ע"א 3853/00 מאיר טנג'ר נ. שרית טנג'ר

זו הגיש המערער בקשה לפסילתו של בית המשפט. לטענתו, קיים סיכוי סביר כי הבקשה למחיקת התביעה על הסף תתקבל, ולפיכך לא יהא צורך לדון בתובענה לגופה. מכאן, שתמוה בעיניו כי בית המשפט סירב ליתן ארכה להגשת כתב הגנה עד לדיון בבקשתו למחיקת התביעה, ארכה הניתנת בנסיבות מעין אלה, דרך שגרה. סירוב זה מעיד, לטענתו, כי דעתו של בית המשפט כבר ננעלה באשר לבקשת הדחיה על סף או כי לחילופין "קיימים נימוקים נסתרים ואילעיים [כך במקור] לנאמר בכתבי התביעה שהם רחוק רחוק מעבר לתפיסתם הפשוטה והוולגרית של המבקש וב"כ...". על גבי בקשת הפסילה כתבה השופטת א' בוהדנה, כי "הלשון 'הנקיה' בה נוקט עו"ד יבור [בא כח המערער] מקומה אינו בבית המשפט וראוי שגורם מוסמך יתן דעתו עליה". בדיון בבקשת הפסילה בבית המשפט קמא הוסיף בא כח המערער כי ההערה האמורה מעידה כי בית המשפט פיתח כלפיו איבה, ולפיכך גם מטעם זה נתבקשה הפסילה. בא כח המשיבים באותו דיון טען כי אין כל מקום לחשש ממשי למשוא פנים, ולכן יש לדחות את הבקשה.

3.בית המשפט בהחלטתו מיום 15.5.00 דחה את הבקשה. הוא קבע כי יש לדחות את הטענה כי מסירוב בית המשפט להארכת המועד עולה כי ננעלה דעתו באשר להחלטה בבקשה לדחייה על הסף. החלטה זו, קבע בית המשפט, היא החלטה דיונית, שאינה מהווה עילה לפסילתו של בית המשפט. כמו כן, קבע בית המשפט כי גם בהערת בית המשפט על בקשת הפסלות אין כדי להעיד על חשש ממשי משוא פנים.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי העובדה כי החלטת בית המשפט שלא להאריך את המועד לא נומקה, משמעה כי הנימוק שעומד בבסיסה הוא כי ננעלה דעתו של בית המשפט באשר לבקשה לדחיית התביעה על הסף. המערער אינו מתייחס בכתב הערעור להערת בית המשפט על סגנון דבריו, אלא אך על החלטת בית המשפט שלא להאריך המועד.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי שאלת קיומו של חשש ממשי נבחנת על פי אמות מידה אובייקטיביות, ואין די בהרגשת המערער, כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים (ראו לדוגמה: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל , פ"ד כט(2) 375). החלטה שלא להאריך את המועד להגשת כתב הגנה היא החלטה דיונית. החלטה זו, ניתן לתקפה - על פי סדרי הדין - בדרך של בקשת רשות ערעור. הלכה היא כי אין בטענות דיוניות לכשעצמן (ואין אני מביע דעה או מכריע בצדקת ההחלטה בענייננו), כדי לבסס עילה לפסילתו של שופט (ראו לדוגמה: ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם); ע"א 2175/00 אברהם כהן נ' עירית חדרה , (טרם פורסם); ע"א 1149/00 אלון נ' דולב , (טרם פורסם); ע"א 3463/00 מרגלית ניסים נ' בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים (לא פורסם)). על המערער להוכיח קיומן של נסיבות אובייקטיביות, העולות מהחלטת בית המשפט, והמצביעות על חשש ממשי לכך שבית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים. זאת לא עשה. מטעם זה אני מורה על דחייתו של הערעור בעניין זה. לעניין הערת בית המשפט בנוגע לדרך בה התנסח בא כח המערער, הרי משלא נטען בעניין זה בכתב הערעור, הרי שיש לקבוע כי טענה זו נזנחה. מעבר לנדרש, יש לציין כי גם בדברים אלו, לא ראיתי עילה לפסילתו של בית המשפט.

בנסיבות העניין, ומשלא הוגשה תגובת המשיבה לכתב הערעור, אין צו להוצאות.