החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 3853/00 מאיר טנג'ר נ. שרית טנג'ר

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסלות שופט מחמת משוא פניםערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטה שדחתה בקשת פסלות שופט. נקבע כי סירוב להאריך מועד להגשת כתב הגנה הוא החלטה דיונית שאינה מבססת עילה לפסילה. חשש ממשי למשוא פנים נבחן באמות מידה אובייקטיביות ולא על פי תחושת המערער בלבד.

העובדות

המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט לאחר שסורב לו מועד להגשת כתב הגנה עד לדיון בבקשתו למחיקת התביעה על הסף. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות וקבע כי ההחלטה הדיונית אינה מהווה עילה לפסילה. המערער ערער על ההחלטה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם סירוב לתת ארכה להגשת כתב הגנה מעיד על כך שדעת בית המשפט ננעלה באשר לבקשה למחיקת התביעה על הסף?
  2. 2.האם הערה של השופטת על סגנון דבריו של בא כוח המערער מקימה חשש ממשי למשוא פנים?

הלכות

  1. 1

    שאלת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים נבחנת על פי אמות מידה אובייקטיביות, ואין די בהרגשת המערער.

    ״הלכה היא, כי שאלת קיומו של חשש ממשי נבחנת על פי אמות מידה אובייקטיביות, ואין די בהרגשת המערער, כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • משוא פנים
  • חשש ממשי
  • החלטה דיונית
  • הארכת מועד
  • כתב הגנה
  • מחיקת התביעה על הסף
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א

3853/00

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערער

:

מאיר

טנג'ר

נגד

המשיבים

:

1.

שרית טנג'ר

2.

אורטל טנג'ר

3.

בתיה טנג'ר

4.

אסף טנג'ר

ערעור

על החלטת בית משפט השלום

לענייני

משפחה בטבריה, בפני כב'

השופטת

אתי בוהדנה, מיום 15.5.00

שלא

לפסול את עצמו מלדון בתמ"ש

1450/00.

פסק-דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום לענייני משפחה

בטבריה, בפני כבוד השופטת אתי בוהדנה, מיום 15.5.00 שלא לפסול את עצמו מלדון

בתמ"ש 1450/00.

1. המשיבה 1 הגישה תביעה כנגד בעלה (המערער)

לאחזקת קטין ושמירת זכויות בבית משפט השלום לענייני משפחה בטבריה. ביום 11.4.99

הגיש המערער בקשה למחיקה על הסף של התובענות. במסגרת אותה בקשה ביקש גם הארכת מועד

להגשת כתב הגנה עד אשר תינתן ההחלטה בבקשתו למחיקה על הסף. בית המשפט לא נעתר לבקשה

להארכת המועד עד לבירור הבקשה למחיקה על הסף, אך האריך את המועד בחמישה עשר ימים

נוספים.

2. בעקבות החלטה

זו הגיש המערער בקשה לפסילתו של בית המשפט. לטענתו, קיים סיכוי סביר כי הבקשה למחיקת התביעה על הסף תתקבל, ולפיכך לא יהא צורך לדון בתובענה לגופה. מכאן, שתמוה בעיניו כי בית המשפט סירב ליתן ארכה להגשת כתב הגנה עד לדיון בבקשתו למחיקת התביעה, ארכה הניתנת בנסיבות מעין אלה, דרך שגרה. סירוב זה מעיד, לטענתו, כי דעתו של בית המשפט כבר ננעלה באשר לבקשת הדחיה על סף או כי לחילופין "קיימים נימוקים נסתרים ואילעיים [כך במקור] לנאמר בכתבי התביעה שהם רחוק רחוק מעבר לתפיסתם הפשוטה והוולגרית של המבקש וב"כ...". על גבי בקשת הפסילה כתבה השופטת א' בוהדנה, כי "הלשון 'הנקיה' בה נוקט עו"ד יבור [בא כח המערער] מקומה אינו בבית המשפט וראוי שגורם מוסמך יתן דעתו עליה". בדיון בבקשת הפסילה בבית המשפט קמא הוסיף בא כח המערער כי ההערה האמורה מעידה כי בית המשפט פיתח כלפיו איבה, ולפיכך גם מטעם זה נתבקשה הפסילה. בא כח המשיבים באותו דיון טען כי אין כל מקום לחשש ממשי למשוא פנים, ולכן יש לדחות את הבקשה.

3.בית המשפט בהחלטתו מיום 15.5.00 דחה את הבקשה. הוא קבע כי יש לדחות את הטענה כי מסירוב בית המשפט להארכת המועד עולה כי ננעלה דעתו באשר להחלטה בבקשה לדחייה על הסף. החלטה זו, קבע בית המשפט, היא החלטה דיונית, שאינה מהווה עילה לפסילתו של בית המשפט. כמו כן, קבע בית המשפט כי גם בהערת בית המשפט על בקשת הפסלות אין כדי להעיד על חשש ממשי משוא פנים.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי העובדה כי החלטת בית המשפט שלא להאריך את המועד לא נומקה, משמעה כי הנימוק שעומד בבסיסה הוא כי ננעלה דעתו של בית המשפט באשר לבקשה לדחיית התביעה על הסף. המערער אינו מתייחס בכתב הערעור להערת בית המשפט על סגנון דבריו, אלא אך על החלטת בית המשפט שלא להאריך המועד.

5.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי שאלת קיומו של חשש ממשי נבחנת על פי אמות מידה אובייקטיביות, ואין די בהרגשת המערער, כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים (ראו לדוגמה: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל , פ"ד כט(2) 375). החלטה שלא להאריך את המועד להגשת כתב הגנה היא החלטה דיונית. החלטה זו, ניתן לתקפה - על פי סדרי הדין - בדרך של בקשת רשות ערעור. הלכה היא כי אין בטענות דיוניות לכשעצמן (ואין אני מביע דעה או מכריע בצדקת ההחלטה בענייננו), כדי לבסס עילה לפסילתו של שופט (ראו לדוגמה: ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם); ע"א 2175/00 אברהם כהן נ' עירית חדרה , (טרם פורסם); ע"א 1149/00 אלון נ' דולב , (טרם פורסם); ע"א 3463/00 מרגלית ניסים נ' בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים (לא פורסם)). על המערער להוכיח קיומן של נסיבות אובייקטיביות, העולות מהחלטת בית המשפט, והמצביעות על חשש ממשי לכך שבית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים. זאת לא עשה. מטעם זה אני מורה על דחייתו של הערעור בעניין זה. לעניין הערת בית המשפט בנוגע לדרך בה התנסח בא כח המערער, הרי משלא נטען בעניין זה בכתב הערעור, הרי שיש לקבוע כי טענה זו נזנחה. מעבר לנדרש, יש לציין כי גם בדברים אלו, לא ראיתי עילה לפסילתו של בית המשפט.

בנסיבות העניין, ומשלא הוגשה תגובת המשיבה לכתב הערעור, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג באב תש"ס

(24.08.00).

ה נ ש

י א

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00038530.

A03

/אז

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

הלכות

  1. 1שאלת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים נבחנת על פי אמות מידה אובייקטיביות, ואין די בהרגשת המערער.