ע"א 3743/00 מדינת ישראל נ. כמאל נבואני

נגד המשיבים הוגש כתב אישום בו הואשמו בעבירות של יבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירות לפי סעיפים 13 + 19א, ו7-(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973- ולפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. על פי האמור בכתב האישום המשיבים הגיעו ברכב אל גדר המערכת שבגבול ישראל-לבנון. אדם שעמד בסמוך לצד הלבנוני של הגדר השליך לעבר המשיב 2 שיצא מן הרכב חבילה אשר נתפסה בדוקרני גדר המערכת, אשר הכילה 1503.30 גרם נטו סם מסוכן מסוג הרואין.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופט ח' גלפז) נעתר לבקשה, בקובעו כי נוכח מסוכנותם של המשיבים, כפי שהיא עולה מהמעשים המיוחסים להם, ועברם הפלילי, ובכלל זה העובדה כי נגד המשיב 1 תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה, אין הצדקה לשחררם לחלופת מעצר. ערר שהוגש מטעם המשיבים לבית משפט זה - נדחה. תשעת חודשי המעצר עומדים בפני סיום, ובפניי בקשה מטעם המשיבה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

בדיון בערר טענה באת-כוח המשיבה, כי מסוכנותם של המשיבים מחייבת את הארכת מעצרם. לטענתה, הארכת המעצר נדרשת מכיוון שבקשות שונות שהוגשו מטעם ההגנה גרמו להימשכות ההליכים, ולכן, אין מנוס אלא להאריך את המעצר.

באי-כוח המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם, כל הבקשות שהוגשו מטעמם היו מוצדקות, ואין לתלות בסניגוריה את האשמה לכך שהמשפט לא התנהל בקצב הרצוי. לטענתם, משפטם של המשיבים צפוי להימשך עוד זמן רב, ומטעם זה יש לשחררם לחלופה.

דין הבקשה להתקבל.

בית משפט זה קבע לא פעם כי חזקת המסוכנות הנלווית לעבירות סמים היא כה גבוהה, עד כי לרוב אינה מאפשרת להסתפק בחלופת מעצר. (ראו לדוגמא בש"פ 2440/98 שחאדה נ' מדינת ישראל (השופט י' זמיר)). בדחותו את עררם של המשיבים על המעצר קבע בית משפט זה (מפי השופט מ' חשין):

"הלכה מכבר היא כי מי שמעסיקים עצמם בסחר בסמים מסוכנים - לא כל-שכן בכמות כה גדולה של סם הירואין, כבענייננו - אין חזקת המסוכנות נסתרת בעניינם אלא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות במיוחד. נסיבות מעין-אלו לא הוכחו".

אכן חלפו תשעת חודשי המעצר ומשפטם של המשיבים התנהל בעצלתיים. הצדדים הטיחו זה בזה את האשמה לעניין התמשכות המשפט. אפשר שאין אשם באיש והסניגורים אכן רק מיצו את זכויותיהם בהליכי הביניים שקיימו במהלך המשפט. אולם יהא הדבר אשר יהא, נוכח המסוכנות הלכאורית העולה מכתב האישום נגד המשיבים אין לשחררם בשלב זה, באשר אין בנמצא חלופה מתאימה שתענה על מטרות המעצר. יחד עם זאת, יש לעשות הכל כדי שמשפטם של המשיבים יסתיים בהקדם האפשרי. לצורך כך ביקשתי מבאי-כוח הצדדים כי יפנו אל בית המשפט המחוזי על-מנת לברר האם ניתן לקבוע תאריכים נוספים לשמיעת התיק בהקדם. בהודעות שהוגשו לי בעניין זה נאמר כי בית המשפט המחוזי (השופט ז' הווארי) נעתר לבקשה והביע הסכמתו לקיים ישיבות בימי שישי ואף בפגרת בית המשפט. בהחלטתו קבע השופט כי תאריכי הישיבות ייקבעו בישיבה הקרובה, שתתקיים ביום 7.6.00. יש לקוות כי בישיבה זו ייקבעו תאריכים נוספים, אשר יהיה בהם די כדי לסיים את משפטם של המשיבים בתוך תקופת ההארכה הנוכחית.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 5.6.00 או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.