פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3891/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
חברת שוהר פתרונות בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. חברת מילגם שירותים לעיר בע"מ
2. החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ
3. חב' מגע"ר מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ
בקשה לסעד זמני
בשם המבקשת:
עו"ד אהוד פורת
בשם המשיבה 1:
עו"ד איתן בראש
בשם המשיבה 2:
עו"ד עמיחי ויינברגר;
עו"ד דוד רן-יה
בשם המשיבה 3:
עו"ד עודד מהצרי
החלטה
משיבה 2 פרסמה מכרז לגביית קנסות חניה. המבקשת זכתה במכרז, אולם עתירה לביטול הזכייה – התקבלה. נקבע כי הצעתה של המבקשת פסולה, וכי על ועדת המכרזים לבחור זוכה חדש (ה"פ 55684-02-15, כב' השופט א' ואגו ). הוגש ערעור לבית משפט זה, ויחד עמו הבקשה שלפניי למתן סעד זמני שיעכב את מימוש פסק הדין. הצדדים חלוקים הן באשר לסיכויי הערעור העיקרי והן באשר למאזן הנוחות.
בלב המחלוקת המשפטית, כך נראה, ניצבת סוגיית הערבות הבנקאית. בתנאי המכרז נקבע שעל המציע לצרף ערבות "על שמו ומחשבונו". ברם המבקשת צירפה ערבות על שמה ומחשבונה של חברה אחרת (להלן: אורניב ). המבקשת מבארת כי היא עצמה מצויה בהקפאת הליכים, ובית המשפט לפירוק העביר את תפעולהּ השוטף לידי אורניב. בשל נסיבות אלו, כך נטען, יש לבצע מעין הרמת מסך בין המבקשת לאורניב, ולהכיר בערבות שהוגשה במכרז מטעם אורניב. בית המשפט המחוזי דחה עמדה זו, בהתבסס על הרציונאלים של דיני המכרזים ועל תוכנה של החלטת בית המשפט לפירוק.
כמובן, במסגרת הבקשה שלפניי אין מקום להכריע באופן סופי במחלוקת, העניין יתברר מן הסתם במסגרת הערעור. השאלה היא מהם סיכויי הערעור, מנקודת המבט של בקשה לעיכוב ביצוע. נכון הוא שהמבקשת מצאה עצמה בסד ייחודי של נסיבות, אשר הביאו על פי הנטען להגשת ערבות על שם מממן אחר – חברת אורניב. ועדיין, אין חולק שהמבקשת הגישה ערבות על שם אורניב, ולא על שמה, בעוד שתנאי המכרז דרשו כי המציע יספק ערבות על שמו ומחשבונו. יוזכר גם כי בית משפט זה אימץ "כלל פסילה" קפדני בכל הנוגע לערבות במכרז, ונקט ביחס מחמיר כלפי פגמים בערבות (ראו למשל עע"מ 4246/14 אריה סער, משרד עורכי דין נ' מלכה אנגלסמן ושות', משרד עורכי דין , פסקה 4 (20.1.2015); דנ"מ 829/15 פלג, כהן, דויטש עורכי דין נ' מדינת ישראל
(25.6.2015)). על הרקע הזה, נראה בהערכה ראשונית – ומבלי להכריע בעניין באופן סופי - כי סיכויי הערעור כפי שהם נראים כעת אינם גבוהים במידה שתצדיק היעתרות לבקשה שלפניי.
לצד זאת, מהחומר עולה כי בעקבות פסק דינה של ערכאה קמא התכנסה ועדת המכרזים ובחרה במשיבה 1 כזוכה במכרז, ואף נחתם עמה הסכם התקשרות. בהקשר זה יש לתת את הדעת גם לאינטרסים של צדדים שלישיים, היינו ציבור התושבים, אשר נדמה כי יפיק תועלת מהגדלת הכנסותיה של העירייה כתוצאה מגביית הקנסות. סוף דבר, על רקע סיכויי הערעור לכאורה, סבורני כי אף השיקול של מאזן הנוחות תומך בדחיית הבקשה.
לנוכח האמור - הבקשה למתן סעד זמני נדחית. בנסיבות העניין המבקשת תישא בהוצאות משיבה 1 ומשיבה 2 בסך 2,000 ₪ כל אחת, ובהוצאות משיבה 3 בסך 1,000 ₪.
ניתנה היום, י"ד בתמוז התשע"ה (1.7.2015).
ש ו פ ט