ע"א 2400/16מ.א. עליאן בע"מ נ. הרצל אברהמי

השופטת א' חיות:

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פבלו אקסלרד ) בפש"ר 25770-01-11 ופש"ר 39395-10-10 מיום 7.2.2016 בה נקבע כי יינתן למשיב 1 צו הפטר בכפוף לכך שאשתו, המשיבה 2 (להלן: המשיב ו- המשיבה בהתאמה

וביחד בני הזוג ), תפדה את חלקו בביתם בערד תמורת 500,000 ש"ח שישולמו לקופת פשיטת הרגל.

1.

המערערת היא נושה של המשיב לה הוא חייב סכום של 3 מיליון ש"ח וזאת לאחר שחברה קבלנית שהייתה בבעלותו קרסה והוגשו כנגדו תביעות חוב בסכום של למעלה מ- 7 מיליון ש"ח. במסגרת הליכי פשיטת הרגל ניתן ביום 29.5.2011 צו כינוס לנכסיו של המשיב ובמסגרת ההליכים נגדו הוזרם לקופת הכינוס סכום של כ-1.75 מיליון ש"ח, שהתקבל בעיקרו כתמורה עבור מכירת דירה של המשיב במודיעין. ביום 8.10.2015 הגישו הנאמן ובני הזוג הודעה לבית המשפט קמא לפיה הגיעו להסדר בו נקבע כי הנאמן לא יתנגד למתן צו הפטר למשיב בכפוף לכך שהמשיבה תפדה את זכויותיו בביתם המשותף שבערד (המוערך בשווי של 2,155,000 ש"ח ועליו רובצת משכנתא על סך 280,000 ש"ח נכון ליום 7.10.2015), וזאת תמורת 500,000 ש"ח אשר ישולמו לקופת הכינוס. כמו כן תוותר המשיבה על טענות שונות שיש בפיה בדבר זכויותיה בדירה במודיעין שנמכרה, כאמור (להלן: תכנית הפירעון ).

בדיון מיום 7.2.2016 הביעה המערערת התנגדות לאימוץ תכנית הפירעון, בין היתר, נוכח חשדות שהעלתה בדבר כושר השתכרותו של המשיב, מצבו המשפחתי ואופן התנהלותו בהליך. לאחר שניתנה למערערת הזדמנות לחקור את בני הזוג, דחה בית המשפט את עמדת המערערת ואישר את תכנית הפירעון. בית המשפט ציין כי המערערת לא הציגה ראיות לתמוך בטענותיה לפיהן המשיב אינו מדווח לנאמן על מצבו הכלכלי והאישי לאשורו. כך לדוגמא צוין כי רכב הפאר שבו נוהג המשיב הוא משנת 2010 והועמד לרשותו על ידי המשיבה 4 - חברת הנדסה שבבעלות אחיו בה הוא מועסק. עוד התברר כי המשיב מתגורר בנפרד מאשתו באילת בדירה שהועמדה לרשותו על ידי המשיבה 4. בנסיבות אלו, כך נקבע, אין לומר כי המשכורת המשולמת למשיב (כ- 6,000 ש"ח) היא פיקטיבית או נמוכה וזאת בהתחשב במרכיבי השכר הנוספים שתוארו. עוד נקבע כי למרות שהתגלו חוסר התאמות בגרסאות בני הזוג לעניין שהותו של המשיב בביתם שבערד, לא הוצגו ראיות התומכות בטענת המערערת כי הוא אינו חי בנפרד מאשתו ואינו מצוי בהליכי גירושין כנטען, והדבר אף אושר בבדיקה שנערכה על ידי הנאמן שביקר במקום מגוריו באילת. בית המשפט סיכם כי חזקה על הנאמן שבחן את טענות הצדדים לעניין זכויותיה של המשיבה בדירה במודיעין בטרם המליץ לאשר את תכנית הפירעון וכי למרות החשדות שהתעוררו נגד המשיב, משלא ניתן לאשש אותן יש לאמץ את עמדת הנאמן ולאפשר לנושים ליהנות מדיבידנד בשיעור גבוה יחסית במסגרת תכנית הפירעון.

2.

המערערת אינה משלימה עם החלטה זו ובערעור שהגישה היא שבה וטוענת כי לא בוצעו בדיקות מספקות לעניין החשדות שהעלתה וכי הנאמן לא מיצה את חקירת היכולת של המשיב ואת הקשר בינו למשיבה 4. לגישתה המשיב לא חשף בפני בית המשפט את מצבו הכלכלי והאישי לאשורו והשכר שמשלמת המשיבה 4 למשיב נמוך ואינו משקף את מעורבותו בפרויקטים בשווי עשרות מיליוני שקלים. עוד טוענת המערערת כי אופן העסקתו מהווה לכל הפחות העדפת נושים אסורה. המערערת עותרת, אפוא, לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי, לדחיית תכנית הפירעון ולמתן הוראה בדבר חקירה מקיפה ויסודית של המשיב.

3.

הנאמן ויתר המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט קמא. הנאמן מדגיש כי המשיב מילא אחר כל הוראות צו הכינוס ובהן תשלום חודשי בסך 2,000 ש"ח לקופת הכינוס והגשת דוחות חודשיים כסדרם. כמו כן מציין הנאמן כי כל נכסי המשיב הידועים מומשו ובכלל זה הדירה במודיעין, קופת גמל וזכויותיו בדירה בערד שאמורות להיפדות בתכנית הפירעון. הנאמן מוסיף כי שלל טענותיה של המערערת מסתכמות בחשדות גרידא ללא ראיות ממשיות וכי חשדות אלו נבחנו על ידי הנאמן ועל ידי בית המשפט קמא שלא מצא בהן ממש וקבע ממצאים עובדתיים בנדון אשר בהם אין מקום להתערב.

הכונס הרשמי מצטרף לעמדת הנאמן ומציין כי טענות המערערת אינן נתמכות בתשתית עובדתית כלשהי. לגישתו תכנית הפירעון של המשיב מגלמת איזון ראוי בין האינטרסים השונים של כלל הצדדים בהליך, בפרט בהינתן העובדה שהליכי פשיטת הרגל של המשיב כבר מתנהלים למעלה מ-7 שנים.

4.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 12.4.2016 התקבלה באופן חלקי בקשת המערערת לעיכוב ביצוע ההחלטה נושא הערעור (כב' השופט (בדימ') צ' זילברטל ) וזאת משיקולי מאזן הנוחות ובהתאם, נאסרה כל דיספוזיציה בזכויותיה של המשיבה בנכס בערד עד להכרעה סופית בערעור.

5.

דין הערעור להידחות.

טענותיה הרבות של המערערת מתמקדות בהשגות על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ועל האופן שבו ביצע הנאמן את תפקידו בהליכי פשיטת הרגל דנן. הלכה פסוקה היא כי לא בנקל יתערב בית המשפט בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית וכי הדבר יעשה רק בנסיבות חריגות שבהן קביעות אלה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר (ראה: ע"א 8557/06 עיריית פתח תקווה נ' חברת אולימפיה בניה השקעות ופיתוח בע"מ , בפסקה 9 (15.9.2010) והאסמכתאות שם). עוד נפסק כי בית המשפט של ערעור יטה שלא להתערב בשיקול דעתו של בעל תפקיד אלא אם מצא כי נפל פגם מהותי בהתנהלותו או באופן הפעלת שיקול דעתו (ראה: ע"א 1267/16

בלו סקאי ליסינג תפעולי בע"מ נ' מיטבית סיבל ב"ש 1995 בע"מ , פסקה 13 (1.8.2016)).

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לבד מחששות וספקות לא הציגה המערערת תשתית ראייתית מתאימה התומכת בטענותיה לכשלים בעבודת הנאמן או לאי מיצוי כושר ההשתכרות של המשיב ולטיב היחסים בינו ובין המשיבה. העובדה כי הכונס הרשמי תומך בתכנית הפירעון ובעמדת הנאמן כי יש לאשרה, נושאת אף היא משקל ממשי בנסיבות העניין. אשר על כן אנו מאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודוחים את הערעור כסמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות בהליכי פשיטת רגל מתוקף תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985.

הערעור נדחה, אפוא.

המערערת תישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים.