רע"א 1329/15 דוד שפירא נ. מדינת ישראל

1.

העירבון בהליך זה - בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה, בו נדחתה תביעת פיצויים שהגיש המבקש - הועמד בידי המזכירה הראשית על סך של 25,000 ש"ח, ובבקשה שבפניי עותר המבקש לפטור מהפקדתו ולחלופין להפחתתו לסך של 1,000 ש"ח.

תחילה טוען המבקש כי נפל פגם באופן קביעת העירבון, שכן זה נקבע מבלי שהתאפשר לו להביע עמדתו בעניין מראש וכן ללא הנמקה. טענה זו אין בה ממש. על פי הדין והפרקטיקה הנוהגת עירבון אכן נקבע דרך כלל על ידי המזכיר הראשי על יסוד נתוניו האובייקטיביים של ההליך כפי שהם עולים מן התיק, בהתאם לסמכותו מכוח תקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בקביעת גובה העירבון, אשר נועד להבטיח את יכולתו של המשיב בערעור להיפרע בגין הוצאותיו בהליך, ככל שייפסקו, נלקחים בחשבון, בין היתר, מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת.

ככל שמי מבעלי הדין סבור כי הסכום שנקבע אינו מאזן נכונה בין השיקולים הרלבנטיים או שקיימים נתונים פרטניים אשר אינם עולים מן התיק ולא נלקחו בחשבון (המצדיקים פטור מעירבון, הפחתת הסכום או הגדלתו) רשאי הוא לעתור לפני הרשם, בהתאם להוראת תקנה 430 הנ"ל, "לעיון ולהכרעה", כ"מעין ערר" על קביעת המזכיר הראשי (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1081 (מהדורה אחת עשרה, 2013); רע"א 1723/91 נסטל נ' בר נוי , פ"ד מה(5) 83, 86 (1991)). כך נעשה במקרה דנן ולא נפל בזאת פגם, וגובה העירבון הראוי ייבחן על ידי בשים לב לטענות ולנתונים שפרש המבקש בבקשה שבפניי.

2.

לגופם של דברים טוען המבקש כי יש לפטור אותו מהפקדת עירבון ולחלופין להפחית את שיעורו, שכן סכום העירבון שנקבע אינו הולם את ההליך דנן, ובהקשר זה עומד הוא, בין היתר, על מהות ההליך, מיהות הצדדים להליך ועל פערי הכוחות ביניהם. כן טוען המבקש כי יש להפחית את סכום העירבון נוכח מצבו הכספי.

תחילה אדרש לטענת המבקש בדבר היעדר יכולת כלכלית. הגם שהמבקש הגיש בקשה שאורכה אינו מבוטל והכוללת טענות רבות צירף הוא לתמיכה בטענתו לעניין חוסר היכולת הכלכלית - שהיא הטענה המרכזית עליה היה עליו לבסס בקשתו -

תצהיר אותו ערך לצורך בקשת הפטור שהגיש בערכאה קמא, העדכני לאפריל 2014 (לפני כשנה). מכאן כי המבקש לא פרש מידע מלא ועדכני להוכחת מצבו, וגם המסמכים שצורפו אינם עדכניים. כמו כן, לא שוכנעתי על יסוד החומר שהוצג כי אין באפשרות המבקש ליטול הלוואה לצורך גיוס סכום העירבון (בין היתר בשים לב לפער בין שווי נכס המקרקעין שבבעלותו ליתרת ההלוואה שנטל כנגדו, וראו גם החלטת כב' השופט ח' שרעבי מיום 1.7.2014 בהליך שהתנהל בערכאה קמא), ומכל מקום לא התייחס הוא לאפשרות העומדת לו לגייס את הסכום בעזרת בני משפחה ומכרים. בנוסף לא הבהיר המבקש כיצד הוא נושא בעלויות ייצוגו המשפטי וכיצד גייס את סכום העירבון אותו הפקיד בערכאה קמא. חוסרים אלו בולטים בפרט על רקע ההחלטות שניתנו בבקשות שהגיש המבקש לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון ולהפחתת סכומו בבית המשפט המחוזי (החלטות מיום 1.7.2014 ומיום 22.9.2014). על כן הטענות לעניין המצב הכלכלי, כפי שהועלו, אינן מצדיקות לפטור את המבקש מהפקדת עירבון או להעמידו על סכום זניח.

3.

לצד האמור יש להדרש לטענות הכלליות שהעלה המבקש לעניין מהות ההליך. יובהר בהקשר זה כי בשונה מטענת המבקש הסכום שנקבע על ידי המזכירה הראשית אינו חורג, וודאי שלא באופן משמעותי, מהסכום המקובל בהלכים כגון דא בשים לב לנסיבות הכלליות של העניין, ואין מקום ל"חישובים הסטטיסטיים" שפירט המבקש בבקשתו לתמיכה בטענה כי הסכום אינו הולם (כפי שהובהר לבא-כוח המבקש בהחלטה שניתנה בבקשה דומה שהגיש בהליך אחר (רע"א 4672/14 גליק נ' מדינת ישראל (31.7.2014)) וכן בהחלטה בבקשה שהגיש המבקש במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא (החלטה מיום 22.9.2014)). כן יש לדחות את טענת המבקש לפיה אין לחייב בהפקדת עירבון את היוזם הליך ערעורי המופנה כלפי המדינה וההשוואה אותה עורך המבקש בין הצדדים בהקשר דנן אינה במקומה. עוד אציין כי על פני הדברים סיכויי ההליך, שהינו הליך "בגלגול שלישי", אינם מצדיקים לפטור את המבקש מהפקדת עירבון, וכן יש ליתן משקל לסכום ההוצאות שנפסק בערכאה קמא.

יחד עם זאת בשים לב למצב הכלכלי הנטען (הגם שזה כאמור לא הוכח כדבעי), לפערי הכוחות בין הצדדים ולהיקף ההליך ראיתי להפחית את סכום העירבון במידה מסוימת ולהעמידו על סך של 17,000 ש"ח.

עירבון כאמור יופקד בתוך 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה למבקש, ולא - יירשם ההליך לדחיה.