתת סכום העירבון ולחילופין להארכת מועד להפקידו. בפתח הדברים אבהיר, כי בערכאת הערעור קיימים שני "מסלולים" שונים ומובחנים להפחתת גובה העירבון: האחד, פטור (מלא או חלקי) מהפקדת עירבון; והשני, בחינה מחדש (מעין "ערר") של סכום העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית (תקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) (ראו למשל: ע"א 1227/20 שוקר נ' מדינת ישראל (1.3.2020); ע"א 4316/20 לב נ' אלקובי (2.8.2020)). המסלול הראשון מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית; והשני, סיכויים ממשיים להצלחת ההליך (ראו למשל: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014); ע"א 4935/20 פלוני נ' פלונית (5.8.2020)). לעומת זאת, במסלול השני נדרש יוזם ההליך לשכנע כי גובה העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית גבוה מן הראוי בנסיבות העניין, וזאת בהתחשב במכלול מאפייניו של ההליך.

ככל שהבקשה נבחנת במשקפי ה"מסלול" שעניינו פטור (מלא או חלקי) מהפקדת עירבון, הרי שהמבקש לא צירף תשתית עובדתית ולו מינימאלית באשר למצבו הכלכלי, ולכך אצרף את העובדה שכאשר מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", מטבע הדברים סיכויי ההליך נמוכים יחסית.

עם זאת, במשקפי מסלול ה"בחינה מחדש" של גובה העירבון, בשים לב למהות ההליך ולהיקפו וכן נוכח העובדה שמדובר במשיבה אחת בלבד, ראיתי להפחית את גובה העירבון כך שיעמוד על סך של 15,000 ש"ח.

בשולי הדברים אציין כי אין בידי לקבל את טענות המשיבה, שכן הפקדת עירבון לא נועדה לשמש מכשיר לגביית הוצאות שפסקה ערכאה אחרת (ע"א 8553/08 ואלדמן נ' ביאליסטוצקי (30.4.2009); ע"א 4735/10 טננבוים נ' ליבוביץ (28.7.2010)).

העירבון בסך 15,000 ש"ח יופקד עד ליום 20.12.2020, אחרת יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהודעה נוספת.