ע"א 3917/99 כוכב השומרון בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

בפניי בקשה לחיוב המערערת באגרה.

הערעור שבכותרת הוגש בשנת 1999. אין חולק, כי בעת הגשתו הוגש הערעור על ידי כונס הנכסים הרשמי עת שימש כמפרק המערערות. על רקע זה, כך נטען, נקבע כי אין המערערות חבות באגרה, וזאת נוכח הוראת תקנה 19(1) לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח-1987, בה ניתן פטור מאגרה למדינה ולכל מי שהורשה לייצגה כשהוא מביא הליך מכוח הרשאתו. לטענת המשיבה, היא המבקשת בפניי, ביום 12.9.01 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים על מינויו של עו"ד ריכטר למפרק החברה. בשל כך, אין הוראת הפטור האמורה חלה עוד על העניין, ואין עוד מקום למתן הפטור מאגרה.

המערערות סבורות, כי אין מקום לבחינת עניין האגרה עתה. הן אינן חולקות על התיאור שבבקשת המשיבה. עם זאת, לטענתן נושא האגרה הינו עניין סף. משעה שעניין זה תם, אין עוד מקום לבחינתו החוזרת בהמשכו של ההליך. לטענת המערערות, מטרת הפטור מאגרה במקרה שבפניי נעוצה בעניין שיש למדינה בכך שהליכי פירוק ופשיטת רגל יתנהלו כראוי. בעת הגשת הערעור היה למדינה העניין האמור בהליך. די בכך כדי לגבש את הפטור מתשלום אגרה, ואין מקום להשבת הגלגל לאחור בעקבות השינוי בייצוג החברה.

אין בדין כל הוראה המסדירה את המצב שבפניי או מתייחסת אליו. נראה לי, כי יש לקבל את עמדת המדינה, ולחייב את המפרק באגרה. אבהיר בקצרה את שיקולי.

אגרת בית משפט הינה "...תשלום המופנה לקופת המדינה תמורת קבלת שירות משפטי בערכאותיה" (דברי כב' הנשיא שמגר בבש"א 195/88 מדינת ישראל נ' קרן הופר, עמותה, פ"ד מב(3) 32; ראו גם ע"א 155/75 פקיד השומה נ. יצחק להד, פד"י כ"ט(2), 505, 506, 507). מכך עולה, כי המשתמש בשירותי בית המשפט ראוי שיישא בתשלום המתחייב, אלא אם בידו להצביע על הוראת פטור תקפה, שאם לא כן, הפטרתו מתשלום האגרה פירושו הוא להטיל את עלות ההליך על הציבור כולו (בש"א 4101/95 מור נ' הוצאת עיתון הארץ, דינים עליון מא 291).

במקרה זה, הפטור ממנו נהנה כונס הנכסים הרשמי על פי הדין הוא פטור מוסדי/פרסונלי. על פי לשון תקנה 19 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987, הוא לא ניתן להליך, כי אם ל"בעל דין" (ראו כותרת הסעיף). הפטור הרלוונטי לענייננו שמור לאורגנים של המדינה, הפועלים בכשירותם זו. הוא מוגבל למי שמתקיימות בו תכונות אלה. אין חולק, כי התכונות האמורות או הרציונלים למתן הפטור אינם מתקיימים במפרק שמונה לחברה אחרי כן. באותו אופן, לא מתקיים בו גם הרציונל עליו נשענה החלטת כב' הרשמת מאק קלמנוביץ בתיק זה, לפטור את הכונס הרשמי מאגרה, והוא שאין מקום לחיוב של הכונס באגרה כאשר הן הכונס והן בית המשפט הם זרועות של המדינה, וחיובו באגרה אינו אלא העברת כסף מכיס לכיס (ראו ההחלטה מיום 10.10.99). במצב זה, דחיית עמדתה של המדינה פירושה הוא להעניק למפרק החברה טובת הנאה, על חשבון הציבור, בלא שיש לכך צידוק, ותוך חריגה מתכלית הפטור. מתן הפטור מתשלום אגרה, במצב זה, הוא תוצאה אקראית של זהות מגיש ההליך. אני סבור, כי יש מקום, בנסיבות אלה, לבחון עם חילוף בעלי הדין את שאלת החיוב באגרה, ולהיעתר לבקשת המדינה לעניין זה (השוו דברים ברוח דומה בהחלטתו של כב' השופט חשין ברע"א 6360/99 מדינת ישראל נ' גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק) פ"ד נד(4) 554).

אמנם, נקודת המוצא היא, כי "אירוע האגרה" הוא פתיחת ההליך. זהו המועד בו נקבע שיעור החיוב באגרה (בג"צ 334/85 גל נ' מנהל בתי המשפט, פ"ד מ(3) 729, בפיסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט ברק. ראו גם פיסקה 4 לפסק דינה של כב' המשנה לנשיא בן פורת). עם זאת, אין בכך כדי למנוע התחשבות בשינויים שאירוע לאחר הגשת ההליך, בקביעת שיעורה של האגרה. על כן, אם חל שינוי בסעד הנתבע, שינוי זה יכול להקרין על גובה האגרה, באופן שבעקבות השינוי תיעשה ההתחשבנות הנדרשת לעניין האגרה (וראו פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 42/94 (י-ם) סיוון המאה העשרים ואחת בע"מ נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי כו(2) 639). העיקרון לפיו המועד בו נקבע החיוב באגרה נסוג, אפוא, מפני העיקרון לפיו שיעור האגרה נגזר משווי הסעד הנתבע. באופן דומה, אני סבור כי אין כל מניעה, במקרה שבפניי, להביא בחשבון את חילופי בעלי הדין, ולגזור מהם את המסקנות המתבקשות לעניין החיוב באגרה. בדומה לשווי הסעד הנתבע, שינוי בבעלי הדין הוא שינוי בנתון יסוד, המשליך במישרין על החיוב באגרה ועל שיעורו. איני סבור, כי יש הצדקה להבחין בין שני המקרים, לעניין האפשרות לבחון בשלב מאוחר לפתיחת ההליך את שאלת החיוב באגרה.

לא למותר לציין, כי אין בתוצאה זו כדי לפגוע במפרק החברה, ובזכותו לגישה לבית המשפט. תקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח-1987 מקנות פטור מתשלום אגרה במקרים מתאימים, בהם מוכחת מצוקה כלכלית המונעת תשלום האגרה. אין כל טענה של המפרק שמונה כי המערערות זכאיות לפטור

כאמור. אין גם כל טענה, כי קבלת הבקשה שבפניי תביא לחסימת שערי בית המשפט בפניי המערערות. מכל מקום, לו היו טענות כאמור בפי המפרק, לא היתה כל מניעה להעלותן, תוך פרישת התשתית הנדרשת לעניין. יוצא, כי אין בקבלת עמדתה של המדינה כדי לפגוע בזכותו של המפרק לגישה לבית המשפט.

התוצאה היא, כי דין הבקשה להתקבל. המפרק ישלם את אגרת ההליך תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. במניין הימים יבואו גם ימי פגרה. לא תשולם האגרה במועד, יימחק ההליך מן הרישום, בלא צורך בהודעה נוספת.