עע"מ 4407/20אלי ציפורי נ. הממונה על חוק חופש המדע - משרד הפנים

המערער, אשר עותר להפחתת העירבון שנקבע על ידי המזכירה הראשית בהליך שבכותרת (בסכום של 20,000 ש"ח), מעלה בבקשתו שלל טענות כנגד התנהלות המזכירות, ואף כנגד התנהלותם של רשמי בית המשפט הדנים בבקשות לפטור מעירבון המוגשות לבית משפט זה. בין היתר טוען המערער כי בעת קביעת שיעורי העירבון נוקטת מזכירות בית המשפט "ב'שיטה' פסולה ויש יגידו מושחתת, להפחתת נטל התיקים על בית המשפט העליון והפיכתו ל'בית משפט לעשירים'". טענות אלה משוללות כל יסוד וגם אם יש למערער ביקורת כלפי התנהלות המזכירות אין להלום הטחת האשמות שווא לא מבוססות כלפיה והדברים נכונים במיוחד כאשר טענות מסוג זה מועלות על ידי בעל דין מיוצג (ראו והשוו, בש"א 5943/20 ג'ולידוב נ' חמד , פיסקה 6 (3.9.2020)). יוער כי אין כל פגם בכך שהמזכירה הראשית קבעה את שיעור העירבון עם הגשת ההליך, כפי סמכותה בדין (ראו והשוו, רע"א 1329/15 שפירא נ' מדינת ישראל (30.3.2015)). כמו כן עיון בתיק מלמד כי המזכירה הראשית הוסיפה את חתימתה לצד שיעור העירבון שנקבע על ידה.

לגופו של עניין טוען המערער כי אין הלימה בין שיעור העירבון שנקבע במקרה זה לבין שיעור ההוצאות הצפוי בהליך ולעניין זה מפרט הוא 20 מקרים של ערעורי עתירה מינהלית (עע"מ) שהוגשו לבית משפט זה, וכן את סכום ההוצאות שנפסק בהם, ומנתונים אלה עולה לשיטתו כי תוחלת סכום ההוצאות הצפוי בהליך הינה 1,600 ש"ח בלבד. עוד טוען המערער כי בשום מקרה לא נפסקו בערעור הוצאות נגד עותר מעל 10,000 ש"ח. ואולם, טענה זו אין בה ממש (ראו למשל סכומי ההוצאות שנפסקו בעת האחרונה בערעורים הבאים אשר הופנו אף הם כנגד פסקי-דין שניתנו לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998: עע"מ 2271/19 (הוצאות בסך כולל של 40,000 ש"ח) ועע"מ 4086/19 (הוצאות בסך של 20,000 ש"ח); ודוקו, בערעורי עתירה מינהלית נפסקים לעתים הוצאות בסכומים משמעותיים ביותר). גם ה"בדיקה" שערך המערער בנוגע לסכומי העירבון שנקבעו על ידי הרשמים של בית משפט זה בעבר בתיקי עע"מ אין בה ממש, ואין זה ברור מדוע בחר המערער לכלול ברשימה 20 תיקים בלבד, וברי אין מדובר ב"מדגם" מייצג.

יפים לעניין זה דברי כבוד השופט ד' מינץ בבש"מ 2220/20 ויסולי נ' עירית חיפה (1.4.2020) (להלן: עניין ויסולי ), שם הועלו על ידי בא-כוח המבקשת דשם (המייצג את המערער דכאן) טענות דומות לאלה שהועלו בענייננו:

"כאמור, המערערת טענה כי יישום הקריטריונים הרלוונטים לעניין קביעת גובה הערובה במקרה זה מוביל למסקנה כי גובה העירבון צריך היה לעמוד על סכום שלא יעלה על 5,000 ש"ח. בנוסף, המערערת חישבה ומצאה כי גובה העירבון "ההוגן" לשיטתה עומד על סכום מדויק של 1,762 ש"ח. זאת, על פי חישוב מתמטי שתוצאותיו משקפות לטענת המערערת את גובה ההוצאות הצפוי והמשוער שייפסק נגדה אם ידחה ערעורה, וממנו נגזר לשיטתה גובה העירבון הראוי. לצורך חישוב גובה ההוצאות המשוער, ביקשה המערערת כאמור להסתמך על פירוט תיקי ערעור שונים על עתירות מנהליות שנדונו לפני בית משפט זה, בהתייחס לחישוב אחוז ההליכים שנדחו מתוך 'מדגם' זה, אחוז המקרים שבהם נפסקו הוצאות וממוצע גובה ההוצאות שנפסקו באותם הליכים.

אבהיר כבר עתה, כי אין מקום להידרש לחישוב המתמטי עליו ביקשה המערערת להסתמך. סכום ההוצאות אשר צפוי להיפסק בהליך מסוים אינו עניין הנתון לחישוב בדרך של עשיית שימוש בנוסחאות מתמטיות מדויקות [...] מעבר לכך שכלל לא ברור האם ניתן להסיק לענייננו מהבדיקה המדגמית שערכה המערערת, הרי שהשאלה אם סכום העירבון שנקבע חורג מהסכום המקובל בהליכים כגון דא נעשית בהתייחס למכלול נסיבות העניין שפורטו, ולא על פי חישוב מתמטי. מכאן אפוא כי אין כל בסיס לטענת המערערת כי 'סכום העירבון ההוגן' עומד כאמור על הסכום המוצע על ידה" [שם, פיסקאות 8-7].

לבסוף ובכל הנוגע לטרונייתו של המערער בנוגע להיקף ההנמקה של החלטות הניתנות בבקשות לפטור מעירבון, יובהר כי טיבה של ההנמקה אינו נבחן לפי אורכה או מידת הפירוט שבה, אלא היא נמדדת תמיד באופן ענייני לפי נסיבות המקרה, כפי שהודגש בעניין ויסולי , בפיסקאות 12-11 וכן בבש"א 5837/20 ורדי נ' בועז (3.9.2020).

מכל מקום, בשים לב לכך שהמשיבים הותירו את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט ובהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק בבית המשפט קמא (10,000 ש"ח) ומטעמים אלה בלבד יופחת העירבון לכדי סכום של 10,000 ש"ח.

העירבון יופקד עד ליום 16.9.2020 שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהודעה נוספת.