ע"א 3947/17 רשות מקרקעי ישראל נ. אברהם מקיטן

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בה נדרשה המבקשת (להלן: רמ"י או הרשות ) לאפשר למשיבים לרכוש זכויות במגרש הצמוד לביתם (להלן: השטח הפנוי ) בהתאם למדיניות שנהגה ברשות קודם לשינויה בשנת 2010.

1.המשיבים הם בעלי זכויות חכירה לדורות בבית צמוד קרקע ובחצר הצמודה לו בקרית מלאכי (להלן: השטח הבנוי ). תביעתם בבית המשפט המחוזי הייתה להכיר בזכויותיהם בחלק קרקע נוסף הצמוד לשטח הבנוי, ושבו, לטענתם, הם מחזיקים ועושים שימוש מזה למעלה מחמישים שנה (להלן: השטח הפנוי ). בשנת 2011 פנו המשיבים אל רמ"י בטענה כי הם בעלי השטח הפנוי, וציינו כי שילמו בעבר כ-11,000 ₪ בעבור היטלי פיתוח עבור השטח הפנוי וכי נפלה טעות באופן רישום זכויותיהם ביחס לשטח זה. הרשות דחתה פנייה זו ופניות נוספות של המשיבים שהוגשו בהמשך. טענותיהם של המשיבים בבית המשפט המחוזי נחלקו לשניים: ראשית, כי מלכתחילה רכשו את הזכויות בכלל השטח, כולל השטח הפנוי כך שהם בעלי זכות חכירה לדורות. לחילופין, כי הרשות ידעה שהם עושים שימוש בכל השטח ולפיכך היה עליה ליידע אותם בדבר האפשרות להסדיר זכויותיהם בשטח הפנוי. זאת, על פי מדיניות הרשות להענקת תנאים מועדפים בפטור ממכרז לרכישת קרקעות במגרשים בשכונת מגוריהם, מדיניות ששונתה בשנת 2010.

2.בית משפט קמא דחה את טענתם הראשונה של המשיבים וקבע כי הוכח שיש להם זכויות בשטח הבנוי בלבד, אך קיבל חלקית את טענתם החלופית. נקבע כי היעדר גילוי מצד הרשות בנוגע להסדרת הרישום בשטח הבנוי והפנוי שללו מהמשיבים את האפשרות שעמדה לדיירי השכונה עובר ל-2010, לרכוש את המגרש הפנוי בתנאים מועדפים בהתאם למדיניות שנהגה באותה עת. בית המשפט השתכנע שהמשיבים סברו בתום לב שזכויותיהם נפרסות על פני השטח הפנוי, וכי לו ידעו בשעתו על אפשרות הרכישה בתנאים מועדפים, היו פועלים למצותה. בית המשפט ייחס לרמ"י ידיעה בדבר החזקתם מזה שנים של המשיבים בשטח הפנוי, וקבע כי יש לאפשר להם לרכוש את השטח הפנוי בהתאם למדיניות ששררה עד שנת 2010.

3.על פסק דין זה הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה הבקשה דכאן לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשתה טענה רמ"י כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. זאת, מאחר שבדעת המשיבים לבנות על גבי שטח זה בית מגורים לבתם – זו המטרה לשמה ביקשו את הקצאת הזכויות מלכתחילה – או למכור את השטח לצדדים שלישיים באופן שלא יאפשר להשיב את הגלגל אחורנית אם יתקבל הערעור.

המשיבים האריכו דברים בהתנגדותם לבקשה, והתמקדו בעניינים שמקומם בערעור לגופו, וכן העלו טענות דיוניות שונות, כגון אי צירוף תצהיר מטעם רמ"י לבקשה.

4.דין הבקשה להתקבל. "מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע מוכרת וידועה ואיני רואה לחזור על הדברים. אף איני רואה להידרש לסיכויי הערעור באשר די לענייננו בשיקול של "מאזן הנוחות". כאשר פסק הדין עליו מתבקש עיכוב הביצוע עוסק בנכס מקרקעין, קיים חשש לנזק בלתי הפיך בשל האפשרות שהמקרקעין יימכרו לצדדים שלישיים באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור ( ע"א 5480/16 א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ נ' בן הפנדי בע"מ , פסקה 17 והאסמכתאות שם (25.9.2016); ע"א 105/15 חברת מבני תעשייה בע"מ נ' סבאג

פסקה 6 (4.2.2015)). כאשר עסקינן בזכויות במקרקעין, החשש מפני שינוי המצב הוא ברור ואינו דורש תמיכה בתצהיר (ע"א 2400/16

מ.א. עליאן בע"מ נ' אברהמי , פסקה 15 (12.4.2016)).

הלכות אלה רלוונטיות לענייננו, ומשכך מצאתי לקבל את הבקשה.

6.אשר על כן, הבקשה מתקבלת ו ניתן בזה צו האוסר על עריכת כל דיספוזיציה בשטח על-ידי המשיבים ועל שינוי המצב בשטח, וזאת עד להכרעה בערעור.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.