ע"א 3778-23 ע"א 3778-23

1.לפניי בקשת המערערת לצירוף צד שלישי כמשיבה לערעור. הצד השלישי שצירופו מתבקש היא רעייתו של המשיב 1. המשיב 1 ורעייתו רכשו מקרקעין מהמשיבה 3. בהליך שהתקיים בבית המשפט קמא ביקשה המערערת, בין היתר, להצהיר על בטלותו של הסכם מכר המקרקעין האמור.

2.בבקשה קצרה שהגישה טענה המערערת כי הנכס נושא ההליך הנוכחי נמכר על ידי המשיבה 3 הן למשיב 1 הן לרעייתו, והשניים משכירים יחד את המקרקעין למשיב 4. המערערת ציינה כי חרף העובדה שהסעדים שהתבקשו בבית המשפט קמא הם בעלי פוטנציאל השפעה על זכויותיה של רעייתו של המשיב 1, היא לא צורפה כנתבעת. המערערת טענה כי רעייתו של המשיב 1 הייתה מודעת להליך ואף הגישה תצהיר עדות ראשית. על כן, נטען כי לא נפגעו זכויותיה, ולמען הסדר הטוב, מתבקש צירופה כמשיבה כעת.

3.המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) ורעייתו של המשיב 1 התנגדו לבקשה. לטענתם, היו למערערת הזדמנויות רבות לצרף את רעיית המשיב 1 בערכאה הדיונית, והם לא עשו זאת. לפי הטענה, עילות התביעה נגדה התיישנו זה מכבר, ועל כן צירופה כעת משמעו תיקון כתב התביעה בפועל, על מנת "לרפא" בדיעבד פגם שנפל בו. עוד נטען כי ממילא, אף אם בית המשפט קמא היה מוצא לנכון לקבל את התביעה, לא ניתן היה ליתן את הסעדים המבוקשים בשל אי-צירופה של רעייתו של המשיב 1, שהיא בעלת מחצית מהזכויות בנכס. המשיבים הוסיפו כי העובדה שרעייתו של המשיב 1 היא בעלת זכויות בנכס הייתה ידועה למערערת מראשית ההליכים, ועניין זה אף צוין בפתח כתב התביעה שהוגש.

4.בתגובה שהוגשה על ידי המערערת נטען כי רעייתו של המשיב 1 מתנגדת לבקשה הואיל והיא מבקשת להתנער מפסק הדין היה והערעור יתקבל. עוד טענה המערערת כי יש זהות בין המשיב 1 לרעייתו, בין היתר מבחינת האינטרסים ומבחינת העילות נגדם. בדומה, המערערת טענה כי בהליך בבית המשפט קמא רעייתו של המשיב 1 שטחה את טענותיה במסגרת תצהיר עדותה הראשית ובעדותה. אשר ליעילות הדיון, המערערים טענו כי יש הצדקה לצירוף, שכן הוא יאפשר דיון בעניינם של כלל בעלי הזכויות בנכס, וכי אין בצירוף כדי להוסיף עובדות או עילות. אשר לטענת ההתיישנות, המערערים טענו כי הצירוף אינו מונע ממי שצירופה התבקש להעלות טענה זו, וכי מקומה של הטענה במסגרת הדיון בערעור גופו.

5.המשיבה 6 לא התנגדה לבקשה. המשיבה 5 הותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

6.עיינתי בטענות הצדדים. כידוע, צירוף משיב לראשונה בערכאת הערעור שמור למקרים חריגים (ראו, למשל, ע"א 7757/12 זאב נ' רידר, פסקה 5 (6.2.2014)). כאשר מבוקש צירוף של משיב לערעור, המבחן המקובל לבדיקת הבקשה הוא מבחן משולש. ראשית, יש לבחון האם מי שצירופו התבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף. שנית, יש לבחון האם ראוי שההכרעה תכבול את מי שמבקשים לצרף במעשה בית דין. שלישית, יש לבחון האם שיקולי יעילות מצדיקים את הצירוף (ראו, למשל, עע"מ 8305/20 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה נ' טל, פסקה 7, וההפניות שם (18.2.2021)). נתון נוסף שנשקל הוא הסיבה שבגינה מי שצירופו התבקש לא צורף כבר בערכאה הדיונית. הנטל להוכחת שלושת התנאים, שהם תנאים מצטברים, מוטל על מבקש הצירוף (ראו, למשל, בש"א 8898/20 פולקובסקי נ' קרן קיימת לישראל, פסקה 6 (28.12.2020). עוד ראו, יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 469-468 (2021)).

7.בכל הנוגע לתנאי הראשון ולתנאי השני, נראה כי תנאים אלה מתקיימים במקרה הנוכחי. כך, זכויותיה של רעייתו של המשיב 1 עלולות להיפגע אילו הערעור יתקבל וייקבע שיש לבטל את הסכם המכר (הגם שאינני מביעה עמדה אם סעד כאמור יתייחס גם לזכויותיה שלה במקרקעין). בדומה, טוב היה אילו כל הכרעה ביחס למקרקעין תתייחס לכל בעלי הזכויות בנכס (ראו, בהקשר זה, ע"א 7660/21 די.סי.אס חיזוק מבנים בע"מ נ' כוכבה (19.6.2023) (להלן: עניין כוכבה). בקשה לדיון נוסף נדחתה בדנ"א 5107/23 די.סי.אס חיזוק מבנים בע"מ נ' כוכבה (21.8.2023)). כמו כן, נראה כי ראוי שגם אשתו של המשיב 1 תהיה כבולה בתוצאות ההכרעה בערעור, באופן שימנע התדיינות עתידית בנוגע לזכויותיה.

לצד האמור, שיקולי יעילות וסדר דיוני, ובעיקר, מחדלה של המערערת לצרף את רעיית המשיב 1 בערכאה קמא, מטים את הכף לטובת דחיית בקשת הצירוף. המערערת לא הכחישה את ידיעתה על כך שרעיית המשיב 1 מחזיקה במחצית מהזכויות במקרקעין. למעשה, כפי שצוין בתשובת המשיבים 4-1, לכל הפחות במועד שבו הוגש כתב התשובה להמרצת הפתיחה שהתנהלה בבית המשפט קמא, המשיבים 4-1 ציינו במפורש כי הזכויות במקרקעין נמכרו למשיב 1 ולרעייתו (ראו, בסעיף 14(א) לתשובת המשיבים 4-1 לבקשה שבכותרת). לכתב תשובה זה צורף גם הסכם המכר, שבו צוין כי הנכס נרכש על ידי המשיב 1 ורעייתו. זאת ועוד, המשיבים 4-1 ציינו כי גם בסיכומים שהוגשו לבית המשפט קמא נטען כי יש לדחות את התביעה בשל אי צירופה של רעייתו של המשיב 1, וחרף האמור, לא התבקש צירופה כבעלת דין. למעשה, המשיבים 4-1 אף הבהירו בתשובתם כי לאחר דיון שהתקיים בשנת 2019 ניתנה החלטה המאפשרת למערערת לתקן את כתב התביעה, ולאחריה אכן הוגשה המרצת פתיחה מתוקנת, וגם במסגרתה לא צורפה להליך רעיית המשיב.

המערערת לא הגיבה לטענות אלה ולא הבהירה מדוע נמנעה מצירוף רעייתו של המשיב 1 להליך בבית המשפט קמא, באופן שהיה מאפשר לערכאה הדיונית לדון בעניינם של כל בעלי הזכויות בנכס. המערערת גם לא הבהירה אם חל שינוי נסיבות כלשהו שבגינו הוגשה הבקשה כעת, או באופן שמצדיק את הצירוף בשלב הנוכחי. כל שנטען בבקשה הוא כי הצירוף מתבקש למען הסדר הטוב, והואיל ורעיית המשיבה 1 הייתה מודעת להליך שהתקיים. אין בכך כדי להבהיר מדוע המערערת לא פעלה לצרפה עוד בערכאה הדיונית, באופן שהיה מאפשר דיון בכל טענותיה. ממילא אין בכך כדי לטעון כי לא ניתן היה לצרף אותה לדיון בערכאה הדיונית, או כי המניעות לכך הוסרה רק כעת (ראו, רע"א 3093/92 וידרשל נ' עדנה (21.10.1992); בש"א 6287/13 ניו אימג' השקעות נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (29.10.2013); ע"א 3561/00 תאופיק נ' חברת בקר משיח בע"מ (17.8.2000)). הדברים אמורים במיוחד שעה שהמערערת היא זו שמבקשת להחיל את תוצאות ההליך על רעיית המשיב 1. אין המדובר במצב דברים שבו מי שסבור שהוא עלול להיפגע מבקש להצטרף להליך. על כן, על המערערת מוטל נטל ממשי להבהיר מדוע לא פעלה לעשות כן בערכאה הדיונית.

8.זאת ועוד; המשיבים 4-1 טענו כי נימוק נוסף כנגד צירופה של רעייתו של המשיב 1 היא כי התביעה כנגדה התיישנה. המערערת לא התייחסה לטענה זו לגופה, אלא טענה כי שמורה לרעיית המשיב 1 האפשרות להעלותה לאחר צירופה להליך. הגם שאכן ניתן להעלות טענה זו לאחר הצירוף, ברי כי העלאת הטענה רק בגדרי ערכאת הערעור תוביל להרחבת המחלוקת העובדתית ולבירור שחורג מן המחלוקת שעולה מפסק הדין, ושספק אם יוכל להתבצע במסגרת ערכאת הערעור ולא הערכאה הדיונית (השוו בעניין זה, רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל, פסקה ד(2) (2.7.2006)).

די בטעמים אלה כדי לדחות את הבקשה.

9.המערערת ביקשה להסתמך על האמור בעניין כוכבה, ואולם, אין הנדון דומה לראיה. בעניין כוכבה דובר על צירופם בערעור של מי שניתן כנגדם סעד בפסק הדין של הערכאה הדיונית מבלי שצורפו להליך. באותו עניין בקשת ההצטרפות הוגשה מטעמם של הצדדים שביקשו להצטרף ולא מטעם המערערת – ששמורה לה הפררוגטיבה כיוזמת ההליך לבחור את הצד שכנגד. בעניין הנוכחי, כאמור, המערערת בחרה שלא להגיש את ההליך גם נגד רעייתו המשיב 1, חרף ידיעתה על כך שהיא מחזיקה במחצית מהזכויות בנכס. בעניין כוכבה בחן בית המשפט את שאלת תוקפו של פסק הדין כלפי מי שלא היה צד להליך וניתן כנגדו סעד, בנסיבות שבהן צד זה היה מודע להליך. שאלה זו אינה מתעוררת, ולוּ בעת הנוכחית, בגדרי הבקשה שלפניי, הואיל והתביעה נדחתה בבית המשפט קמא, ולא ניתן סעד כלפי רעייתו של המשיב 1 (וגם לא כלפי המשיב 1).

10.אמת, צירוף כל הצדדים הרלוונטיים להליך בבית המשפט קמא היה מונע את ההתדיינות הנוכחית ואף התדיינות אפשרית עתידית, ומוטב היה לעשות כן. עם זאת, בהיעדר הסבר כלשהו מדוע המערערת נמנעה מצירוף רעיית המשיב 1 לדיון בבית המשפט קמא, חרף העובדה שכתב התביעה תוקן בשלב מסוים של ההליכים, לא מצאתי כי יש הצדקה לעשות כן בשלב הערעורי. זאת במיוחד הואיל ולא הוכחשה הטענה כי צירוף כאמור עלול לעורר סוגיות נוספות שלא נדונו בבית המשפט קמא, כדוגמת טענת ההתיישנות. חשוב להבהיר כי אין בהחלטה זו כדי להתייחס לטענה זו, או לשאלה האם פסק הדין יחייב את רעייתו של המשיב 1, אילו יתקבל הערעור. טענות הצדדים בהקשרים אלה שמורות להם.

11.על כן, דין הבקשה להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיבים 4-1 בסך של 1,000 ש"ח.

המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו גם בתיקי השופטים.