ע"א 3814/04 כצנלסון אלכסנדר נ. גויטע עידן

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תביעה כנגד המבקשים לפיצוי בגין נזקי-גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא ג' גלעדי (בדימ.)) פסק למשיב פיצוי בסך של כ–780,000 ש"ח. המבקשים הגישו ערעור לבית משפט זה ובו הם משיגים על סכום הפיצוי שנפסק. בפניי בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. יצוין כי בית המשפט המחוזי עיכב, לבקשת המבקשים, סך של 213,950 ש"ח מתוך סכום הפיצוי וכן הורה, בהחלטה נוספת, כי סך של 207,000 ש"ח יופקד בידיהם הנאמנות של באי כוח המשיב, עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקשים, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות – הן טעויות חישוב והן טעויות משפטיות – ובגין טעויות אלו הוגש הערעור. המבקשים סבורים כי סיכויי הערעור הינם גבוהים וכי אם ישולם מלוא סכום הפיצויים, והערעור יתקבל, לא יהא ניתן לקבל בחזרה את הכספים ששולמו.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. כלל הוא כי הגשת ערעור אין בה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין נשוא הערעור ובמיוחד כך מקום בו מדובר בפסק דין לתשלום כסף. בענייננו, מעבר לאמירה כללית, לא הונחה תשתית עובדתית לתמיכה בטענת המבקשים לפיה קיים חשש שלא יהא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכו המבקשים בערעורם. באשר לטענה בדבר סיכויי הערעור הרי שנראה כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי – לעכב חלק מהפיצוי ולהפקיד חלק אחר בידיהם הנאמנות של באי כוח המשיב – הביאו טענה זו בחשבון ונראה כי החלטות אלו מאזנות כראוי בין האינטרס של המשיב כי יבוצע פסק הדין שניתן לטובתו לבין האינטרס של המבקשים להגנה על כספם.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית והחלטות בית המשפט המחוזי תישארנה על כנן.